1.
לא בשביל החלב: מדוע העשייה של שר האוצר רק מזיקה לו בסקרים
לפני שנים די רבות, החליט פוליטיקאי צעיר בתחילת דרכו להתמודד בפריימריז במפלגה גדולה. הוא השקיע מאמצים רבים, הפעיל קשרים, הוציא הון עתק וגייס את כל מה שיש לו ואין לו כדי להיבחר. כחלק מההשקעה, הוא גם שכר לשירותיו יועץ פוליטי ותיק שכבר ליווה כמה שרים ופוליטיקאים לפניו.
המאמצים נשאו פרי ואכן עם תום מערכת הבחירות התיישב הצעיר בפעם הראשונה בחייו בלשכה אמיתית של חבר כנסת. אחרי שהתרווח על הכיסא, פתח את המחשב ולגם מהקפה, הוא קרא ליועצו ושאל אותו: מה אתה מציע, במה כדאי להתמקד עכשיו? באיזה תחום עשייה כדאי לי להטביע חותם?
היועץ חייך חיוך מהול בבוז וברחמים והשיב לבוס הצעיר: תשכח מהר מאוד מהמילה עשייה! עכשיו צריכה להיות לך אך ורק מטרה אחת ויחידה: מרגע זה והלאה אתה מתחיל לדאוג לכך שבעוד ארבע שנים אתה תיבחר ותתיישב שוב כאן על הכיסא הזה. הבנת? הפוליטיקאי הצעיר וחדור המוטיבציה היה קצת בהלם, אבל החליט להישמע לעצת יועצו.
חלפו מאז די הרבה שנים ולא ברור מה הפוליטיקאי עשה בדרך, אבל מדובר באדם שמכהן כעת בתפקיד בכיר מאוד במפלגה גדולה מאוד בישראל, בממשלה מכהנת. היום, אותו בכיר מספר את הסיפור הזה לעיתונאים כשהוא רוצה להמחיש איך באמת עובדת כאן הפוליטיקה וכיצד יש להתייחס לאנשים שעושים רעש, רוח וצלצולים, מול אנשים – סליחה על הביטוי – פראיירים, שמשקיעים בעשייה במקום בפוליטיקה.
השבוע קיבלנו את זה שוב באופן מוחשי. בעודנו עסוקים באיראן ובסערות מדיניות כאלה ואחרות, קיבלנו גם את סערת רפורמת החלב, סערה שלא רבים יודעים להסביר בדיוק מה ישראל תרוויח או תפסיד ממנה והדעות חלוקות בנושא הזה. הרפורמה תביא מן הסתם תועלת לפלח אוכלוסיה מסוים והפסדים ונזק לפלח אוכלוסיה אחר, כמו כל רפורמה. אבל מה שיותר מעניין בסיפור הזה, זה שמי שיזם ומוביל את הרפורמה הזאת הוא אדם שמתגאה בהרבה מאוד עשייה.
במהלך הקדנציה הנוכחית מאז שנכנס לפוליטיקה, סמוטריץ' מוכיח את עצמו כבולדוזר של פעילות ותוצאות. בכל משרד שאליו הוא נכנס בעבר ובכל תחום שבו הוא עסק, הוא גילה מהר מאוד שליטה מלאה בנעשה, בכל הפרטים מרמת המאקרו ועד לדקויות המיקרו, הוא ידע מהר מאוד לשלוט בחומר שהמשרד שלו מטפל, אי אפשר היה לבלבל אותו עם נתונים. הוא תמיד למד את הנושאים שבהם טיפל לעומק ומהר מאוד ידע להתמצא בהם יותר מהפקידים הוותיקים והארכאיים שישבו במשרד ועברו משר לשר ומקדנציה לקדנציה.
