סרק סרק | טראמפ משאיר את הבחירה בידי ישראל / יוסף טיקוצ'ינסקי

1.

זאב זאב, דונלד דונלד: אם לא תימצא הדרך לרדת מהסולם שטראמפ העלה אותנו עליו, אנחנו עלולים ליפול ממנו ולהתרסק 

על המתח שהתגבר בימים האחרונים, אפשר לומר כל ביטוי וסופרלטיב אפשרי שנהוג לומר על מתח גבוה ומאיים. האווירה סמיכה, סף רתיחה, פצצה מתקתקת, נפיצות גבוהה, אפשר היה לחוש אותו באוויר, הוא איים לחורר חור בתקרה, אפשר היה אפשר לחתוך אותו בסכין, ועוד ועוד, והכל – נכון.

אחרי שבועיים מלאים בהצהרות מפתיעות ובאירועים מתוקשרים מטלטלים, הצליח טראמפ להביא את מדינת ישראל ואת המזרח התיכון כולו לנקודה בעייתית בה הוא העלה את כולם על סולם גבוה וכעת לא ברור האם תימצא הדרך לרדת ממנו, או שלא תהיה ברירה אלא לקפוץ ממנו קפיצה מסוכנת.

אחרי שיצא בהצהרה הדרמטית על טרנספר בעזה, הבינו במזרח התיכון שלבית הלבן נכנס נשיא שמדבר בשפה אחרת, השפה היותר מובנת באזורים הללו. מלך ירדן היה הראשון שהוזמן לוושינגטון והתקבל בחיוך רחב אבל עם מסר חד וחסר פשרות לפיו עליו ליישר קו ולקלוט בארצו פליטים מעזה, סיוט שיכול לשים קץ למוסד המלוכה הירדני כולו.

במצרים מסרבים בינתיים לשתף פעולה ואף נערכים למלחמה של ממש אם טראמפ ימשיך לטענתם להתעקש על טרנספר. עדיין לא ברור האם הנשיא רציני בכוונותיו והאם הוא יתעקש ויילך עד הסוף על המהלך – צעד שיוביל בהכרח למלחמה – או שבסוף יגיע להסכמה כלשהי עם תוצאה אותה קיווה להשיג מלכתחילה ולשם כך הציב דרישות מופרזות יותר.

בינתיים, המשיך טראמפ בדרכו ושחרר הצהרה נוספת שגרמה למזרח התיכון כולו להימתח כמו קפיץ. אחרי שסימן את שבת בצהרים כאולטימטום לשחרור "כל החטופים", הוא גרם לאזור כולו ובמיוחד לישראל להיכנס לבלבול ולחוסר ודאות. זה מה שגרם למתח הנורא שרק הולך וגובר, למתח הנמשך גם בעת כתיבת השורות הללו ויימשך כנראה לפחות עד חצות יום השבת ואולי אף לאחר מכן.

גם בירושלים לא ממש מצליחים להסביר מה בדיוק רוצה טראמפ ולמה הוא התכוון. חמאס אמנם לא רוצה להמשיך מצידו את עסקת החטופים ולא רוצה לשחרר את כולם, כי אז הוא מאבד את הקלף היחידי שמשאיר אותו רלוונטי. מדינת ישראל מצידה גם לא תמהר לשלב ב' של העסקה כי הדרישה החמאסית היא סיום מוחלט של המלחמה תמורת שחרור שאר החטופים, כולל ערבויות בינלאומיות לכך שמדינת ישראל לא תתקוף שוב ביום שאחרי, ולכך מדינת ישראל בוודאי לא מסכימה.

דווקא בשל כך לא ברור מה טראמפ מתכוון כשאומר שאם כל החטופים לא יחזרו עד שבת בשעה 12, שערי הגיהנום ייפתחו על עזה. וזה מחזיר אותנו לתהייה שהובאה בין היתר גם מעל במה צנועה זו כבר אחרי הבחירות בארה"ב כשטראמפ התחיל להשתמש במילים הללו והבטיח גיהנום על עזה אם החטופים לא יחזרו עד ליום כניסתו לתפקידו בבית הלבן.

