החנינה חייבת להיות מקודמת ואם אפשר אז עוד לפני הבחירות, המדינה איננה יכולה לסבול יותר את המצב שבו ראש ממשלה בזמן מלחמה צריך להתעסק עם שטויות של משפט מכור מראש דבר יום ביומו, וזה חייב לקרות למרות היועמ"שית ושאר המפריעים.
לפי החוק מי שמחליט על החנינה זה הנשיא ומי שאחראי על העברת בקשת החנינה זה שר המשפטים, במקרה שלנו יריב לוין.
טוב עשר השר לוין כאשר העביר את האחריות לטיפול בחנינה לשר עמיחי אליהו, אלמלא עשה זאת היו גורמי השמאל רצים לבג"ץ ומקבלים כמובן את מבוקשם בדמות פסילת השר וכך היינו מפסידים זמן יקר מאוד, העברת תפוח האדמה הלוהט לידי אליהו היא מצויינת כי הוא גם מהבודדים שאינו לו מה לחשוש, לא מפריימריס ולא מהתקשורת שבוודאי תנסה לצלוף בו על כך.
יחד עם זאת ניכר כי השר לוין פועל מאחורי הקלעים וככל הנראה הוא אחראי על החלטתה של מנהלת מחלקת חנינות במשרד המשפטים, לימור גולדברג-חדד, להעביר אתמול (רביעי) לידי שר אליהו את חוות דעתה החיובית לגבי בקשת החנינה, בכך היא העזה להמרות את בקשת היועמ"שית גלי בהרב מיארה שביקשו שכל המדינה תמתין לחוות דעתה.
הגברת כמובן עלולה להעלב ולהתקומם איך ייתכן שהפסיקו לשאול אותה על כל נשימה ומשימה אך היא לימדה אותנו לאחרונה כי אין מה להמתין לחוות דעתה משום שאין ספק כי היא תהיה לרעת נתניהו ולא משנה במה מדובר, האוטומט עושה את שלו והמדינה תעשה את שלה.
חייבים למהר את ההליך הכי מהר שאפשר כדי שנוכל להגיע למצב שבו הנשיא יכריע הרבה לפני הבחירות וזאת על מנת שהנושא המרכזי של הבחירות לא יהיה כן ביבי / לא ביבי (מה שיגרור גם מערכת הסתה נגד הציבור החרדי כתומכיו) אלא יעסוק בדברים האמיתיים האמורים לעניין את אזרחי המדינה.
כאשר יגיע תור הנשיא להחליט ההחלטה תהיה קשה היות שהוא יעבור מסע צלף נוראי וחסר רחמים מצד חבריו לקליקה לשעבר, אך בסוף הוא יצטרך להכריע אם הוא רוצה להיזכר כנשיא שריפא את העם או הגביר את השסע ועיצבן את נשיא ארצות הברית הטוב ביותר שהיה לעם היהודי.