גם בקדנציה הנוכחית, בתפקידו כשר אוצר ובתפקידו הנוסף במשרד הביטחון, סמוטריץ' הצליח להביא להתיישבות וליו"ש הישגים כבירים שהוא משיג אותם בשקט, צעד אחר צעד, מהלך אחר מהלך. הוא חולל שינויים עד שהוא בעצמו כבר לא הצליח להתאפק ובאחד מנאומיו הוא רמז שהוא לא יכול לספר את כל מה שהוא עושה, כדי לא לעצבן את האמריקאים ואת הערבים גם יחד, כי כשהם יבינו באמת מה הוא עשה למען ההתיישבות זה יעמיד את מדינת ישראל במצב קשה מאוד מול אמריקה והמערב.
ויהי היום ויבואו הסקרים הנסקרים חדשים לבקרים, והוכיחו כי מי שנתפס כמוביל בצד הימני לנתניהו, מי שנחשב כמנהיג הימין שמחוץ לליכוד הוא דווקא בן גביר. ומה עשה בן גביר? פה ושם הוא עשה דברים טובים לשיטתו, אי אפשר לומר שהוא לא עושה כלום, אבל בוודאי שאפשר לומר שכוחו הוא בעיקר בפיו, בעוד שהוא לא מתקרב לתוצאות המעשיות שמביא סמוטריץ' בכל תחום שהוא רק נוגע בו עבור הימין. אז איך זה שבן גביר רק צובר עוד ועוד תהילה וסמוטריץ' רק הולך ויורד, עד שמתגרד באחוז החסימה?.
אפשר להבין שהדור הצעיר אוהב התלהמות, הדור הצעיר אוהב רוח, הדור הצעיר אוהב מילים קשות, הצהרות רהב, כותרות וסיסמאות מול הערבים ומול השמאל, אבל עדיין קשה להבין היכן אנחנו רואים את כוחה האלקטורלי של הציונות הדתית על מגוון הסוגים והגילאים שבה? איפה כולם ולמה הם לא משתקפים בסקרים של מי שעשה עבורם הכי הרבה אי פעם? השאלה הזו באמת קשה.
וזה גם מה שאנו רואים כעת ברפורמת החלב, זה בדיוק מה שסמוטריץ' מנסה להוביל: מהלך כלכלי שהוא רואה אותו כנכון מבחינה מקצועית, הא ותו לא. אפשר להסכים איתו, אפשר לחלוק עליו, אבל דבר אחד ברור: הוא יודע היטב מה שהוא מדבר. כשהוא מגיע לרפורמה כזאת הוא מגובה בנתונים, הוא מגובה בטבלאות משעממות, הוא מגובה בתוכניות, אמנם גם הוא למד קצת את השיטה והוא מקשיח עמדות מול הרפתנים ומול אלה שהוא רואה אותם כאשמים במחירי החלב, אבל עדיין אי אפשר לומר שהוא עושה רוח וצלצולים.
עכשיו נצא מנקודת הנחה שהרפורמה באמת תצליח בדיוק כפי שסמוטריץ' ציפה, ואזרחי ישראל אכן ירגישו הקלה של כמה שקלים או אגורות במחיר החלב. האם זה מה שישרת אותו בבחירות? האם זה יכול להתחרות בכלל ברוח שיעשה בן גביר? הרי בבחירות האלה בן גביר יצביע על המלחמה שלו בבדואים, יראה לכולם איך הוא נלחם בערבים, יזכיר לכולם איך הוא איך הוא טיפל בתנאי הכליאה המפנקים של המחבלים בבתי הכלא, ואיך הוא תמיד צועק על נתניהו ומספר לו איך צריך להיראות ימין אמיתי.
סמוטריץ' לעומתו יבוא ויספר לנו על מחירי חלב. הוא יבוא ויספר לנו שהוא עשה דברים למען ההתיישבות שהוא לא ממש יכול לדבר עליהם כי זה רק יעורר את חמת העולם ויכול להביא למסמוס ההישגים האלה, והוא יצפה שהציבור שלו יעשה חושבים לבד. מי מהם יצליח יותר? נדמה שהתשובה הכואבת ברורה.
