הערב – "זמן התקופה" ויש הסוברים כי שתיית מים בזמן זה הוא סכנת מוות • אז מה עושים?

הרמ"א בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן קט"ז סעיף ה') פוסק "ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות." הקדמונים אליהם מתכוון הרמ"א, הם האבודרהם, המהרי"ל, המרדכי ועוד

חשוב לדעת כי מדובר בהלכה פשוטה ופסוקה, ולא בדברים מיסטיים בעלמא, ואף מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שידוע היה כמי שהתרחק מפסיקות בעניינים מסטיים, מביא את הדברים להלכה וכך כתב בספרו "הליכות עולם" (ח"ז עמוד קפג): "יש להזהר שלא לשתות מים בעת ה"תקופה" מחשש סכנה. דהיינו, חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה. וכן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות… וראוי להדפיס בלוחות השנה להודיע על כך. וכתבו האחרונים, שיש לתת ברזל בתוך המים בשעת התקופה. ואין להחמיר אלא במים, אבל בשאר משקים אין לחוש".

וכך הביא בילקוט יוסף  להלכה, ש"יש להזהר שלא לשתות מים בעת התקופה מחשש סכנה, דהיינו חצי שעה קודם התקופה, וחצי שעה לאחריה, וכן המנהג בארץ ישראל, ובשאר מקומות."

"והיה המנהג בירושלים שמכריזים בבתי הכנסת בשבת שלפני התקופה ולהודיע שהתקופה נופלת ביום פלוני שעה פלונית. וראוי להדפיס בלוחות השנה להודיע על כך וכן כתב ה"בן איש חי".

מקור המנהג 

בתקופת הגאונים (לפני יותר מאלף ומאתיים שנה) הם נשאלו עליו ופסקו לאסור: "ששאלתם על מה שנהגו העם להזכר בשעת התקופה שלא לשתות מים אע"פ שלא ידענו טעם צריכין אנו לחוש שלא על חנם פשט מנהג זה בישראל."

בהמשך מסבירים הגאונים "ויש אומרים לפי שבכל אחת ואחת מארבע תקופות מלאכים ממונים עליהן ובעוד שמתחלפים מלאכים אחרים יתכן שיצא נזק לשום אדם כמו מלך בשר ודם שמת ואח"כ מקימים מלך אחר תחתיו ואינם יודעים הבריות אם יהיה טוב רע."

"ויש אומרים שהוא משום סימנא בעלמא לפי שאינם רוצים להתחיל בראש התקופה במים שהוא דבר הקל. ודמיון לזה מה שאמר דוד הע"ה והורדתם אותו אל גיחון כלומר שתמשך מלכותו אף כאן בעבור שהיא תחלת התקופה עשו זה המנהג."

ר´ דוד אבודרהם מביא טעם למנהג, לפי שבכל אחת מהתקופות הפכו המים לדם: ביאור הפכו המים לדם, בעקידת יצחק טפטפה טיפת דמו של יצחק והתערבבה במי העולם וכן שחיטת בת יפתח וחטא מי מריבה.

בהמשך דבריו הוא אומר כי המנהג בא להחזיר את העם בתשובה: הקדמונים אמרו אלה הדברים להפחיד בני אדם שיראו מהשם ולא יוסיפו הרשעים לרשוע וישובו כדי שיצילם השם מד´ תקופות כי ידוע ידענו כי כל דברי חכמים אמת כאשר הם במשמעם או יש להם סוד סתום כאשר רמזתי מקצת סודם.

מה הפיתרון לצמאים?

כתבנו למעלה שהאשכנזים בדורות האחרונים לא הקפידו על המנהג ואילו הספרדים עדיין שמרו עליו.

בעניין הפיתרון לספרדים הצמאים, ישנה מחלוקת. הרב בנימין חותה מסביר כי דעת מרן הרב עובדיה יוסף כי  אסור לשתות מים לא מהברז,לא מבקבוקים סגורים, לא מקולר, לא מבקבוקים שנמצאים במקרר ולא משום מקור אחר של מים (שאר המשקאות מותרים חוץ ממים). כלומר, הפיתרון המובא בקיצור שולחן ערוך לפיו כל המים העוברים בצינורות מותרים לשימוש  מאחר ונוגעים בברזל בדרכם לביתנו אינו תקף לדעת הספרדים.

