“מאור גליל העליון” / עו”ד נתן רוזנבלט

ליל שישי, ביחד עם צוות מופלא של חסידי באיאן. כשני מניינים של חסידים עם רצון לעשות טוב. עם פרוץ המלחמה הם החליטו, שאם החיילים בחזית לא יכולים להגיע הבייתה, נביא את הבית אליהם. וכך, בכל ליל שישי מעמיסים טנדרים עם סירי טשולנט ענקיים, קוגלים מכל הסוגים, ולצד זה מקרר נייד עם מאות פחיות שתייה, ויוצאים לנקודות הכי נידחות על הגבול, לשמח את החיילים.

כמה נידחות? את המיקומים המדויקים לא אוכל למסור משתי סיבות: א) סודי. ב) כל כך סודי, שאנחנו לא יכולים להגיע לשם לבד, אלא רק באמצעות רכבים נהוגים בידי חיילים מקומיים. אגב, גם אם היו נותנים לנו מיקום לא יכולנו להגיע יען כל מערכת ה-GPS מושבתת בכל האזור מסיבות מובנות.

מתחילים בדמדומי חמה ולאחר מכן נוסעים בחושך, חלק מהזמן ללא אורות. אין לי מושג איפה אנחנו, בתוך סבך של יערות ועצים והרבה שקט וחושך, ופתאום בום: עשרות חיילים יושבים ליד מכונות מלחמה, מסביב קור ודממה, עלטה ומתח, ורק הפיצוצים של “הנפילות” נשמעים די מקרוב.

באישור מיוחד, אנחנו מתקבצים לתוך אוהל מאולתר, הצוות מתורגל היטיב: כל אחד מאיתנו יודע מה תפקידו. ומהר מאוד האורגניסט והסאונדמן (האחראי על ההגברה) כבר מתחילים לחמם את האווירה עם שירי רגש. תוך כדי, צוות המזון עושה את מה שהוא יודע לעשות (עליי הוטלה מלאכת המלצרות, דווקא מתאים לי) והחבר’ה שמחים לאכול משהו חם ואמיתי שלא נמצא בתוך חמגשית.

אחרי האוכל מגיע הזמן לרקוד ולהרקיד. אנחנו עושים את המיטב והחיילים, מכל החוגים והעדות, יוצאים במחול משותף עם חסידים בשחור. בכל יחידה יש כמה שמנסים את כוחם בשירה, מהר מאוד מגלים מי באמת יודע לזמרר ומאז הוא המוביל של הערב. רק שירי קודש מוכרים (באדר זה קל, והשנה אדר ארוך במיוחד). שרים ורוקדים, שיא ההתרגשות כשהחייל-זמר שר ביחד עם הקהל קה-אכסוף. לא כולם הכירו את כל המילים אך כולם שרו יחדיו בהתעוררות ודביקות של טיש חסידי, מי כעמך ישראל. כשמגיעה ההוראה ממפקד היחידה, אנחנו אורזים במהירות והם שבים איש איש למשמרתו, ואנחנו כבר בדרך ליחידה הבאה. עם אספקה חדשה במימון משפחת גוטפריד הבאיאנערס.

תאמרו: יפה, קידוש שם שמיים (חלק אולי יסברו אחרת). אבל מה זה קשור למדור נדל”ן?

ובכן, כפי שכתבתי בעבר, כל אחד רואה את מה שהוא עוסק בו. המקצוע שלי הוא נדל”ן, וזה מה שראיתי בנסיעות הללו: שטחים עצומים, שאין שיעור לגודלם, נוסעים ונוסעים וכמעט לא רואים יישובים. והמחשבה שכל הזמן חוזרת: מדוע אי אפשר להקים כאן עיר או ערים חרדיות וחסל מצוקת דיור?

הציבור החרדי, בניגוד לתדמית השלילית שמנסים שונאינו להדביק לנו, הוא הציבור הכי פחות מפונק והכי פחות חושש מסיכונים רחוקים. הסתובבתי בקרית שמונה ומטולה, חתול לא עובר בטעות ברחוב. גם ביישובים אחרים שאינם מוגדרים כקו העימות (למרות שהם כן, רק אתמול עפו קרוב לחמישים טילים על מירון) ואינם זכאים למלונות, האוכלוסייה חצי ריקה.

והנה, כמה דקות נסיעה ואתה במירון, פלנטה אחרת. בכל שעה נתונה (במקרה שלי, 23:30 עם סיום המשמרת) מאות ואפילו אלפים. גם בצפת הסמוכה לא רואים שום הבדל בכמות האנשים ואורח החיים (למעט עניין תיירי חוץ כמובן).
ואגב מירון, הציבור החרדי הוא זה שמממן, מידי שבת בשבתו, את כל תושבי הסביבה, אשר משכירים מיטות בלולי תרנגולים לשעבר, במחירים מופקעים.

