השבת חל י”ז בתמוז, בו מתאבלים אנו על כניסת אויבינו בשערי ירושלים, בימי בית שני. בשנה זו נדחה הצום ליום ראשון י”ח בתמוז, מפני כבוד השבת. שבעה עשר בתמוז זהו אחד מארבעת ימי התענית שנקבעו לזכר חורבן בתי המקדש, במשנה (תענית פ”ד מ”ו) מובא: “חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז… נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל”.
נשתברו הלוחות: ביום ט”ז בתמוז עשו עם ישראל במדבר את עגל הזהב, ולמחרתו ביום י”ז בתמוז, כאשר ירד משה מהר סיני שיבר את לוחות הברית.
בוטל התמיד: בכל יום ויום היו מקריבים בבית המקדש את קורבן התמיד, שני כבשים, אחד בבוקר ואחד בערב, בי”ז בתמוז כאשר נבקעה העיר נקראו גם הכהנים לעמוד בפרץ, ולהילחם את מלחמת ה’, ולא נשאר כהן טהור אשר יקריב את קרבנות התמיד.
הובקעה העיר: ביום זה נפרצו חומות ירושלים בידי טיטוס, המפקד העליון של הצבא הרומי בארץ ישראל. המצור של הרומאים על ירושלים החל בחודש ניסן, ונמשך שלושה חודשים עד להבקעת החומה בחודש תמוז,
שרף אפוסטומוס את התורה: מצבאי רומאי בשם אפוסטומוס, שרף את ספר התורה מתוך אמונה, כי ללא ספר התורה לא יוכל עם ישראל להתקיים,
העמיד צלם בהיכל: מנשה מלך יהודה העמיד פסל בהיכל, מפני שרצה למרוד במלכו של עולם, בזמן שבין חורבן הבית הראשון לבניין הבית השני, חלה התענית ביום ט’ בתמוז, יום שנבקע העיר בחורבן בית ראשון. עם בניין הבית השני הפכה התענית ליום שמחה. לאחר חורבן בית שני, הצום הרביעי הועבר לי”ז בתמוז, יום פריצת החומה בחורבן בית שני.
השנה, שבה חל י”ז בתמוז בשבת, נדחית התענית ליום ראשון, י”ח בתמוז, והטעם ע”פ הנביא זכריה פרק ח’, אשר מכנה צום זה בשם “צום הרביעי”, כלומר צום החל באחד מימי חודש הרביעי, הוא חודש תמוז. אין בפסוק ציון של היום המדויק בתמוז בו חל הצום. לכן קבעו כי במקרה שחלה התענית בשבת, בה יש חובה של עונג שבת, תידחה התענית ליום המחר.
יה”ר שיתקיים בנו הפסוק בזכריה, “כה אמר ה’ צבאות צום הרביעי, וצום החמישי, וצום השביעי, וצום העשירי, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו”.
תודה על החומר הכתוב מתומצת וערוך מדהים