מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ”ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו”ר מכון באהלי צדיקים
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (כו, ג)
שתהיו עמלים בתורה (רש"י)
הרה"צ רבי פנחס זעליג זצ"ל אמר בשם זקנו הגה"ק אור עולם רבי אברהם מטשכנוב זי"ע, על דברי המשנה (אבות פ"ו מ"א) "הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה", כלומר אפילו מה שלא עשה, ג"כ אומרים עליו ונכתבים על שמו.
וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם (כו, ד)
פעם אחת לפני חג הפסח, באו לפני הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי״ע עשירי ונכבדי העיר, וביקשו לילך ולקבל מעות חיטים לחלקם לעניים לפני החג. הקור היה גדול וגם השלג לא פסק לירד. פתח הרה"ק מבארדיטשוב ואמר: ״הנה, דרך העולם הוא, כשהולכים לקבץ נדבות, הולכים מקודם אל העשיר הגדול שיתן את הנדבה הראשונה״.
הבינו העשירים שמתכוון אליהם. ביקשו אפוא לתת ראשונים. אמר הרה״ק מבארדיטשוב: ״לא אליכם כוונתי, אלא להקב״ה שהעושר והכבוד שייכים לו, השלג והקור ייפסקו, כדי שנוכל לילך לקבץ מעות חיטים״… מיד פסקו סופות הקור והשלגים והרה״ק מבארדיטשוב יצא לקבץ את מעות העניים לחג הפסח. ומקובל בין נכדי הרה״ק מבארדיטשוב, שאם מתחוללת סופת קור ושלג וצריכים לפעול בענייני הציבור, מספרים מעשה זה והקור נפסק.
וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם (כו, ד)
כתיב (מלכים-א יז, א) "חי ה' אם יהיה טל ומטר". פירש רבנו הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע, כי אמרו חז"ל (תענית כד:) "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין", והנה אם היה ענין שיהיה לרבי חנינא קב חרובין בלי העולם, אזי לא היה ח"ו פרנסה לכל העולם. וזה עצמו אמר אליהו לאחאב: "אתה אומר שאני עכרתי את ישראל [כדכתיב שם – "ויאמר אחאב אליו האתה זה עוכר ישראל (כי ענשת אותם במה שנשבעת לעצור המטר, (מצודות דוד), ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצוות ה' ותלך אחרי הבעלים], אדרבה כל המטר שיש בעולם זה רק בשבילי, כדי שיהיה עבורי עוגה אחת, ולזה ניתן המטר, ומהמטר שניתן עבורי אתם אוכלים, עכשיו אני אוותר רק על העוגה שלי ותראה שלא יהיה מטר לאף אחד".
וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ (כו, ד)
הרב מאומן זצ"ל שח, שבימי ילדותו היתה פעם תקופה קשה של עצירת גשמים רח״ל ומצב יהודי אוקראינה היה בכי רע. הוא נכנס אצל רבו הרה״ק רבי יצחק מסקווירא זי"ע, ופתח ושאל: ״מצינו בגמרא (תענית כג:) אצל חנן הנחבא ששלחו אליו את הילדים ואחזו אותו בשיפולי גלימא ואמרו לו: אבא אבא, הב לן מיטרא. וקשה, לשם מה אחזו בו הילדים בשיפולי גלימא, הלא היו יכולים לצעוק לו הב מיטרא, בלי לעשות כן? אלא תירץ הרבי, הנערים אמרו לו ״הב מיטרא״, ואם לאו, הסר נא את הגלימא דרבנן שלך"… (טוהט אויס די וויסע איבערצירל).
עמד הרה״ק רבי יצחק מסקווירא זי"ע על רגליו, ניגש אל החלון והביט דרכו כחמשה עשר רגעים, ופתע החל לרדת גשם עד שאי אפשר היה לעבור מצד זה לצד האחר בסימטא צרה וקטנה. אח״כ התיישב סמוך לשולחנו ופנה אל הרב מאומן באמרו: ״נו, שוב לא תבקשני להסיר את בגדי?!״ (נו, די וועסט מיך שוין נישט הייסן אויס טין די יוביצע)…
וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ (כו, ו)
והשבתי חיה רעה מן הארץ (ויקרא כו, ו). חי"ה רע"ה עולה רצ"ח (298), זה אדום וישמעאל הרוצחים, שהקב"ה ישביתם במהרה בימינו אמן.
וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ח)
כאשר ישבו חסידי נובומינסק בוורשה ורבם הגדול הרה"ק רבי יעקב מנובומינסק זי"ע בראשם בסעודה שלישית, נכנם לפתע שוטר אל הבית בו התוועדו ברחוב שמאלע-מילע, ושאל: ״מה זה כאן, אסיפה, אפור לעשות אסיפה בלי רישיון?!״ נתעוררה בהלה גדולה בין החסידים, עד שהדבר הגיע לאוזני הרבי. מיד אמר: ״תנו לו רובל וילך״. נתנו לו רובל ולא אבה ללכת. נתנו לו שתיים וגם לא רצה. עד ששלשלו לכיסו חמשה רובלים ולא הסכים ללכת מהמקום, רק לעשות מההתוועדות 'עסק'. ״אם כן – אמר הרבי – ״אל תתנו לו כלום ותהיו בטוחים ששוב לא יבוא״. ובאותו שבוע מת אותו שוטר.
וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ח)
כאשר בא הרה"ק רבי בצלאל יאיר מאלכסנדר זי"ע להתגורר בלאדז', גר בשכנותו גוי אחד אשר ביקש להרגו ובא אל בעל הבית באמרו שאם לא ייצא מן הבית יהרוג את הרבי. אמר בעל הבית: ״הלא עכשיו ערב שבת, אחרי השבת אמצא בשבילו דירה אחרת״ – ולאחר השבת מת אותו גוי, והכל על מקומו בא בשלום.
וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (כו, ח)
אספר מעשה שאירע בשנת תר״ס לערך, כד הוינא טליא [כשהייתי ילד] אני נח:
בעיר ראווע שכן בית החסידים דאלכסנדר, בבית הרה״ח מוכתר במעלות ומידות טובות מוהר״ר מיכל זאהר זצ״ל [חמיו של הרב החסיד המופלג מהור״ר אברהם יונה קליין זצ״ל]. בשבת קודש עשה הרב החסיד רבי איסר לייב שו״ב, קידוש בביתו עבור מתפללי בית החסידים. מעל ביתו התגורר שופט-חוקר. באותה שעה התכנסו בביתו כמה פני העיר מהרוסים והפולנים, וכאשר נכנסנו אל הבית פגע בנו ערוד, מושל המחוז של ראווע [המכונה אצלם 'נטשאלניק פאוויאטע'] וראה את כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל לבוש בטלית ובמלבוש של שבת ואבנט, ועליהם הלבוש העליון [שאז היה אסור ללכת בלבוש יהודי מטעם גזירות מלכי רוסיה]. ונתן לאאמו״ר זצ״ל סטירת לחי, וציוה לקחתו לבית האסורים.
כעבור חצי שעה בא לבית האסורים מושל העיר [המכונה 'נטשאלניק ז׳שעמסקי'] בבהלה ואמר לאבי זצ״ל [רבי יעקב מראדומסק זי"ע]: "רב קדוש, דע לך שהכלב הזה 'נטשאלניק פאוויאטע' חטפתו מיתה פתאומית וכולנו יודעים שכל זה בשבילך, משום שנגע בידו הטמאה בלחייך הטהורים, ובכן, אנחנו מבקשים ממך, אל תשת עלינו חטאת, כי אנו לא אשמים בדבר והייתי רוצה לשחררך תיכף, אבל אין ביכולתי כי הכלב הזה כבר שלח פרוטוקול מהדבר לממשל הגבוה, ובכן, הנני מתיר לך שכל אדם יבוא אליך בלי מפריע ותתנהג כאן כמו בביתך, ואני מצוה על השוטרים שיכניסו לך שולחן וכסאות עבורך ועבור כל הבאים אליך, והנני מתיר לך לעשות פה אפילו בית תפילה ואני מצידי כותב תיכף אל הרשות הגבוהה כל הדברים, ומקוה שלמחר בבקר תהיה חפשי"…
וכן עשה. קרא לשליח מיוחד ושלח עמו מכתב ממה שאירע, בהוסיפו כי הוא יודע בייחוד שנענש בעבור זה, ובבוקר השכם יצא אבי לחפשי. ויהי הדבר לפלא גם בקרב הגויים.
וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו (כו, לז)
מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה (שבועות לט.)