כבר אז עלתה התהיה, הרי הוא לא מתכוון להכניס כוחות להילחם בעזה, חורבן גדול יותר מזה השורר שם היום כבר קשה לחולל בהתחשב בכך שהחטופים עדיין שם, מה עוד יש לעשות שמדינת ישראל עדיין לא עשתה. אולי לעצור את הסיוע ההומניטרי? גם תרחיש כזה נראה לא סביר בהתחשב בלחץ הבינלאומי ולאינטרסים של אמריקה עצמה בעולם הערבי. לכן התאוריה שהועלתה כאן כבר אז וזכורה לקוראים הקבועים של המדור, היא שטראמפ חותר למשהו אחר והוא מכשיר את הקרקע להסדר דיפלומטי כלשהו.

ואכן לא חלפו שבועות מעטים ועוד לפני שטראמפ הושבע לתפקידו, קיבלנו את עסקת החטופים הנוכחית ואת המראות המרגשים של אחינו ואחיותינו שיצאו בחסדי שמים מאפלה לאורה. מבחינה מדינית שום דבר דרמטי לא קרה, חמאס לא הוכרע, המלחמה לא הסתיימה ושום שער גיהנום לא נפתח על עזה, בסך הכל יצאה לפועל עסקת חטופים דומה לזו שהציע ביידן. אבל היא התאפשרה בגלל שטראמפ הציג אותה בשפה אחרת, עם כסא מונף באוויר על הראש הערבי.

והנה השבוע חוזרת התופעה הזאת על עצמה בריטואל מדהים. שוב טראמפ מדבר גבוהה גבוהה, אבל אף אחד לא יודע לפרוט את זה למעשים ולהסביר לנו במילים פשוטות, כדי שגם אנשים פשוטים כמונו יבינו: תכלס, מה הוא מתכוון לעשות? נניח שבשבת לא חוזרים כל החטופים. מה אז? נניח שאף מדינה ערבית לא קולטת אפילו פליט אחד מעזה. מה אז? מה תעשה?

בינתיים הסיוע ההומניטרי זורם פנימה בכמויות בלתי נתפסות, גם ממשל טראמפ עצמו לא מעלה על דעתו לעצור אותו או להגביל אותו, אף אחד לא מדבר על זה בכלל. באופן אבסורדי ובלתי נתפס, חמאס מקבל חמצן ואספקה סדירה שמסייעת לו להשתקם ולשרוד, ועל זה טראמפ לא אומר מילה. נתון מדהים בהתחשב בעובדה שזה הדבר היחיד שעוד נותר לו לעשות בפועל נגד חמאס מבלי להכניס כוחות אמריקניים טכנית ללחימה בעזה.

הנשיא הנחוש והדרמטי מהבית הלבן לא מספק אפילו מילה אחת אקטיבית ולא אומר מה הוא כן מתכוון לעשות. הוא רק מאיים מה אסור שיקרה ומקנח באיומים ערטילאיים. זה נתפס טוב אולי ברמת השיח אבל ככל שחולף הזמן, גם העולם הערבי מתחיל להירגע ולשאול את עצמו: אוקי, מה הוא כבר יעשה לנו?

ההתנהלות של טראמפ משאירה בעצם את הבחירה בידי נתניהו, רק ממשלת ישראל צריכה להחליט האם לחדש את המלחמה וכיצד, ומה כן צריך לעשות לחמאס. כל מחנך ומלמד בת"ת יידע לתאר סיטואציה מהכיתה שלו, בה שני ילדים מתקוטטים ביניהם ולצידם עומד ילד פחדן ורק מעודד את שניהם ומחמם את האווירה בקריאות תיגר. נדמה שזה מה שעושה טראמפ בינתיים. מעודד את שני הצדדים ומלהיט את הרוחות אבל נשאר לעמוד מהצד.

