החזון איש זיע"א אמר על רבינו הקצות החושן, [ואמר דוקא עליו ולא על אחרים, והוא יודע מה שהוא אומר], שאם היה לו טעם בקוגל של שבת קודש, הוא לא היה זוכה לחבר את הקצות החושן. החזון איש לא הכיר את הקצות, אבל בהשגה שלו הוא ידע לומר את זה. [אגב, אני שמעתי מהגר"י זילברשטיין שליט"א, שאמר כדברים הללו ממש, על חתנו רבינו דב קוק שליט"א].
פעם אחת הגיע קרוב לט"ו בחודש והיה עננים ולא היה אפשר לקדש את הלבנה, היה שם אחד מתלמידיו של האוהב ישראל מאפטא, ואמר אם הרב'ה שלי היה כאן, הייינו יכולים לעשות קידוש לבנה, כי לפי דרגתו הוא היה גורם לפיזור ענני שמיא, מיד כששמע זאת הקצות, אמר לתלמידיו בואו ונצא לקדש, יצאו ונתפזרו העננים…
אז שאלו את הקצות, הרי אם הוא לא היה אומר את זה, לא היית מפזר את העננים, ומה נשתנה כשהוא דיבר, אמר להם הקצות, אם הוא לא היה מדבר על הרב'ה שלו, אני לא אמור לעשות ניסים, אבל עכשיו שכבר דיבר, יש כאן בזיון כבוד התורה לפי דעתו של התלמיד ההוא, הרי אני מזוהה אצלו תורה, וכיון שיש כאן בזיון תורה, שהרב מאפטא כן ואני לא, זה מחייב נס.
הוא היה יושב וכותב חידושי תורה תחת שמיכה בחורף, כדי שלא יקפא הדיו מחמת הקור, לא היה לו כסף לקנות עצים לחמם את ביתו, ומדובר כאן בריכוז נורא של חידושי תורה, שבישיבות שוברים את הראש להבין את דבריו, והוא יושב בריכוז נורא לכתוב ספר במצב של קור נורא שהדיו יכול לקפוא, האם אנחנו בכלל יכולים לדבר בשתי מעלות מינוס באירופה?, אנחנו לא יכולים להכנס למקוה שקצת קר, והוא יושב ועוסק בחידושי תורה בריכוז שבקושי אפשר להבין מה שהוא אומר, אם לא עמל אי אפשר להבין אותו מי שלא רוצה לעמול שלא יפתח את ספרו, וגם ואם יפתח, הוא יקלקל את הדברים.
תלמיד אחד ראה שהקצות עושה התבודדות חצי שעה קודם השיעור, אמר לעצמו אלך ואסתתר לשמוע מה הרב עושה בהתבודדות, ושמע את הקצות אומר לעצמו, "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי".. [וכשסיפר זאת הגר"ד קוק שליט"א בכה].
לסיום, אזכיר כאן כי לפני כמה שנים נמצאו מחברות ישנות מלפני כארבעים שנה, ובהם הערות ופלופלים של מרן הגרד"ק שליט"א על סדר הספר קצות החושן. ונקוה שיעלו בקרוב על מזבח הדפוס.
נתקבל מאת הרה"ג יוסף חיים אוהב ציון שליט"א
