"היום שאחרי הבחירות" – האביב החרדי / עו"ד נתן רוזנבלט

זה לא ניצחון של דרעי ולא הפסד של פרוש. גם באלעד וגם ברכסים המריבות הפנימיות חסרות משמעות כמעט. מסיבות הניצחון אתמול (רביעי) לפנות בוקר, נראו הזויות ומיותרות בצל העדכונים שהגיעו תוך כדי על האירועים בעזה. אין טעם לחגוג ואפילו לשמוח באיפוק, בזמן שחיילים קדושים טרם הובאו לקבורה וחבריהם עדיין על המסוקים בדרך לסורוקה בניסיון להציל את חייהם.

גם אלמלא המלחמה לא היה טעם לחגוג. אין שמחה מרקיעת שחקים בכך שראש העיר אוהב את אותם תבלינים במזון כפי שסבתא שלך עליה השלום אהבה. קל וחומר כשזוכרים שבצד השני יש יהודים (על הראש עצמו איני מרחם – הוא נכנס למקום שהוא ידע שזה מה שממתין לו בסוף. האופציה השנייה לסיום כהונה פחות נעימה) שעבדו כל כך קשה וחשים כעת צריבה בגרון. זמן רב יחלוף עדי יגלידו הפצעים.

לצד זאת יש לומר את האמת: הצד המזרחי של הציבור החרדי חווה אתמול את האביב הספרדי. מעתה לא יהיה יותר מצב שבו שלושת ראשי המפלגות החרדיות האשכנזיות יושבים ביניהם על מנת יאפצ'ק טובה, ומחלקים ביניהם את השלטון. איש לא יעז יותר לקבל החלטות בלי להזמין גם מנת חריימה לאירוע הזה, על מנת להחליט יחד עם ש"ס, שווה בשווה.

אך יש מקום אחד, חשוב הרבה יותר, שבו הציבור החרדי – כולו – ניצח ובענק. כאן מותר לכולנו לחוש תחושת סיפוק אדירה והודיה לבורא עולם. שורת ערים שהיו חשובות לציבור החרדי, מקומות בהם נרדפנו על צווארנו, נהפך לנו החודש הזה לששון ולשמחה.

צפת היא לכאורה עוד ניצחון של דרעי, אך בעיקר של השפיות החרדית. טבריה, היא לא רק ניצחון של צדיק הדור הרב קוק, וערד היא לא רק ניצחון של חסידי גור. הניצחונות הללו ועוד רבים, והרוב בירושלים ובעוד מקומות, כולם אומרים דבר אחד: יודו להשם חסדו. כל המיצר לישראל נעשה בוש. כל מי שרדף אותנו וחשב שהציבור החרדי הוא טרף קל, גילה כי יש לנו אבא ששומר עלינו מלמעלה. מעתה, ידע כל ראש רשות, כי יש דין ויש קלפי.

התקופה הבאה עומדת כנראה להיות הקשה בתולדות הציבור החרדי, ואין הכוונה למלחמת העולם השנייה שתתרחש בבית שמש, אלא להסתה הנוראית, שאתמול קיבלה תדלוק רציני. אין מה לעשות, כשאנחנו חלשים הם דורכים עלינו וכשאנחנו חזקים הם מדברים נגדנו. עדיף שידברו, ועדיף שיעשו זאת כאשר ראשי הערים והתיקים החשובים שלנו הם לא מהמקהלה הזו. הקדים הקדוש ברוך הוא רפואה למכה הצפויה, להפסקת התקציבים (כמשפטן שמכיר את בג"ץ והלך רוחו, קשה להאמין כי לא ינסו להכותנו לפחות בכיס), לרדיפה אישית נגד ילדינו הלומדים, ולדה-לגיטימציה שלנו כציבור שממשיך את קיום העם היהודי. כשכל אלו קורים עדיף שראש העיר יהיה משלנו, או לפחות לא נגדנו.

ויש עוד מסר באירוע הגדול הזה: הוכח כי הציות המוחלט לגדולי ישראל הוא המפתח העיקרי להצלחות. בכל מקום שניסו לשכנע את הצד השני לא להקשיב לרבניו ראינו איך זה הסתיים. בכל מקום שהציבור החרדי היה מלוכד, כל חוג סביב רבו, היו ניצחונות אדירים. וגם במקומות שלא, כמו למשל בגבעת זאב, לא קרה כלום. כי ראש הרשות החדש שנבחר בקולות של גדולי ישראל מצד אחד, יודע שאין לו מה לנקום באחרים שסך הכל עשו כדעת רבותיהם שהורו לבחור בצד השני.

מספרים כי בנתניה לפני עשרים שנה התקיימו בחירות בין יואל אלרואי לגב' פיינברג. היה ברור כי היא תנצח, אך הוראת כ"ק האדמו"ר מצאנז שליט"א הייתה להצביע לראש העיר היוצא למרות חוסר האפשרות שלו לזכות, וזאת כהכרת הטוב על פועלו.

כאשר נבחרה הגברת, כך מספרים החסידים, הטלפון הראשון היה לקהילת צאנז שמאוד חששו מנקמתה (בעלי מידות תרומיות לא נכנסים בדרך כלל לפוליטיקה). להפתעתם היא הציעה להם להיכנס ראשונים לקואליציה. לפליאתם הסבירה, כי היא ראתה בבחירות שהקהילה היחידה שהיא יכולה לסמוך עליהם, שיידעו להכיר לה טובה בבוא היום היא הקהילה החרדית, ואין לה כל טענה נגד אדם שהצביע בהוראת רבו. הלוואי שגם ראשי הערים אצלנו יבינו זאת ולא ינסו למשוך איש ממחנהו ודגלו.

יחד עם המתנה הגדולה מגיעים גם הוראות שימוש. ושומה עלינו להשתמש בזהירות מירבית. המתנה הזו מאוד מסוכנת בעיקר כלפי הציבור הוותיק בכל עיר, אשר עלול לחשוש שהעיר נלקחה ממנו. אנחנו זה לא הם, שגנבו לנו את חריש ואחר כך גם ניסו לוודא הריגה גם לשארית הפליטה (לא הצליחו, עוד ניצחון של גדולי ישראל). אנחנו לא ננצל את הרוב על מנת לדרוס את המיעוט, לא בפנים וקל וחומר לא בחוץ.

נשקיע בבניין, בחיובי, בשגשוג ובפריחת הציבור החרדי ועם ישראל בכללותו, ליהודים תהיה אורה ושמחה.