הפיתרון הוא להתכונן מראש, ולשים חתיכת ברזל במים עצמם ואז יהיה מותר לשתותם גם בזמן חילוף התקופה.

בזמן ששמים את הברזל טוב  לומר תפילה שתיקן רבי חיים פלאג'י בנוסח הזה: "זכות האמהות ברז"ל (בלהה רחל זילפה לאה) שעמידו י"ב שבטי י-ה, יעמוד לנו להצילנו מכל גזרות קשות ורעות". 

הרב חותה מצין כי כל האיסור הוא רק רק בשעה האמורה , עברה השעה, אפשר לשתות את כל סוגי המים. הסיבה לזה היא ככל הנראה, שהמלאך החדש השומר על המים מוציא את הטיפה המרה מן המים.

הערה נוספת וחשובה היא לתושבי חוץ לארץ (כאמור), וגם הם הולכים לפי התקופה שלנו בארץ ישראל, וישמרו לפי השעה של חילוף התקופה בארץ ישראל, זאת מאחר – מסביר הרב חותה – שהמלאכים מתחלפים בארץ ישראל.

מנגד יש לציין את דעת ר´ כלפון הכהן, מחכמי ג´רבה המציע פתרונות אחרים, וכך השיב כנשאל האם גם ילדים זקנים וחולים חייבים להזהר משתיית המים בשעת התקופה. בשו"ת שואל ונשאל השיב כי יש מספר אפשרויות לשתיית המים:

א. להרתיח את המים, משום שאין חשש במים מבושלים.

ב. להוסיף להם מעט מיץ כך שלא יהיו צלולים.

ג. לשים אותם בתוך כלי ברזל, שמפיג את הסכנה שבמים.

ד. לסגור את המים בחותם.

לפי כל התשובות האלה, נראה שבימינו ניתן למצוא פתרון לשתיית המים, גם ביום חם שכזה.

כל המים שנמצאים בברזים נוגעים בברזל ולכן במים חדשים שיוצאים מהברז אין בעיה. אפשרות שנייה היא שתיית מים מינרלים מבקבוק חדש, שהרי בקבוק חתום אין בגזירה. אפשר להוסיף מעט תרכיז, יין או אפילו תה למים, כך שלא יהיו צלולים. והאפשרות האחרונה היא להרתיח את המים לפני השתייה.

עוד מוסיף הרב כלפון הכהן, כי לאחר תום התקופה, אפשר לשתות מהמים שהיו אסורים וכך נהגו בארץ ישראל, בטורקיה ובצפון אפריקה ורק בארצות אשכנז החמירו לשפוך את כל המים שהיו מגולים או לא רתוחים.

לעומת זאת הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א השיב לשואליו בזה"ל:

לא צריך לחשוש ולא לפרסם ועיין במבשרת ציון בשם רבותינו הגדולים שכתבנו שם בס״ד כי כתב שבלי הלקט בסימן רי״א שדווקא במדבריות ומקומות חוץ לישוב יש סכנה ולא בישובים . והמאמר מרדכי תנ״ה , ה . כתב שהמים המחוברים לאגמים ולנהרות ולמקורות אין בהם חשש .

וכן פסקו הטורי זהב , שם ו , והגאון החיד״א ז״ל ביוסף אומץ סימן מ״ב , המרדכי ועוד , ועיין בפרי חדש תכ״ח ודרכי תשובה יורה דעה סימן קט״ז , פט . ושו״ת חיים ביד לרבנו חיים פלאג׳י ז״ל סימן קי״ג .

ודע שאנחנו סומכים על דברי רה האיי גאון ז״ל שכתב שהוא סתם ניחוש , ואין לחשוש אליו . ובפרט אם המים היו מכוסים ואפילו במפה מותרים וכמו שכתבו הפרי מגדים באשל אברהם תנ״ה , ט . והמגן אברהם שם , וכן הדרכי משה . ודעת מהרש״ם שדוקא אם התקופה נפלה בלילה יש ליזהר אבל ביום לא .

גם דעת הרב אבן עזרא שאין לחשוש ואין מכריזים אימתי תחול התקופה , ואין חוששים משום שומר פתאים השם .