ערב ט"ו בשבט מזכיר את הסיפור הבא: השליח בעיירה לידז באנגליה, הרב אנגעלפי, תכנן לבנות בית כנסת חדש, אך בשטח המתוכנן עמד עץ סרק עתיק ומחלקת שימור יערות בעירייה לא אישרה לכרות אותו. כל מאמציו וקשריו לא הועילו ופרוייקט הקמת בית הכנסת נותר תקוע. השליח כתב לרבי על הצרה שנחתה עליו והרבי שאל אם האילן הוא עץ פרי? השליח ענה שמדובר בעץ סרק שאינו נותן פירות. למחרת עברה בעיר סופת הוריקן עצומה שעקרה את העץ ממקומו… (זהו סיפור שנמצא מופיע ביומנו של מזכירו של הרבי, הרב יהודה לייב גרונר ז"ל)
עד היכן יכול לשרוד עץ עם שורשים חזקים? הנה דוגמה נהדרת: סיפור הישרדותו הפלאי של עץ הזית. פרשת נח מספרת סיפור מפורסם ומוזר: במשך חצי שנה היה העולם מכוסה במסות אדירות של מים. ארבעים יום ירד מבול אדיר מהשמיים ואחר כך במשך חמישה חודשים הוצפו מלמטה מעיינות התהום. כמות המים הייתה עצומה כל כך, עד שהם כיסו את ראשי ההרים. אחרי חצי שנה של שטף מים רבים, מצאה התיבה מנוח על הרי אררט ונח שלח את היונה החוצה, לבחון האם תמצא מקום יבש על הארץ להניח רגלה. זה יהיה סימן שהאדמה החלה להתייבש.
היונה יצאה וחזרה עם עלה זית בפיה. וזה היה סימן כי המים ירדו מתחת גובה העצים והעצים החלו להצמיח עלים חדשים.
וכאן כל אחד אמור לעצור ולשאול: איך זה יתכן? כיצד עץ הזית הצמיח כל כך מהר עלים חדשים? הרי עם לחץ אדיר כזה של מים, העצים בוודאי קרסו והתמוטטו על הארץ, ואחרי המבול היה עליהם להצמיח עצמם מאפס – לטעת שורשים ולהצמיח גזע וענפים ועד שיצמחו עלים טריים, זה סיפור של חודשים רבים ואולי אפילו שנים רבות?
הרבי כותב חידוש נהדר (ליקוטי שיחות יא/33): התורה מדגישה כי העלה היה "זית", אבל למה זה חשוב? ואם היה עלה תאנה או גפן? התכונה הבולטת ביותר של עץ הזית היא ה"חוסן" וכושר ההישרדות שלו. עץ הזית נחשב לאחד העצים העמידים בטבע ויש אומרים העמיד ביותר בטבע. בגליל ובירושלים יש עצי זית המוערכים בלמעלה מאלפיים שנה, ששרדו רעידות אדמה, שריפות, מגיפות ופגעי טבע. ככל הנראה הם זוכרים את בית המקדש השני ואולי הביאו מהם את השמן החדש בחנוכה… יש טוענים כי עץ זית יכול לחיות כל זמן שמטפלים בו ובעצם להתקיים לעולם, כל עוד מקבל טיפול נכון של גיזום והשקיה.
סוד הנצחיות של עץ הזית נובע משתי סיבות: ראשית, הגזע גדל כמו שיח, הוא צומח לרוחב ולא לגובה, ולכן אפשר למצוא עצי זית עתיקים שגזעם רחב כל כך, עד שנדרשים כמה אנשים כדי להקיף את הגזע שלהם. וכך עובי הגזע שומר על החוסן שלו. שנית וזה מה שנוגע לענייננו: השורשים מתפשטים לרוחב והם קשים וחזקים, עד שמחלחלים בתוך עומק האדמה ובתוך הסלעים, מה ששומר עליהם לאורך זמן. וכך חוזר הגזע ומתחדש בזכות חוסן השורשים.
היונה של נח, הצליחה למצוא עץ זית אחד, חסון ועקשן, שגזעו שרד את המבול וכך בזמן הקצר שחלף מאז החלה יבושת המים, הוא שב והצמיח עלה טרי ואת העלה הביאה היונה אל נח.
זאת אפוא נקודת דמיון חזקה בין האדם והעץ, בגללה נאמר: "כי האדם עץ השדה". גם האדם תלוי לחלוטין בשורשים שלו. מה שקובע את עתידו של האדם הוא לא המעשים והפרויקטים שהוא חולל, אלא האמונות והתפיסות המניעות אותו.
יש אנשים שחוללו גדולות, הצליחו, המריאו והשפיעו, אבל היסודות הנפשיים שלהם רקובים ולכן ברגע של אמת, הפכו להיות האויבים הכי גדולים של עצמם. הם מונעים ביסודות מוסריים שליליים של הכל מותר ואין דין ואין דיין, הם סובלים מאופי שחצני, גאה ורע, וברגע של מבחן, ממוטטים את הקריירה שבנו ברוב עמל.