המבוכה היא קודם כל של נתניהו עצמו. הימין כולו מצפה ממנו לפעול לפי דברי טראמפ, לנצל את האשראי הנדיר מהבית הלבן ובאמת לפתוח את שערי הגיהנום על חמאס. האם נתניהו יעשה זאת? בינתיים לא ברור אבל נראה שלא. הסיוע ממשיך לזרום והערבים כבר מדווחים על פריצת דרך במגעים שתאפשר את המשך קיום העסקה לפחות עד לסיום שלב א'.

כפי שזה נראה כעת בזמן כתיבת השורות, בשבת הקרובה ישוחררו החטופים שתוכננו להשתחרר בפעימה זו אבל ממש לא "כל החטופים" כפי שדרש טראמפ בפומפוזיות. במקרה כזה כמובן שמדינת ישראל לא תיכנס למלחמה והשקט יימשך בינתיים, וכאן ניתן יהיה להתווכח על המשמעות ועל התהליך.

יהיו שיאמרו שזה מזיק למדינת ישראל וגורם גם לנתניהו וגם לטראמפ לאבד את האמון שלהם. זה כבר הופך להיות 'זאב זאב' ובהמשך אף אחד כבר לא יתייחס ברצינות למילים הגבוהות של טראמפ. יהיו שיאמרו שזה מביך בעיקר את נתניהו ומציג אותו כפחדן שלא נוקט מהלכים חזקים למרות האשראי האמריקני.

אבל אלו ואלו בוודאי מודים, שההר הוליד עכבר. שכמו שאחרי הבחירות בארה"ב כשטראמפ דיבר על "שערי הגיהנום אם לא ישוחררו כולם עד ה-20 בינואר" – קבלנו לבסוף עסקת חטופים מטפטפת, כך גם עכשיו, כשהוא מציב אולטימטום דרמטי בפעם המי יודע כמה ומדבר אפילו על טרנספר, נקבל איזושהי תוצאת אמצע לא ברורה, שניתן יהיה לדרוש אותה לכאן או לכאן.

עם הנשיא הג'ינג'י והלא צפוי הכל יכול לקרות, לא נופתע אם באמת נקבל לבסוף מהלך דרמטי כלשהו, אבל בינתיים מהניסיון הקצר שיש לנו מאז שהאיש חזר לשיא כוחו בהנהגה האמריקנית, קיבלנו נשיא שיודע בעיקר לדבר גבוהה גבוהה ובאמצעות כך להזיז מהלכים פשוטים יותר. זו מעלה עצומה כי הוא מדבר בשפה של המזרח התיכון, אבל מצד שני, לשפה כזאת יש תאריך תפוגה קצר. בסופו של דבר, אם הוא לא ינחית את הכסא המונף על ראש ארגוני הטרור, גם הם יפסיקו לפחד ממנו ויפסיקו להתייחס אליו ברצינות.

2.

יש מחיר למילים: הימין מצפה לרגע בו יתגלה שיש תכנית מדינית שוברת שוויון מאחורי המילים הגבוהות של נתניהו 

חטא המילים הגבוהות יכול לעמוד בשבועות הקרובים גם בעוכריו של ראש ממשלת ישראל. נתניהו חזר בתחילת השבוע מביקור משמעותי מאוד בארה"ב שם התקבל בכבוד מלכים בבית הלבן וקיבל מטראמפ תמיכה בלתי מסויגת ובלתי מתפשרת.

נתניהו חזר לימיו הטובים, לימים בהם הנשיא האמריקני מחבק אותו ולא רק במובן המטאפורי. התמונה האייקונית של טראמפ מסדר לנתניהו את הכסא כשהוא מתיישב עליו – מספרת מבחינת השניים את הסיפור כולו.