המלצות הוועדה כוללות לא רק הערות חסרות תוכן לגבי כל מיני ‘לשעברים’, אלא חלק הרבה יותר חשוב שאיש לא מדבר עליו: תוכנית כוללת של החזרת ישיבת בני עקיבא לממשלה, ובניית בתי הארחה מאחורי הציון. זה גם ייתן פתרונות תעסוקה לאלפי משפחות חרדיות וכתוצאה מכך גם פתרון דיור (בערי הסביבה). לצערי יש לי תחושה שאת ההמלצות הללו איש לא מתכוון באמת ליישם, כי זה יפחית את יכולת הסחיטה של הציבור החרדי מצד המקומיים.

נחזור לעניין הדיור. אתה עובר במרחבים ושואל את עצמך איך ייתכן שאין כאן יישוב חרדי אחד בכל האזור. מדוע לא מקימים כאן איזה עיר חרדית נוספת או מעבים את הקיים? בצפת אמנם מתרבים החרדים מיום ליום ב”ה, אך זה רק בדירות הישנות. אין בנייה חדשה כמעט. גם בחצור, שיש בה קהילה מפוארת של חסידי גור, היא לא מתפתחת כבר שנים רבות, כי אין בנייה חרדית חדשה באזור.

בשעת כתיבת טור זה טרם נפתחו הקלפיות של הסיבוב השני. בבית שמש הבחירות מיותרות לחלוטין, כולם יודעים שברגע שהציבור החרדי התעלה ברוך השם מעל המריבות והתאחד, אין שום סיכוי למועמדת ממול. הסקרנות אם ישנה, היא רק לראות באיזה אחוזים מדובר.

כולנו שמחים כמובן באחדות המופלאה, ובתיקון התאונה הפוליטית והשבת העיר לידי הרוב החרדי. אך כמו בכל הצלחה, גם כאן יהיה לזה מחירים. ואחד מהם שכבר מורגש, יהיה נהי ובכי בתקשורת על החרדים ש”גנבו את בית שמש וצפת” (בבחירות החוזרות אצל אבוטבול – אלי כהן בתשע”ד יוחסה אמירה לאחד משופטי בג”ץ לפיה יאפשר עוד ועוד סבבי בחירות “עד שהדמוקרטיה תנצח”…). כאשר ההסתה תהיה שאסור לתת לחרדים דריסת רגל בשום עיר מעורבת.

אנחנו כבר רואים את זה בקריית גת (כאן באמת אין לאיש מושג מה יהיה, נקווה שהסטטיסטיקה לפיה סיכויי ראש עיר מכהן בסיבוב שני נמוכים, תפעל גם כאן לטובתנו) ובחריש (כנ”ל, אך כל תוצאה לא תהיה מידי טובה). בשניהם המועמדים מתחרים ביניהם מי יצליח יותר לעצור את הציבור החרדי. זה לא טוב, גם המועמדים שנתמכים על ידי חרדים נאלצים להיכנס להתחייבויות שלא טובות לדיור החרדי.

ניסיתי בעבר, וניסו גם טובים וחכמים ממני, לפנות למשרד השיכון ולראשי מועצות אזוריות, בגליל, בגולן, ובצפון בכלל. איש מהם לא הסכים בשום אופן לשמוע על הרעיון של חרדים שיגיעו לאזור “שלו” (למעט כמובן ערים עם איום דמוגרפי. ברוך השם שעדיין שונאים אותנו פחות מאשר את הערבים).

לכן, הציבור החרדי צריך למצוא פתרונות חילופיים, והטוב ביותר זה הקמת עיר בגליל, עם דגש על הגליל העליון. כך יוסר מהם החשש מכיבוש הערים שלהם ולנו יוסר החשש הטבעי ממגורים עם פורקי עול.

כך גם יוקהה במשהו מסע ההסתה העומד להתרגש עלינו עם חוק הגיוס. הציבור החרדי יתרום בעצם מגוריו באצבע הגליל, תרומה שאינה פחותה מאחרים.

ולמה זה דחוף כל כך?

משום שכרגע נוצר מצב פוליטי שמעולם לא היה ולדעתי לא יחזור לכאן במהרה: ראש ממשלה חלש ביותר (כולם מבינים שדו”ח וועדת מירון הוא ספוילר עדין למה שיקרה כאן בקרוב), שרי השיכון והפנים וועדת הכספים משלנו, גורמי התכנון גם כן בידיים חרדיות, ואוירה ציבורית שחייבים ליישב את הגליל ביהודים ואין מי שיתנדב מלבד החרדים. כל זה ייעלם בקרוב לדעת כל הפרשנים הפוליטיים, ולכן יפה שעה אחת קודם.

מישהו צריך להזכיר למפלגות החרדיות כי ה”חוב קדוש” אינו רק להצביע, אלא גם לשרת את המצביעים ולייצגם. רק השבוע, יצא מכרז ביישוב מאג’ר בצפון לבניית קוטג’ים. כל יחידת קרקע בפחות מעשרת אלפים ₪ (!) ועם פיתוח מסובסד ביותר. על נציגינו מוטלת החובה לזעוק ולהריע למה נגרע? ויש קונה עולמו בהזדמנות אחת.