הגמרא בסוגיא של מתן תורה (שבת פ"ח, א') מציינת: ברוך הוא אלוקינו שנתן לנו תורה משולשת (תורה, נביאים וכתובים) לעם משולש (כהן, לוי וישראל) בחודש השלישי (ניסן, אייר וסיון) ע"י משה רבנו שהיה השלישי (מרים, אהרן ומשה). אנו מוצאים חלוקה במספרים אחרים כגון: כ"ד ספרים של התנ"ך, עם ישראל – י"ב שבטים, חודש סיון – התשיעי מחודש תשרי וכיו"ב, מהו האפיון המיוחד הקיים במספר שלוש?
כאשר נתבונן בעניין נבחין, כי המספר שלוש מאפיין עניין מהותי ויסודי הקשור בעצם עניינה של התורה ושל עם ישראל. המספר שלוש מסמל – אחדות ושלום, אותם ניתן להשיג על-ידי התורה, ולכן קשור המספר שלוש עם מתן-תורה, עם ישראל, משה רבנו וחודש סיון.
כאשר דבר מסוים מופיע במספר אחד ובודד, אין כל התנגשות וניגוד, שכן הוא נמצא לבדו. כשאין ניגוד אין "שלום" ואין צורך בשלום. כאשר מופיעים לפנינו שני דברים שונים, הרי הם מנוגדים ונפרדים, וברור שאין כאן שלום. רק כאשר בא גוף שלישי המקשר בין שני גופים שונים, נוצר כביכול, שלום.
קיימת ניגודיות מתמדת בין הגוף לנשמה, בין הגשמיות לרוחניות. התורה "באה לעשות שלום בעולם", כלומר, היא יוצרת את הקשר ומחברת בין הגוף לבין הנשמה ובין הרוחניות לגשמיות. כתוצאה מכך מושגת מטרת בריאת העולם וירידת הנשמה לתוך הגוף, שהיא – לזכך את חומריות העולם, לעשות את הגשמי כלי לאור הרוחני ולהביא לידי השראת השכינה האלוקית בתוך העולם הזה. כל זה נעשה על-ידי לימוד התורה שעל ידה מגיעים לקיום מצוות באמצעות דברים גשמיים ובאמצעות אברי הגוף הגשמי.
שלום זה מביא בעצם לשלימות הבריאה ולשלימות האדם ושליחותו האלוקית בעולם. על-ידי "שלום" זה, שבין הגוף לבין הנשמה (באמצעות חיבור הגוף והגשמיות לעניינים אלוקיים), נוצרת הרמוניה ושלימות באדם ובעולם כולו, שוב אין כאן הפרדה בין חלקי האדם או בין חלקי הבריאה. כל החלקים יחד פועלים במשותף תוך אחדות מלאה למען המטרה האלוקית המשותפת – איחוד כל הבריאה וחיבורם אל מקורם האלוקי.
"לעשות שלום בעולם", פירושו שגם העולם לכשעצמו, הנראה כסותר ומנוגד לכל תוכן רוחני-אלוקי ("עולם" מלשון "העלם", משום שהוא מעלים ומסתיר את האור האלוקי) "יחיה בשלום" עם האור האלוקי הנמצא בו, בכך שהוא ישרת את העניין הרוחני-אלוקי ואת הבאת השכינה לידי התגלות. זהו גם עניינו של "אחדות הבורא", להכיר בה' אחד ולהביא לידי כך שהאור האלוקי יתאחד ויאחד את העולם כולו באופן שאור זה יוכר בגלוי בתוך המציאות.
זהו האפיון המיוחד של המספר שלוש, בהקשר עם מתן תורה. אפיון זה משמש הוראה לכל יהודי, לחתור לשלום בין ענייניו הגשמיים והרוחניים, באמצעות לימוד התורה וקיום המצוות על ידי אברי הגוף ולהגיע בכך לשלמות. שלימות ואחדות זו, שבין הנשמה לבין הגוף מתחילה בהקשר הפרטי אצל כל אחד ואחד ומשם היא מתפשטת בהקשר הכללי לאחדות בין כל חלקי העם כולו.
בנוסף לשלימות התורה ושלימות העם היהודי, ישנה גם שלימות נוספת והיא ארצנו הקדושה. עלינו לשמור עליה ולמנוע כל פגיעה בה ח"ו, ובוודאי לא במחיר של "שלום" כוזב ומזויף. שלום אמיתי בא רק על-ידי השלימות. הביטחון והשלום יבואו על-ידי "בחוקותי תלכו" שעל כך הובטח "ונתתי שלום בארץ".
השלימות הרוחנית תביא את השלימות הגשמית ושלימות שניהם יחד. השלום הפנימי – בתוך היהודי עצמו (בין הגוף ובין הנפש) ובתוך עם ישראל (בין חלקי ופרטי העם) – כשהכול מתאחד יחד לקליטת האור האלוקי הגנוז בתורה, הוא שיביא גם את השלום החיצוני כשכל האויבים ישלימו עם העובדה שארץ הקודש כולה שייכת בשלמותה לעם היהודי.
כאשר ישנם שלושת השלימויות (= התורה, העם והארץ), תתקיים ההבטחה "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", כשהגויים רואים על היהודי שהוא שייך לעם ה', או אז "ויראו ממך". לא זו בלבד שאין הם מתנכלים לו, אלא שאף יראים ומפחדים ממנו, מאחר שהוא קשור קשר הדוק לה' ולתורתו, כפי הייעוד בנבואת ישעיהו "והיו מלכים – אומניך, ושרותיהם – מניקותיך". כאשר "ה' עוז לעמו ייתן", כשבני ישראל נוהגים על פי התורה והעוז שבה, אז "ה' יברך את עמו בשלום", כפי שזה היה במעמד מתן-תורה, כמסופר ע"י חז"ל ויקוים "ושכבתם ואין מחריד" ו"אולך אתכם קוממיות" בגאולה האמיתית והשלימה.