ביקור מוצלח מזה לא היה יכול להיות ולכן נתניהו גם ניצל אותו היטב ונפנף בכל פרט ממנו בעת נאומו הנחרץ השבוע במליאה. נתניהו חזר ומנה את הישגי המלחמה, את חיסול נסראללה וסינוואר, את החלשת חיזבאללה וחמאס ואפילו את מבצע הביפרים שקיבל ביטוי מוזהב בשי הומוריסטי שהוגש לטראמפ.

העם בישראל אוהב לשמוע את המילים הללו, הן מעניקות תחושה קצת טובה בתוך ים העצב והדאגות האופף את העם היושב בציון. אבל אותו עם חכם ונבון רוצה גם לשמוע מה הלאה, מה משמעותן של המילים היפות הללו לגבי ההמשך.

מעבר לעובדה שטראמפ בעצם גלגל את כל האחריות על נתניהו, הוא בעיקר הציב לו רף גבוה שגורם לו יותר מבוכה מול הימין מאשר תהילה וזוהר מול העולם. אף אחד לא מאמין לנתניהו שהוא באמת הולך לפתוח את שערי הגיהנום על עזה, הניסוח הפתלתל שלו בהצהרה לתקשורת לא הותיר מקום לספק.

לכן ככל שנתניהו יכביר במילים על הביקור העוצמתי בארה"ב ועל הישגי המלחמה הבלתי מתפשרים, הוא רק מרים את עצמו למחויבות גבוהה יותר. וככל שיחלפו הימים הדרישה תופנה כלפיו והעם יבקש להבין מה הלאה ולאן הוא מתכוון לקחת אותנו.

בימים האחרונים כבר נשמעים ספינים בכלי תקשורת זרים, על תכנית אמריקנית וישראלית לתקוף בחודשים הקרובים את מתקני הגרעין של איראן. ואם זה באמת נכון ובאמת יתרחש, זה הדבר היחיד שיכול להסביר את עומק השותפות ושיתוף הפעולה בין ישראל לארה"ב ואת השעות הארוכות של השיחות החמות בבית הלבן.

רק מהלך משמעותי מול ציר הרשע כולו, מהלך שארה"ב תוביל וישראל תלך אחריה, רק מהלך כזה יכול לפייס את דעתו של הימין הישראלי שזועם עדיין על המחיר הכבד של עסקת החטופים ומודאג מול אוזלת היד הנראית בינתיים מול הסכנה ביו"ש, בעזה ובלבנון.

ככל שנתניהו הכביר השבוע יותר במילים, כך הוא העלה את רמת הציפיה. החשבונית שהוא יצטרך להגיש תהיה יקרה מאוד ככל שהוא ימשיך להתפאר בידידות המופלאה עם טראמפ. כך שלפי שעה, או שנתניהו באמת הולך לכיוון של מהלכים אזוריים שוברי שוויון, או שאם אין תכנית כזאת, אזי פשוט כדאי לו להתחיל לחסוך במילים, לקצר נאומים ופשוט להנמיך ציפיות.

3.

אות היא לעולם: מדינת ישראל היתה צריכה להתעקש שהשחרור לא יתבצע בשבת, אלא לפניה 

בשולי המתח הגבוה השורר בימים הללו, אי אפשר שלא לנסות ולשער מה היה קורה לו ארגון הטרור חמאס, היה פונה בזמן גיבוש העסקה למדינות המתווכות ומבקש להקדים את ביצוע פעימות שחרור החטופים ביום או יומיים, בגלל איזשהו יום החשוב לאיסלאם בלוח השנה.

הבקשה היתה מועברת לממשלת ישראל, אשר בחרדת כבוד ותחת אימת הפוליטקלי קורקט, היתה מתייצבת דום בהצדעה ומסכימה לערוך שינוי בלוח הזמנים, על מנת שלא לפגוע ברגשות יום החשוב למוסלמים. ההסכמה הזאת היתה מתורגמת מיד ליחסי ציבור ברחבי העולם כדי שכולם יראו כמה ישראל מתחשבת ומכבדת.