וכך אנו רואים שוב את פניה העגומות של הפוליטיקה השקרית, של הסיאוב שנקרא פוליטיקה. מי שמדבר ועושה רוח הוא זה שסוחף, לעומת מי שעושה עבודת נמלים, עבודה סיזיפית ובונה בתבונה אריח על גבי לבנה אבל נשאר מחוץ לעניינים. זה בדיוק מה שאמר אותו יועץ לפוליטיקאי הצעיר דאז: תפסיק להתעסק בעשייה, תתחיל לחשוב כבר עכשיו איך אתה נבחר שוב בעוד ארבע שנים.
וזה אגב בדיוק מה שעושה בנט, גם בימים אלה. האיש שקנה לעצמו בצדק את כל הסיבות הנכונות לברוח ולהסתיר את פניו בבושה עד קץ הימים, מסתער בכל הכח על הדרך המובילה בחזרה לפוליטיקה. הוא מפריח שוב סיסמאות ריקות אבל עושה הרבה רוח והנה הסקרים אכן לטובתו. הקלפי מן הסתם כבר תוכיח אחרת אבל בינתיים האיש רוכב על כנפי הרעש והצלצולים, שמסתירים ומשכיחים אט-אט את הבושה הציבורית.
וכמו בכל דבר שקשור לפוליטיקה, בסוף מי שעושה את זה הכי טוב הוא נתניהו. מדהים לראות איך גם ברפורמת החלב הוא עושה בדיוק את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות: לשתוק ולהמתין. הרי באופן אמיתי רפורמת החלב עולה בקנה אחד עם משנתו הכלכלית הקפיטליסטית של נתניהו, הוא עצמו עשה דברים דומים בתפקידיו כראש ממשלה וכשר אוצר בעבר ולכן הוא הראשון שצריך לתמוך ברפורמת החלב. אבל בינתיים הוא נותן לסמוטריץ' להתבזות, נותן לו להוביל, נותן לו לרוץ עם זה קדימה ואז הוא יסתכל ויבחן לאן נושבת הרוח, הוא מחכה לראות מה תהיה תגובת העם ואז הוא יחליט.
אם הוא יראה שהרפורמה הזאת יכולה להיות מוצלחת – הוא יתמוך בה בכל לב ויגזור עליה קרדיט על גבו של סמוטריץ'. ואם תהיה ביקורת ויצטרכו לעשות תיקונים ושינויים, אז זה בכלל רווח נקי, הוא יוציא את סמוטריץ' ככוחני שניסה לעשות שינויים בכוח ואז בא נתניהו הקוסם והכניס שינויים לטובת כולם. הרפורמה הזאת תשרת בסוף את נתניהו שיגיד שהוא זה שאיזן ודאג גם לציבור וגם לרפתנים, ובקיצור יעשה מהרפורמה הזאת את הפוליטיקה שסמוטריץ' לא יודע לעשות.
את העיסוק ברפורמת החלב עצמה נשאיר לפרשני הכלכלה המעולים. אבל אנו האזרחים הפשוטים קיבלנו שוב נושא ציבורי שהפך גם הוא לתמונת מראה של הפוליטיקה במלוא שקריותה וכיעורה, שוב קיבלנו תמונת מאזן אימה של מי בכוח ומי במוח.
כזכור, בשבוע שעבר נמתחה ביקורת מעל במה צנועה זו כלפי מרדכי דוד שמשיב באלימות משלו לאלימות של השמאל. הדברים גררו ביקורת חריגה מאוד מצד אנשים שלא אהבו את הדברים, אבל מסתבר שסדנא דפוליטיקה חד הוא. גם רפורמת החלב מוכיחה שיותר אנשים מעריכים את הכח וההתלהמות ופחות את המחשבה והעשייה.
זאת לא בעיה של הפוליטיקאים, הפוליטיקאים קוראים את השטח ומתאימים את עצמם אליו, הבעיה היא שלנו. אם הפוליטיקאים יודעים שכח והתלהמות מוציאים מאיתנו יותר תמיכה בקלפי מאשר עשייה עוצמתית ואמיתית לטובת הציבור, אז זו לא בעיה של הפוליטיקאים, לא עכברא גנב.
ובשולי הדברים, מי שמסיק מהנ"ל מסקנות כלשהן על מאמצי הסדרת מעמד לומדי התורה, עושה זאת על אחריותו האישית בלבד.
