מנהג אנשי ירושלים אוכלי מצות מכונה להקפיד על תנור-ראשון (ובקיצור "תנרישן") שזה אומר הח"י רגעים הראשונים שהמכונה מופעלת בבוקר, לצורך כך יש לקום בשעה מוקדמת מאוד כדי להספיק לנקות את המכונות והמקום ביסודיות לפני התחלת העבודה (מי שחושב שהאוכלים מכונה זה משיקולי עצלות או חיסכון טועה).
שנה אחת כשהגעתי בהשכמת הבוקר ראיתי כבר את הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל מתאמץ לנקות כל בורג, הוא כבר לא היה אברך צעיר והזיע מאוד ממאמץ כביר עד כדי שכיבה תחת המכונה, ילדות הייתה בי (הייתי היימיש עימו ומקשיבו המובהק) והתכופפתי אליו בסוג של חיוך קונדסי:
"חירות, אהה?"
הוא סימן לי שתיכף יקום, ואכן לאחר נתן לי את השמוע'ס של החיים: עד שאתה שואלני מערב פסח אשאלך מליל הסדר עצמו, האם דרך חירות זה לעשות התעמלות עם הקיטל שלא יישפך עליו יין? אלא הסביר לי שהפשט האמיתי בחרות זה שאני יכול לעשות משהו ואני בכח עוצר את עצמי למען הבורא, בכך אני מוכיח שאיני עבד לאף אחד גם לא לעצמי, אלא עבד שלו בלבד – זוהי החרות.
כמידי ראש חודש גם בשבוע שעבר היה כאן טיש של האדמו"ר מווירעצקי שליט"א בדבריו עודד מאוד את השומעים לעשות מה שאפשר למען הפסח גם דברים שאין בהם צורך אמיתי, הוא העיד מילדותו שהסתופף בצל האדמו"ר רבי יהודה'לה מדזיקוב איך שהקפיד לעשות את נקיון הכלים בכל ערש"ק בעצמו למרות הקושי הרב ותוך כדי היו עיניו זולגות דמעות ללא הפוגה.
האדמו"ר הסביר כי בכל מקרה צריך לעזור בבית לנקות ולקנות, השאלה רק איך מסתכלים על זה, אם רואים בזה תיקון הנפש כפי שכתוב בכל הספרים הקדושים אז כל העבודה מקבלת מימד שונה ומשמעות חדשה והיא היא ההכנה הראויה לפסח.
היום (ז' ניסן) היארצייט של בעל ה"שומרי אמונים" זיע"א והנני נזכר כי שמעתי מנכדו הגר"א בידרמן את העדות הבאה:
הרה"ק רבי אהרן ראטה היה איש חלש מאוד וידוע חולי כל ימיו כך שהעבודה של ערב פסח הייתה קשה עליו ביותר, שנה אחת החליט מראש חודש שהשנה זה יהיה שונה, במהלך השנה חסך מספיק כסף כדי לשכור מי שיעשה את כל עבודות הבית ואילו הוא עצמו עלה לעליית הגג עם ערימה של עשרות ספרי פסח כדי להתכונן בסילודין, אזמר בשבחין למיעל גו פיסחין, מה יכול להיות יותר מזה.
ויהי ממחרת הפסח פגשוהו בפנים עגומות ויאמר למקורביו כי מעולם לא היה לו פסח כזה "חלש" בלי אותם ההרגשים והאורות שהיו לו כל שנה, כי כדי לזכות לחג השם לנו צריך את כל העבודה הזאת לכם.
בפתח ההגדה של הגר"ש פינקוס הכניס העורך ידידי הרב שכטר תמלול הקלטה של הרב בעצמו בזכות מה הפך מבחור ישיבה בירושלים לאחד מגדולי ישראל, הוא סיפר שהכל התחיל בליל בדיקת חמץ כאשר נזכר לאחר הבדיקה כי יש בפנימיה בוידעם שלכאורה הוא אחראי עליו, הוא נכנס לשם ועמל כל הלילה על בדיקתו ונקיונו, בבוקר החל המירוץ המהיר של שריפת-חמץ>קניות>הכנות>כזייתים>מקוה>בגדי יו"ט וכו' כך שהגיע לסדר רצוץ מעייפות—
—ואז התחילה העלייה שלו ונפתחו לו שערי חכמה שכולנו נהנים מהם עד היום.
העורך מוסיף בהערה מצמררת כי עלייתו שהתחילה בליל בדיקת חמץ הגיעה לשיאה בליל בדיקת חמץ (מוקדם) לפני כ"ה שנים בדיוק כאשר נלקח מהעולם בפתע פתאום כדי להסב בסדר עם הרבש"ע וכל הצדיקים.
לעילוי נשמת אמי שרה רבקה בת ר' אפרים שהקפידה מאוד על ניקיון פסח בשמחה – נלב"ע היום ח' ניסן תשע"ז
תיקון טעות
הר"א בידרמן אינו נכד השומר אמונים (בנו של השו"א בעל החוקי חיים הוא דודו מצד אשתו).