מה לא אמרנו רק לפני שלושה חודשים? כל כלי התקשורת והפרשנים – כולל טור זה – ניבאו שחורות וחישבו את הקיצין ואת הסקרים, היה "ברור" שהגברת תזכה בנשיאות והחילונו לחשב את הזמן לאחור.
צפינו שתבוא תקופה קשה על העם היושב בציון, שמוושינגטון ילחצו לוותר עוד ועוד, ראינו בעיני רוחנו את העזתים צוהלים ואותנו עצובים, וזה לא היה סתם חלום רע, כך זה היה צריך להיות לפי כל התוכניות וההסתברויות, וגם אילו הוא יזכה – חשבנו – הג'ינג'י יתהפך עלינו בכאב ויפעיל את המאסה הקריטית עלינו במקום על אויבינו.
אלא שאבא רצה אחרת והבן הנידח עשה את הבלתי יאמן וחזר לארמון, ומאז הוא לא מפסיק להפתיע לטובה, כמאמר הכתוב עוד יותר טוב ועוד יותר טוב.
מינויים מפתיעים שמחווירים את סמוטריץ', שגריר ששם בצל את בן גביר ותוכנית שאפילו ברוך מרזל לא מעז להציע בקול: פינוי כל עזה מפלסטינאים, אין לנו באמת מחשבה שזה יקרה אבל עצם הרצון זו אמירה חזקה, בעצם אצל טראמפ אי אפשר לדעת כבר מה יהיה.
השיא היה אתמול לפנות בוקר: שני המושמצים שנדחו בידי כל המערכות של מדינותיהם ויכלו להם במפתיע, שני האנשים שהרשויות רק רצו לראות בכלא נפגשו באהדה הדדית מופגנת ומוחצנת.
לפני הפגישה עוד שמעתי את הפרשנים מנסים בכל זאת להיאחז במשהו ומסבירים כי הפגישה תוכננה לאחת בלילה "כדי להראות לביבי שאינו רצוי לכתחילה ומי בעל הבית כאן", זאת מבלי לציין את העובדה הפשוטה שבארה"ב השעה היא חמש אחה"צ.
והנה אותם פרשנים עצמם בולעים את המיקרופון למראה האיש החזק בעולם שנותן לראש ממשלת העט והשלחן (הדגמה של טראמפ על גודל ישראל מול המזרח התיכון) לשבת על כיסאו – זקני המקטרגים לא זכרו תקדים של כבוד כזה שהונחל למנהיג מדינה זרה.
וההצהרות? כאילו הוכנו מראש במשרדי עצמה יהודית ולא יצאו לאוויר העולם מחשש הבג"ץ: לא פחות מהעברת האוכלוסין לפחות בחלקה למדינה אחרת, הם יכולים להתנגד, גם במקסיקו וקולומביה התנגדו והתקפלו מהר מאוד מול העצמה של ארצות הברית.
כה יתן השם וכה יוסיף להשפיע מטובו על עמו ולהטות לב המלכות עלינו לטובה, אמן
אמן ואמן
רק דבר אחד ,
שלא נבטח בו ונתאכזב כמו ממשלת הימין על מלא שהקב”ה הראה שרק הוא שולט בעולם