לעתים מתמודד אדם עם קושי, משבר ואכזבה. זה הרגע המכריע בו עליו לפנות אל המשאבים הפנימיים בנפשו ולשאוב מהם כוח. אם הוא גדל עם אמונה בהשגחה עליונה של א-ל טוב ומיטיב, בכך שהרוע הוא זמני וחולף והאושר הוא נצחי, הוא ישרוד כל קושי ויהפוך אותו להצלחה.
***
נסיים בסיפור חסידי מיוחד במינו: סערה פקדה את הקהילה בעיירה ליובאוויטש. ממשלת הצאר הרוסית, אישרה תכנית להקמת רשת מסועפת של מסילות רכבת, שיחברו את כל חלקי רוסיה. אחת המסילות תוכננה לעבור בבית-הקברות היהודי בהאדיטש, שם טמון רבינו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך, והדבר היה מחייב את העתקת הנפטרים ממקומם.
החסידים נחרדו מהמחשבה על הפרעת מנוחת רבם וטיכסו עצה מה לעשות. לאחר בירור נודע להם כי שר התחבורה של מדינת רוסיה הענקית, הוא יהודי בשם "שלמה פייגין". ולא סתם יהודי, אלא אדם שבצעירותו הסתובב בחצרו של רבינו הזקן. מאז הוא ירד מאוד ברמתו הרוחנית וניהל חיים פורקי עול, אבל מי יודע אולי נותר בו טעם מה'דייסה' שאכל אצל רבינו הזקן.
במתח ורעדה שיגרו את החסיד ר' משה וילנקר – שהכירו היטב מהימים שבהם ביקר בחצר הרבי – כדי לדבר על לבו. ר' משה הכין מילים נכונות כדי לפייס את לבו של השר, אבל להפתעתו לא היה בהן צורך. השר קיבל אותו בסבר פנים יפות ונענה מיד: "קבל את מילתי, מסילת הרכבת לא תעבור בבית-הקברות בהאדיטש!". הוא הוסיף וביקש: "ברצוני להתוועד אתך מעט, כפי שנהגנו לעשות אז, בחצרו של רבנו הזקן". בקבוק יי"ש ודג מלוח הובא לשולחן, ר' משה הוציא מכליו סכין ושתי כוסיות, והנה כל מה שצריך להתוועדות…
ר' משה ניגן ניגון ועוד אחד, ושוב היו אלו שני חברים שליבם פתוח לחלוטין זה אל זה. לפתע עצר השר ואמר: "ר' משה, אתה בטח תמה מה הולך כאן? אתה יושב מול אדם גלוי ראש, במשרד התחבורה הראשי בפטרבורג, ומנגן ניגון חסידי?! אסביר מה עובר עלי: פעם קרא לי הרבי ואמר: "הלוא אתה סוחר שנוסע ללייפציג לקנות סחורה. בדרכך סור אל חברי, רבי שלמה מקרלין". בנסיעתי הבאה עברתי דרך ביתו של רבי שלמה ובעודי יושב וממתין להיכנס אל הקודש, שמעתי מעבר לקיר את הצדיק פוסע בחדרו אנה ואנה. לפתע נפתחה דלת החדר והצדיק יצא החוצה אל המסדרון, צועד אפוף שרעפים, הלוך ושוב, ואומר לעצמו בקול רם: "אברך, אברך, ואולי בכל-זאת יש אלוקים בעולם?… ושוב אחוז התלהבות: "אברך, אברך, ואולי בכל-זאת יש אלוקים בעולם?"… הבנתי כי הדברים נועדו לאוזני ושמעתי את מה שהיה עלי לשמוע.
מאז חלפו השנים, בחרתי בדרך אחרת לחלוטין. נטשתי את היהדות ואימצתי אורח חיים של משומד. השתלבתי בחוגי השלטון והתקדמתי במהירות מרשימה, עד שהתמניתי לשר התחבורה בממשלת הצאר. עושר וכבוד הם מנת-חלקי, אבל דע לך, כי אותה קריאה ששמעתי בשעתו מרבי שלמה מקרלין, עדיין מהדהדת במוחי: 'אברך, אברך, ואולי יש אלוקים בעולם?…' עד כמה שהתקדמתי, אותה קריאה אינה מרפה על משכבי בלילות: 'אברך, אולי בכל זאת טעית בדרך שבחרת בה?…'. אז עכשיו כשבאת והזכרת את כבודו של רבינו, לא הייתה כל שאלה שאעמוד לרשותכם בכל הנדרש".
הנה כי כן, אפשר להשכיח מאדם הכול, אפשר להסיר ממנו את העלים, הענפים והגזע, אבל אי אפשר להפריד אותו מהשורשים שניטעו בו בצעירותו, מיהודים של אמת, מגדולי ישראל שבכל דור.
