הידיעות המגיעות מאיראן על נפילת מסוקו של הנשיא, אינן ממלאות אותנו עצב והשתתפות בצער. בין אם יתברר בעתיד כי “יד ישראל באמצע”, ובין אם יתברר כפי שאמור בסיסרא (בשינויי גניזה): “מן השמים נלחמו כוכבים. ממסילותם נלחמו בסיסרא”. מה שבטוח הוא שמותר וצריך לשמוח.
בדרך כלל אמנם נאמר כי אין לשמוח בנפול אויב, אך כאן לא מדובר באויב רגיל, אלא במי שקם עלינו – כמו האיראני ההוא הקדמון – להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד. ליתר דיוק: בלילה אחד, בו הוא שלח למעלה משלוש מאות טילים כטב”מים ושאר מרעין בישין. ואלמלא הקב”ה בעזרנו היינו נמצאים כעת בסיטואציה אחרת לגמרי. על זה נאמר, כמו שאמר מרדכי היהודי לאותו איראני, כי על במותימו נדרוך.
בשעת כתיבת השורות טרם ידוע אם ראיסי נקבר סופית בין להבות ולהבי מסוקו, או ששרד את התופת. בכל מקרה מדובר במכה קשה ליהירות הפרסית הנושבת מטהרן. חודש לאחר שכולם ראו מה שווים כטב”מיה וטיליה, לומד כעת העולם כמה שווים מסוקיה וטייסיה.
רק החודש התרברב אותו ראיסי, כי הוא ישמיד את ישראל (עפ”ל). לפי מקורות שונים הוא היה בדרכו לאזרבייג’ן על מנת לשכנעה לבטל את היחסים עם ישראל ולשתף פעולה עם איראן השכנה בתקיפת ישראל. והנה יושב בשמיים מראה מי בעל הבית ומה קורה למי שמתחיל עם ילדיו.
מדובר בדמות חשובה ביותר באיראן והמועמד המוביל לרשת את המנהיג העליון. כך שהשיעור הוא לכל העם האיראני, ויש לקוות שאכן ילמדו מניסיונם של אחרים. ויחדלו מאיומיהם התמידיים להשמיד עם שאפילו אין לו גבול משותף עימם.