למרבה הכאב, הנאצים הארורים בהנהגת ארגון הטרור חמאס מבינים את זה טוב, מאוד טוב ואפילו מידי טוב. זה לא סתם שיום השחרור הרשמי בפעימות העסקה הנוכחית נקבע ליום השבת. בחמאס מבינים טוב מה משמעות היום הזה לעם היהודי ובכוונה בחרו בו.

הבושה עוברת במקרה הזה לצד של מדינת ישראל. אפשר היה בקלות רבה מאוד לדרוש מהמתווכות להזיז את היום הזה. ונוכח הטענה של פיקוח נפש הרי שאדרבה, מדינת ישראל מבקשת להקדים את השחרור לימי חמישי ולהציל את החטופים יומיים קודם.

העסקה יצאה הרי לפועל תחת הלחץ הידידותי לכאורה של ממשל טראמפ רגע לפני שנכנס לכהונתו. ממשל ידידותי כזה יכול היה בקלות רבה לקבל מישראל את הבקשה הכי לגיטימית ולגרום לצד השני לבצע אותה: שבת הוא יום קדוש, ולכן יש להציל את החטופים יומיים קודם, להוציא אותם בימי חמישי ולא דווקא בעיצומה של שבת קודש. אמנם כשטראמפ בחר כעת את צהרי יום השבת כרגע האולטימטום, אין הרבה מה לעשות נגד זה. אבל באופן כללי את ימי שחרור החטופים, אפשר גם אפשר היה לשנות ובקלות.

הסטטוס קוו במדינת ישראל מחויב לשמירת השבת במרחב הציבורי לפחות למראית עין. להבדיל, גם את חגיגות יום העצמאות דוחים ביום או יומיים כשזה חל ביום שישי או מוצאי שבת, נבחרי ציבור צריכים להוות דוגמא אישית ולא לחלל את השבת בפעילותם הפרלמנטרית, כל טקס ממלכתי במדינה לא נערך בשום אופן בשבת, השבת היא חלק מהנוהל הממלכתי במדינת היהודים. אז למה לא להציב את הבקשה הכל כך פשוטה הזאת גם בנושא כל כך דרמטי כמו עסקת חטופים?

כואב הלב לראות את חילול השבת ההמוני והמיותר. אי אפשר לצקצק ולפטור את עצמנו בתירוץ של פיקוח נפש. אפילו המוחות השטניים של חמאס מבינים היטב ששחרור חטופים בשבת – פירושו לא רק הצלת נפשות טכנית, זה לא מסתכם בהבאת החטופים והטסתם לבית החולים. זה כולל את כל ההיערכות הלוגיסטית הרחבה של מערך התקשורת, צילום, תיעוד, פרסום, חגיגות, ריתוק של מיליוני אזרחים למסך בעיצומו של היום הקדוש, אפשר להעריך בסבירות גבוהה שכל זה לא נעלם מעיני הטרוריסטים.

את כל המערך הזה לא צריך למנוע, אפשר פשוט להזיז אותו. זה לא רק כדי למנוע חילול שבת, זה גם כדי לשמור על הכבוד העצמי שלנו כעם. הרי אם חמאס היה מציב דרישה כזו הוא היה זוכה לגלי אהדה ומחיאות כפיים גם מצד מדינת ישראל עצמה. כואב להודות בכך – אבל זו המציאות.

אז אם היה למקבלי ההחלטות את הכבוד העצמי היהודי הבסיסי, הם היו מציבים כדרישה: שבת קודש היא יום קדוש לנו, אנו דורשים להקדים את פעימות השחרורים לימי חמישי. דרישה כזאת היתה גורמת גם לגרועים שבאויבינו לעצור לרגע ולהבין עם מי יש להם פה עסק.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן. לתגובות: [email protected]