אמרו חז"ל (חגיגה טו.) "כל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו, ברא צדיקים – ברא רשעים, ברא גן עדן – ברא גיהינום, כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהינום, זכה צדיק – נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע – נטל חלקו וחלק חברו בגיהינום". והקשה הרה"ק רבי אהרן מנחם מענדיל מראדזימין זי"ע, בשלמא אצל בן אדם שזימן סעודה עבור עשרה בני אדם ובאים עשרים מוכרח כל אחד לחלק גם את חלק חברו, אבל לא כזה אצל השי"ת, כי הרי לא חסר לו לא גן עדן ולא ההיפך.
אלא, שכשאיש ישראל עושה מצוה, הוא מביא אור גדול לעולם וממילא נקל גם לחברו לעשות מצוה, כי האור מאיר גם על זולתו, וכן הלאה עד אין סוף. וכן ר"ל ההיפך מביא חשכות גדולה ונקל לזולתו לעשות עבירה. וזהו המכוון, "חלק חברו", היינו מה שהוא הביא לכך שנקל לחברו ג"כ לעשות, וכן ההיפך זה נוטל גם חלק חברו שסייע לו לעבור עבירה ח"ו.
וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם (כו, מד)
החסיד רבי אברהם מאיר מוורשה [חותן הר״ר בונם ממילאווע] היה בעל תוקע אצל רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע. בכל שנה ביקש מהרבי שיגלה לו את סוד התקיעות, ולא נענה לו. בשנה האחרונה לחיי רבנו הק', נענה לו הרבי ואמר: ״תמיד אתה מבקש לדעת את סוד התקיעות, עכשיו אומר לך, הסוד הוא לאהוב יהודי! – שמא אתה חושב, יהודי שמתפלל מדי יום ביומו, יישר כח לך… ואולי, יהודי שמתפלל תפילה אחת בשבת, יישר כחך, ואולי יהודי ההולך להתפלל פעם אחת ביום הכיפורים, יישר כח לך…
אלא – הסביר ה'ישמח ישראל' – כוונתי היא, ליהודי היוצא מביתו ביום הכיפורים ורואה שכל החנויות סגורות, ושואל מה זה? ואומרים לו: 'היום 'סונדיני דז׳יען!" (יום המשפט). כששומע זאת רץ מיד לביתו ואומר לאשתו: 'את יודעת היום זה 'סונדיני דז׳יען!' ואנחנו צריכים ללכת לבית הכנסת, כי זוכרני שסבי הלך להתפלל ביום זה'. אומרת לו אשתו: 'עדיין לא בישלתי ארוחת צהרים, כי החנויות סגורות היום'. מיד לובש האיש כלי קרב ורוכב על סוסו אל תוך היער, יורה על ארנבת ומביאה לאשתו כדי שתבשלנה לסעודת היום. כעת הוא נוטל את הסכין ומספר את ראשו, כי לא נאה לילך לבית הכנסת אם איננו מגולח ואוכל סעודת צהרים, לוקח את אשתו ורוכב אל פתח בית הכנסת.
כשבא לפני שער בית הכנסת, אומר: 'רבש״ע, אתה יודע שאינני יודע כלום להתפלל, שלא לימדו אותי ולמה אלך לבית הכנסת?…' ורוכב חזרה לביתו… ״יהודי כזה – סיים רבנו בעל 'ישמח ישראל' ואמר – צריכים לאהוב!״… השיב ה'בעל תוקע' רבי אברהם מאיר: ״יהודי כזה יכול הרבי לאהוב״… אמר לו הרבי: ״אם כן למה רצית לדעת סוד התקיעות, רק לרמותני?!״…
אֵלֶּה הַמִּצְות, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה–אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כז לד)
סמך את "אלה המצות" הפסוק האחרון בסוף ספר ויקרא לתחילת ספר במדבר המתחיל מיד במניין ומספר ישראל, להורות לנו שנשמות ישראל הן המה התורה והמצות.
ועוד כי נסמך מנין בני ישראל אל התורה – "אלה המצוות", כי כמו שאין שייך חילופין בקדשים כך אין שייך חלופין בישראל, וכן בלויים שהם חלופי בכורי ישראל (במדבר ג, יב) "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לד'" (ויקרא כז, י). וכן הגרים הבאים בתוך ישראל המה קודש לה'.
באדיבות “מכון באהלי צדיקים” להדפסת ספרי וכתבי הרנ”ג ויינטראוב זצ”ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
