בקיע ראשון בחומת האקטיביזם השיפוטי? / דעה

פסק הדין החדש בדנג"ץ (דיון נוסף בבג"ץ – הליך נדיר ביותר שכבר מוכיח על חשיבותו) 70105-05-25 הוא פסק דין היסטורי ולא בגלל התוצאה האופרטיבית שלו הנוגע לאופן מינוי מסויים בשירות המדינה – נושא שמעניין אולי מספר אנשים בודדים, אלא דווקא בגלל דברי הפרשנות שנלוו אליו המהווים יחדיו בקיע ראשון בחומת האקטיביזם השיפוטי ממנו אנו סובלים מזה שלושה עשורים.

רקע קצר לפסק הדין עצמו שכאמור לא חשוב אלא לצורך הבנת הדברים: הממשלה מינתה לפני חצי שנה אדם מסויים לתפקיד מסויים (נציב שירות המדינה) היועמ"שית כצפוי החליטה שהמינוי לא כשר וכמובן כל ארגוני השמאל קפצו על המציאה ועתרו לבג"ץ נגד המינוי.

בפסק דין שערורייתי על פני 117 עמודים ביטל רוב השופטים את המינוי, למה שערורייתי? משום שמי שעמד בראש הפוסלים היה כבוד הנשיא (מטעם חצי העם) של ביהמ"ש העליון יצחק עמית אשר אופן מינויו שלו עצמו הוא בעל פגמים היורדים לשורשו בניגוד לספק ספיקא של פגם במינוי הנציב, בקיצור ראש הממשלה ביקש דיון נוסף וההליך הנדיר התקיים בפני הרכב מורחב אשר הנפיקו את פסק הדין על 133 עמודים (ככל שהדבר פחות חשוב כותבים יותר) ובסופו התברר כי רוב השופטים – אלו השמרנים מביניהם – ביטלו את פסק הדין הקודם והנציב המאושר יכול להיכנס סוף סוף לתפקידו על מלא.

כאמור, מה שמעניין זה לא העמוד של התוצאה אלא 132 העמודים שעליהם פורסים שופטי הרוב מינץ סולברג ווילנר את משנתם ולראשונה תוקפים ישירות את מחלת הביקורת השיפוטית היתירה אשר השתלטה על המערכת תוך שהם מציינים כי הדבר שוחק את מאזן הבלמים בין הרשויות ומבטל את הדמוקרטיה – קראתי עשרות עמודים מתוכו וחשתי כאילו הדברים נכתבו בידי שמחה רוטמן ולא בידי רוב שופטי ביהמ"ש העליון.

פסק הדין הזה הוא היסטורי משום שגם האקטיבזם עצמו לא הפציע ביום אחד אלא החל בפס"ד משעמם על תביעת חקלאים נגד בנק המזרחי, שם על פני 800 עמודים פרס ברק את משנתו ומשם החלו הצרות, יש לקוות כי אף הפעם הבקיע הראשון ילך ויתרחב עד לכדי נפילת החומה שתוקעת את חיינו עשור אחר עשור.

למרות החגיגיות יש לנו בעיה: אמנם עקרונית אם תיפול דוקטרינת האקטיביזם יסתיימו צרותנו עם הגיוס שכן בג"ץ לא אמור להפעיל ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת, אלא שבמקרה הזה חוששני מאוד משום שדווקא שלושת השופטים הסרוגים הללו המשקפים את הדעה המקובלת בעלוני השבת הדתיים – הם אלו אשר היו גדולי הלוחמים נגדנו בעניין הגיוס, שם לא ראינו את האיפוק השמרני אלא דווקא הפעלת סופר-ברק כנגדנו, כי בגלות אנחנו – בין יהודים, גם אם דתיים – ולגבי הסוגיה הכי חשובה לנו כולם שם למעלה במגדל השן אוהדים אותנו באותה מידה.

לפיכך עלינו להתפלל ולייחל ליום שבו ישיב שופטנו כבראשונה ורק אז ייקרא לנו עיר הצדק בב"א.