2.
דיבורים ללא כיסוי: לראשי האופוזיציה יש תכניות נחמדות, אבל רק תכנית אחת חשובה עוד אין להם
הפוליטיקאים ובמיוחד אלה מהאופוזיציה, לא ויתרו על ההומור הישראלי הבריא וגם השבוע הם סיפקו לכולנו רגעים של נחת.
הראשון היה בנט שמצליח להשכיח מאיתנו שהוא פרודיה של עצמו. האיש שמדבר ברצינות גמורה על היום שבו הוא יישב שוב על כסא ראש הממשלה, הציג את עצמו כיפה נפש שלא מחרים אף אחד, ובמיוחד לא את יאיר גולן. לטענת בנט, אחרי שהוא יהיה ראש ממשלה, גולן יהיה לא פחות ולא יותר מאשר שר האנרגיה בממשלתו.
יאיר גולן עצמו כבר הודיע שבממשלה שלו לא יועברו כספים להתנחלויות, ובכך סיכל את החלום של בנט להיות זה שיביא גם קולות מהימין וגם יישב עם מרצ בממשלה. לגנץ גם יש תכניות והוא כבר יודע לספר לנו איזה משרדי ממשלה הוא יסגור בממשלה בראשותו כדי לחסוך בכספי ציבור.
אחריהם הגיע לפיד, שהודיע כי בממשלה הבאה יש עתיד תדרוש את תיק החינוך, אותו הוא מייעד למרב כהן ממפלגתו. גם הדיווח הזה לא עורר מידי הרבה גיחוך למרות הכל, כי כנראה כבר התרגלנו לכל דבר, המיקרופונים סובלים הכל, כל פוליטיקאי יכול לדבר והעולם כמנהגו נוהג.
המכנה המשותף לאנשים הללו הוא שהם מציגים תכניות נחמדות מאוד, אבל שוכחים איזשהו שלב קטן ושולי בדרך. הם יודעים מה הם יעשו בממשלה אבל לא יודעים לספר איך בדיוק הם יגיעו אליה. לאף אחד מהאישים הנ"ל אין סיכוי להקים ממשלה, לגולן עצמו גם אין סיכויים גדולים מידי לשבת בכלל בממשלה כלשהי.
לבנט, ללפיד ולגנץ יש עוד סיכוי להיות חלק מממשלת אחדות כלשהי אם תוקם אחרי הבחירות, ואז לפיד יכול אולי לבקש את תיק החינוך. אבל אם אכן תקום ממשלה כזאת, בנט עצמו יהיה בעמדה שבה תיק האנרגיה יהיה התיק הגבוה ביותר שהוא יוכל לבקש לעצמו.
אבל עד אז כולם ימשיכו לדבר כי למה לא, הצהרות פוליטיות לא עולות כסף והן גם לא צריכות לעמוד בשום מבחן מציאות, הארכיון אמנם לא שוכח לאף אחד מהם את האמירות המביכות שלהם מהעבר, אבל עד היום לא ראינו שמישהו פוחד מזה, לכל אחד מהפוליטיקאים יש מאחוריו קופת שרצים של אמירות סותרות ובכל זאת הם ממשיכים קדימה, הפוליטיקה נוע תנוע.
3.
חֹגֵר כִּמְפַתֵּח: השמחה על מפלתה של איראן היתה מוקדמת מידי
גם בסוף השבוע הזה העולם עדיין עוצר את נשימתו, חוסר הוודאות מכרסם בכולנו ורגשות הפחד והחרדה מהבלתי נודע הפכו לנחלת הכלל.
שורות אלו נכתבות שוב בנקודת זמן של חוסר ודאות והן יגיעו לעיניכם מן הסתם אחרי שנציגי ארה"ב ואיראן כבר ישבו סביב שולחן אחד בעומאן. האיום האמריקני בתקיפה עומד בעינו והמצב עלול להסלים בכל רגע.
