מרן זיע"א נולד בי"ד מנ"א תרע"א בעיירה ברנוביץ אשר במדינת ליטא. אביו הגה"ח ר' משה אברהם ברזובסקי הי"ד, (בן הרה"ח ר' יצחק ז"ל בנו של הרה"ח ר' משה ז"ל חתן הרה"ק שלום מוולייקא זצ"ל) בעל מדרגה עילאה בתורה ועבודה, מופלג באמונת תום, איש סגולה מראשי הקהילה החסידית בעיר ברנוביץ, וידוע כחכימא דהקהילה. אמו הצדקת מרת צבי'ה הי"ד בת הרה"ח ר' אשר וייסשטיין זצ"ל מראשי ישיבת "ענף עץ חיים" בעיר סלונים, חתן הרה"ק ר' הלל וינברג ז"ל אחיו של מרן היסוד העבודה זיע"א. ר' משה אברהם וזוג' הי"ד נספו בשואה עקד"ה ביום כ"ג חשון תש"ג עם מרבית בני משפחתם. רבינו נקרא ע"ש אבי זקנו הרה"ק ר' שלום מוולייקא זצ"ל שהיה מגדולי תלמידי מרן הס"ק מלכוביץ זי"ע, והאדמו"ר ר' נח מלכוביץ זי"ע. נכנס לבריתו של אברהם אבינו ע"ה כשמרן הדברי שמואל שימש כמוהל, והגה"ק ר' משה מידנר זצ"ל כסנדק.
ר' משה מידנר ז"ל עלה ונתעלה כבחיר התלמידים, ועל אף גילו הצעיר סיים את ד' חלקי השו"ע בנוסף לסדריו בעיון. הוסמך לרבנות ע"י אחדים מגאוני ליטא הגאון ר"מ קרליץ ז"ל, הגאון ר' יצחק רבה של וולקוביסק, ומרבה של סוקולסי, ומעוד גדולי ישראל. חיבה יתרה נודעת לו מהאדמו"ר "הבית אברהם" זי"ע שזכה לקרבתו המופלגת וראה בו גדולות ונצורות והיה לתלמידו המובהק, בהוראתו העלה בכתובים את דברי תורתו שהשמיע בשולחנו הק' ונדפסו בספר "בית אברהם", ובו זמנית הועידו וזירזו לעלות לארץ ישראל ולקומם בה את החבורה והישיבה. ועדות לכך דברי חמיו מרן בעל ה"ברכת אברהם" זי"ע ששמע ממרן בעל ה"בית אברהם" "הוא יהיה האיש שלנו בארץ ישראל".
ביום ח' לחודש אדר תרצ"ה עלה לארץ ישראל בהוראת רבו, ומיום עלייתו קשר עצמו בעבותות אהבה עם ארץ ישראל וקדושתה. ומעולם לא עזב את ארצנו הקדושה אף לעיתות שהיה בהם צורך גדול. ובברכת רבו נשא בי"ז אדר תרצ"ה את הרבנית חוה מרים ע"ה בתו של מרן בעל הברכת אברהם זצ"ל.
רבה של טבריה הגר' אשר זאב ורנר זצ"ל הקדים את פניו של מרן זי"ע בדרשת שבת הגדול בפני בני עירו ואמר "ארי עלה מבבל ובוודאי זה יהיה לטובת העיר ועניני הכלל".
עם התיישבותו בארץ הקודש החל מיד בפעילות עם המשמרת הצעירה וארגן עבורם מסיבות ושיעורים בלימוד. למרות גילו הצעיר קבע עימו מרן הרמ"ח מסלונים זי"ע שיעור מיוחד בתורת הח"ן. וכן בד בבד קשר קשרי ידידות עם זקני החבורה שקבע עמם שיעורים בנגלה ובנסתר. כולם כאחד חיבבוהו וראו בו אור גדול שיאיר את המשך הדורות ושאבו ממנו את האור והמתיקות שקנה מרבו, ובמשך שעות רבות בכל עת מצוא חזרו על מאמרי קודש ממרן בעל ה"בית אברהם" זי"ע.
בשנת ת"ש נקרא לכהן פאר בראשות הישיבה "אחי תמימים" של חסידי חב"ד בתל-אביב וכשנתיים שימש בה ראש מתיבתא.
