שוב זה קורה: החרדים יפזרו את הכנסת – בשמאל ימחאו כפיים

התרחיש חוזר על עצמו שוב ושוב –  גם כעת נדמה שהחרדים שוב נופלים למלכודת. הזעם הציבורי על חוסר ההתקדמות בחוק הגיוס, הלחצים מבית והפחד מהתנגשות עם פסיקת בג"ץ – כל אלו מובילים את הסיעות החרדיות לדחוף לפיזור הכנסת. אך את התשואות הרמות על המהלך הזה אפשר לשמוע בכלל מהכיוון ההפוך – מגוש המרכז-שמאל. למה? כי אם יש דבר אחד שמאחד את יריביו של נתניהו, הוא התשוקה להדיח אותו – והחרדים, מבלי לשים לב, הפכו לכלי המשחק המרכזי שלהם.

לא מדובר כאן בהשערות. על פי מקורות מהימנים ובכירים מאוד במערכת הפוליטית, גורמים מרכזיים במחנה האופוזיציה הפעילו בחודשים האחרונים לחצים כבדים מאחורי הקלעים על מנהיגי המפלגות החרדיות. אותם לחצים לא באו מהאידיאולוגיה – אלא מהתכסיסנות: "אם הייתם איתנו," כך נאמר להם, "היה לכם כבר מזמן חוק פטור מגיוס. אנחנו הרי יכולים להעביר את זה ברוב פשוט".

אבל מה שמעניין הוא שלאותו "רוב פשוט" אין באמת רוב. לא להעברת חוק פטור מגיוס, וגם לא לשום מהלך דרמטי אחר. אין כאן הצעה אמיתית – אלא פיתיון. והשאלה היא מדוע החרדים שוב נמשכים אליו?

האמת הפשוטה היא, שבציבור החרדי שוררת תחושת לחץ אמיתית. התחושה שהזמן אוזל, שבג"ץ עוד רגע יפסוק, ושאין מוצא חוקי אחר. התחושה הזו מובילה להתפרקות עצבים – ולפעמים גם להתפרקות פוליטית. אבל דווקא ברגע הזה, דרושה הבחנה חדה, כזו שמזהה את המשחק האמיתי: השמאל לא באמת רוצה להעביר חוק גיוס שייטיב עם החרדים – הוא רוצה להוציא את נתניהו מהתמונה. ואם בשביל זה צריך להבטיח לחרדים הבטחות שווא – אז מבטיחים.

זו אינה הפעם הראשונה שבה החרדים נופלים לאשליית ה"שיתוף פעולה ההיסטורי". זה קרה בעבר, וזה עלול לקרות שוב. אבל הכל דמיונות, אין סיכוי לממשלת שמאל ללא חיוב עם הערבים כדוגמת איימן עודה על שלל אמירותיו מהימים האחרונים, הן צריכות להבין שגם אם לא קל עם נתניהו – בלעדיו, הן עלולות למצוא את עצמן לבד בזירה, מול מערכת משפטית עוינת, מול תקשורת לוחמנית, ומול אותו סיטואציה ללא חוק, ומול בג"צ עוין.

פיזור הכנסת אולי נשמע כמו פתרון, אבל הוא מספק רק אשליה זמנית של שליטה. בפועל, זהו צעד שעלול להוביל בדיוק לאן שהאויבים של המחנה החרדי שואפים – להחלפת השלטון, מה שיעבוד על פי הנתונים רק באופן זמני עד בבחירות ושוב נחזור לאותה הנקודה.