אתמול הוגשו כתבי אישום כנגד עצורי אירוע סולברג, והשאלה הנשאלת האם ההפגנות עוזרות? התשובה כמובן תלויה את מי שואלים, לדעתי הענייה -אם ההפגנה נעשית בשליטה ותחת דעת תורה כלשהי זה עוזר מאוד.
אי אפשר להתעלם מהמציאות של אזעקות "צבע שחור" למשל, העובדה שהמשטרה נרתעת מלהגיע לריכוזים חרדים וזה קשור בעיקר לתופעה הזו, ראינו איך נציגי המשטרה גמגמו בבית המשפט העליון כשנשאלו מדוע אינם עוצרים בכמויות? התשובה שלהם הייתה שאין להם מספיק כח אדם להתמודד עם המהומות במעצרים.
האזרח החילוני המצוי אינו אוהב אותנו בימים אלו אך גם הוא מבין שאין שום תועלת במעצרם של מאות ואלפי בחורי ישיבות, הוא רואה את הכאוס שזה יוצר וכשהוא גם משלם מחיר אישי של שעות המתנה בפקקים ומחליט שאינו מוכן לסבול עוד.
ההפגנות החלו כבר בזמן חז"ל כמבואר בתענית, ואגב שם מפרש רש"י שחלק מרכזי מההפגנה הייתה עצרת תפילה וזעקה שיצילנו מהגזירות.
ברור, כל דבר צריך דעת תורה וכשיוצאים להפגנה על אחת כמה וכמה שלא עושים בלי לשאול כל אחד את רבו, אך ברגע שהוא קיבל את ההוראה מרגע זה כולנו מאחוריו כולל אלו שלא קיבלו את ההוראה.
שורות אלו נכתבות באישון ליל לאחר אסיפת ראשי עם שמדברים על מהלך הפגנתי עצום שיעצור את המדינה, אף אחד מיושבי השלחן הגדול לא היה מהחוגים הקנאיים, משהו קרה בציבור שלנו, כולנו מבינים שבמקרה הזה לא נותרה ברירה.
ויש עוד תועלת, גדולה יותר אפילו:
בילדותי השתתפתי באין ספור הפגנות קטנות כנגד חילול שבת, אחד מזקני ירושלים היה הסבא שלי בעתיד, פעם ראיתי אותו צועק "שבת" כשמטוס חולף מעלינו, שאלתיו אתה חושב שהטייס שומע אותך?
לא, הוא ענה לי בחיוך, זה לא כדי שהוא ישמע זה כדי ש א נ י אשמע.
כשאתה משתתף בהפגנה מסויימת על נושא מסויים אתה מתחזק בעצמך והמסרים חודרים לעצמותיך, כך שגם אם חלילה לא מצליחים לשחרר עצורים תהיה בכך התועלת השניה וכל משתתף יוצא מחוזק מזה.