המתח הזה נמשך כבר יותר מידי זמן, על פניו נראה שהסיבה לכך היא שאמריקה חותרת שוב ושוב לפתרון דיפלומטי. התחושה המתקבלת היא שטראמפ לא ממהר לתקוף והשאלה המטרידה את כולם היא – מדוע.
בחסות הזמן הארוך והמתח הגבוה, כבר צצו ספקולציות וקונספירציות למכביר, בהן שיתוף פעולה בין איראן לסין, רוסיה וצפון קוריאה, שיתקפו באכזריות את ארה"ב אם תתקוף את איראן, ניחושים רבים נשמעו גם סביב מצבו של הדולר מול השוק העולמי והגיעו עד כדי ניחושים על פצצת גרעין סודית שנמצאת כבר בידי איראן ועלולה לבוא לידי שימוש.
אבל גם אם לא נרחיק לכת עד הניחושים הללו, עדיין אנחנו רואים כאן מציאות בה איראן מציבה עמדות ברורות והעולם אכן נענה להן. המציאות היא שאיראן אומרת בדיוק מה היא רוצה והתחושה היא שטראמפ עושה הכל כדי לפייס אותה, גם אם בישראל לא ממש אוהבים את זה.
לא חלפו חודשים רבים מידי מאז מלחמת 12 הימים, במהלכה מדינת ישראל השיגה בחסדי שמים הישגים טובים מאוד באיראן. המלחמה ההיא שפרצה בהפתעה גילתה לנו שמדינת ישראל השיגה אז שליטה מלאה בשמי איראן, שסוכני מוסד בכמויות גבוהות פועלים באין מפריע על אדמת איראן, וכל זה הוביל לאקורד הסיום של התקיפה האמריקנית לאחריה סיפרו לנו שתכנית הגרעין של איראן למעשה הושמדה.
כבר אז, אף אחד לא סיפק הוכחות ברורות שזה באמת מה שקרה, אבל העם בישראל הסתובב בתחושת שכרון חושים חסרת תקדים. התקשורת – ובמיוחד זו הימנית יותר – העניקה לנו את התחושה שאיראן היא למעשה נמר של נייר, ובכלל כבר ניצחנו אותם ואין עוד חשש מהרפובליקה האסלאמית הכה מאיימת.
והנה, חודשים ספורים לאחר מכן, אנחנו רואים שוב תמונת מצב מאוד מעורפלת בכל הקשור לאיראן, אבל מסר אחד מצליח להיות לנו מאוד ברור למרות הערפל: איראן חיה וקיימת, ולא סתם קיימת אלא נמצאת בעמדת כח לא רעה בכלל מול מנהיג העולם החופשי, המתיימר בגאוותו לנהל את כדור הארץ לבדו ולהוציא את כולם, כולל האו"ם – מחוץ למשחק.
כולנו מקווים ומתפללים שמלכות הרשעה הפרסית של ימינו אכן תתמוטט ותיעלם במהרה יחד עם כל זרועות הטרור שלה ברחבי העולם, זה עוד יבוא ויקרה בעזרת ד', אבל בינתיים עלינו להסיק מסקנה אחת פשוטה וללמד את עצמנו מעט ענווה. אל לנו להתהלל בניצחון מדומה שכפי שזה נראה כעת – לא באמת קרה במציאות.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן, לתגובות: [email protected]
לא בחיל, ולא בכוח, כי אם ברוחי, אמר ה' צבקות.
אתה טועה לחלוטין לגבי בן גביר. הרעש וצלצולים שהוא עושה הם המון עשיה בהיבט של ההתרעה של האויב. צא ולמד מנתוני הפיגועים שירדו דרסטית ומאינספור עדויות לכך שהגורם מספר אחת לזה הוא בן גביר.
סמוטריץ' הבן אדם היחיד שבאמת עובד
הלוואי שיחזור למשרד התחבורה ויזיז עוד כמה דברים
לא סמוטריץ ולא בן גביר….
שניהם נתנו סטירת לחי לבוחרים החרדים שלהם כשהפנו גב לעולם התורה ותומכים בגיוס מלא של חרדים
מקשקש כדרכו