בשנת תש"ב כאשר החלו להגיע השמועות הנוראות על ההשמדה הנוראה ביהדות אירופה בו נאבדו כל משפחת בית אביו ז"ל ורוב מנינה ובנינה של חסידי סלונים ובראשם האדמו"ר הצעיר מרן רבי שלמה דוד יהושע הי"ד, גמלה בלבו החלטה לנטוש את כהונתו בת"א ולעלות ירושלימה, כדי לקומם מחדש את חסידות סלונים והישיבה שעלו בסערה השמימה, וכלשונו הק' אז "אם אין בידינו להציל את הגופים, הבה נציל את הרוח", בחירוף ובמסירות נפש בגשמיות וברוחניות יסד את ישיבתינו שמלבד שהיה בה הצלה לדור הצעיר של חבורתנו התחיל להצמיח דור חדש ומצויין לתורה ועבודת ה'. ואף שראשיתה היה מצער, מיעוט תלמידים ומיעוט האמצעיים, אחריתה שגבה מאד.
בר"ח חשון תש"ב בעיצומה של מלחמת העולם בעת שאוקיינוס של דם יהודי נשפך כמים התבטא הרבי ז"ל "מצאנו כששלמה המלך נשא את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה באוקיינוס שהעלה שרטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי, מדה טובה מרובה, אנו נועצים עכשיו קנה בירושלים, שיסייעו אותנו מהשמים להעלות שרטון ולהיבנות פה מחדש מטרופלין של תורה וחסידות", ומאז החלה תקופת בנין ויצירה משופעת במשברים גדולים, עד שזכה בחזונו הגדול ובמעופו הכביר להרחיב מסגרות הישיבה ולהקים בנינים מפוארים ובה תשתית חינוכית יחידה במינה.
בשנים אלו של בנין ויצירה שקד הרבי זצ"ל לערוך ולהוציא לאור את כל ספרי רבותינו הק' של אדמור"י בית סלונים לדורותיהם, חמשה ספרי יסוד בתורת החסידות, ואחר שהשלים משימה זו, העלה בכתובים את משנתו הגדולה בשבעה חלקי נתיבות שלום עה"ת ומועדים ועניני עבודת ה', ספרים שהאירו את עולמנו באור גדול, ונתקבלו בהתלהבות בעולם כולו.
הרבי ז"ל היה מקברניטי היהדות החרדית, ולא הסתגר מעולם בתפקידיו הפנימיים אלא השתדל להיות כמגדל אור בתחושת אחריות לכלל ישראל. ואף כי צעיר לימים היה התמנה ע"י גדולי הדור כחבר מועצת גדולי התורה. כיהן כחבר ועד הפועל של "ועד הישיבות בא"י" כיובל שנים, ובמסגרת זו פעל ועשה רבות למען הישיבות הק', וכן היה מראשי הנהלת החינוך העצמאי וממנווטי דרכה והקדיש מזמנו וכוחותיו להצלת דור העתיד. בכל הזמנים העניק תמיכה והשראה למערכות אגודת ישראל.
תקופת השיא בחייו החלה כשעלה והוכתר לאדמו"ר השביעי לבית סלונים אחר הסתלקות חותנו מרן הברכת אברהם זצ"ל בחודש סיון תשמ"א, ובמשך תקופת הנהגתו הסתופפו בצילו המוני החסידים מקושרים באהבת נפש, וכולם התרוממו לאור אשו הגדולה, וינקו מבארו מים חיים, שופע אהבה וחמלה להצובאים על פתחו, חיזק לבבות נשברים ונטע בהם אמונה ובטחון ואהבת ה', כל שבת ומועד היו ימי עליה ומהם נתברכו כל ימי השבוע.
ביום שלישי פר' ואתחנן ז' מנ"א תש"ס, לקו המאורות ונסתלק לגנזי מרומים. בהלוויה אדירת משתתפים, בראשות גדולי התורה וחסידות, נטמן במרומי הר-הזיתים בחצות ליל ערב תשעה באב.
ונסיים עם לשונו הזהב בצוואתו הקדושה שהיא תורה שלימה. "המידות הטובות והדעות הטובות נקראים דרך ה', והם מביאים ברכה וטובה בעניינים גשמיים ורוחניים, והנני מצווה את הבנים וכל אנ"ש היקרים שהם לי כבנים… בעניין טהרת המידות בין אדם לבוראו ובין אדם לחברו ובין אדם לעצמו, שהוא הדרך המוביל לקב"ה ולדבקה בו וישמרו עניין המידות במיוחד בקיום המצווה שהיא כלל גדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך"…
(מבארו של המחנך הדגול הרב מ. טננהויז שליט"א)
