סדרה מיוחדת לקראת ט"ו בשבט: הפיקוח המורכב על פירות ערלה בארץ ישראל

עם התפתחות החקלאות בזמננו והיותה חקלאות מסחרית, שונתה צורת הגידול שהיתה, וכיום בעל המטע קונה שתילים מוכנים מן המשתלות ואותם הוא נוטע באדמה.

שתילים אלו נעשים במשתלה כך: נוטעים ייחור (ענף) בעציץ או בשקית פלסטיק מלאים אדמה, הייחור מצמיח שורשים ונקלט באדמה, כך גדל לעץ קטן במשך שנה או שנתיים במשתלה, ולאחר מכן מועבר העץ הקטן מן העציץ או השקית, על ידי בעל המטע, וניטע באדמה.

במצב זה, מזמן העברת העץ הקטן לפרדס עד לגידול הפירות עוברת שנה או מעט יותר, וכבר מניב העץ פירות בכמות מסחרית.

שיטת גידול זו גרמה בעצם לשינוי בכל החששות לערלה בפירות, משום שכאשר מועברים שתילים למטע, ולא זרעים או ייחורים כפעם, כבר בתוך שנה לגידול העץ הוא מניב פירות שברוב המקרים הם אסורים באיסור ערלה [באם לא מקפידים שהעברת ונטיעת השתילים תיעשה באופן שבו לא יתחייבו העציצים למנות שנות ערלה מחדש.

וכך השוק מוצף בכמות גדולה מאוד של פירות ערלה שצמחו בעצים הצעירים.

הצפת השוק בכמות כזו של פירות ערלה הביאה את מערכות הכשרות, מעבר להשגחה והמעקב הרגיל אחר כשרות הפירות, גם להתמודדות קשה עם ניסיונות בעלי המטעים להחדיר פירות ערלה לשווקים כשרים, בכדי שלא להפסיד תוצרת כה רבה של פירות.

או אז הועלתה השאלה האם וכיצד ניתן על פי הלכה להעביר את השתילים מן המשתלה למטעים באופן כזה שמניין שנות הערלה יהיה מעת נטיעת השתיל במשתלה, כך שהפירות הגדלים לאחר העברת השתיל למטע לא יהיו אסורים ותמנע מכשלה, בפרט באיסור ערלה שהיא מצווה התלויה בארץ ונוהגת גם בזמן הזה מן התורה.

שורש הנידון על העברת השתילים הוא שהיות ולהלכה עץ שעקרו אותו ממקומו ונטעו אותו במקום אחר, אפילו אם במקומו הראשון עברו עליו שלוש שנים ויצא מכלל ערלה, ומכל מקום במקומו החדש דינו כנטיעה חדשה ויש למנות לו ג' שנות ערלה מחדש. ואם כן אותם שתילים המועברים מן המשתלות מתחייבים בערלה מחדש בעת נטיעתם באדמת המטעים. אך אם העץ ייעקר עם גוש האדמה בה הוא נטוע לא יצטרכו למנות לו שנות ערלה מחדש.

הרב רייכמן בנועם שיחו מעורר נקודה למחשבה! לועדי הכשרות שאינם סומכים על שתילים דו שנתיים ומחמירים לחשב שוב שלש שנות ערלה מהנטיעה בשדה,

שימו לב! בשנה הרביעית הפירות הם נטע רבעי והם פטורים מתרו״מ, אך בכל זאת ייתכן שהם כבר בשנה השישית, וכן חייבים בתרו״מ, לכן יש להפריש מספק בלי ברכה,

ולהזהר לא להפריש מהם על פירות שוודאי חייבים, שלא תהיה הפרשה מהפטור על החיוב.

מוסיף ומתריע הרב רייכמן: היות ומקובל ברוב ככל ועדות הכשרות, לקבל פירות הגדלים אצל נכרים, ולא לחשוש לערלה. גם לאותם הסוברים שלא אומרים בפירות שהובאו לשוק, שכל דפריש מרובא פריש, מ״מ ספק ערלה מנכרי קל יותר – כנפסק בספר שו״ת המבי״ט שאלה קכ״א לענין כלאי הכרם ועוד.

כיום המציאות בשטח שונה עקב ריבוי הזנים בענבים התואמים להפליא את הזנים שבאים בעונה זו בדרך כלל רק מהשטחים (חילואני), וגילינו מכשול גדול, ישנם בשוק זן ענבים הקרוי ״רד גלוב״ שאינו מוכר לכולם, ומי שאינו מבחין היטב נראה לו שזן זה הוא גדל בשטחים משום שבהסתכלות מהירה הוא נראה כחילואני, בזן זה רוב ככל הענבים הם ערלה (מלבד שני מטעים בארץ ישראל הידועים לנו שכבר יצאו משנות ערלה)

המשווקים שלמדו פירצה זו של תוצרת מהשטחים, משווקים זן זה, ומראים תעודת משלוח מהשטחים, והמשגיח במקום שרואה תעודה זו, ובנוסף כשמבחין בצורת הענבים מאשר את התוצרת. ועל כך יש להקפיד לבדוק ולהבחין היטב. צורת הענבים מזן זה.

צבעם האידאלי הוא ארגמן (אדום סגול) להבדיל מהחילואני (אדום לבן), עינב זה גדול יותר מהחילאוני. צורת העינב עגול נוטה לאליפטי דומה לחילואני אלא שהחילואני עגול יותר, הרד גלוב ענביו פחות מוצקים מהחילואני.

סימנים אלו הם ניתנים להבחנה, בעיון היטב, ועל מערכות הכשרות, להבחין היטב, ולא להסתמך בסתם על תעודות משלוח הניתנים לשימוש חוזר או לזיופים.

הרב רייכמן שב ומעלה נקודה כשרותית נוספת וחשובה, בזמנינו ישנם יבול שהם בספק אם דינם כפרי ויש בהם איסור ערלה או כירק ואין בהם איסור ערלה, ואלו הן –

פאפיה

פסיפלורה (שעונית)

פיטאיה

פטל אדום זן פלוריקיין

פטל שחור

פוסקי עדות המזרח הכריעו על פסיפלורה שדינו כירק ואין בהם בעיות ערלה. לכן כשרות הרבנות לפסיפלורה הינה רק לאחינו בני עדות המזרח בלבד. רבנים בלייקווד שבארה״ב ניסו לעורר על האננס שהוא פרי העץ והם אסורים באיסור ערלה, אך רוב הפוסקים דחו את דבריהם.

הרב רייכמן מאיר את עינינו עוד בנושא הפיקוח וההשגחה בדיני ערלה.

בקטיפת רימונים מעצים הגדלים בחצרות או בגינות נוי ושטחי הפקר. יש לדעת כי עץ הרימון אם הוא לא מטופל כהלכה מצויים בו יחורים (ענפים חדשים היוצאים מהקרקע ולא מהגזע מעל פני האדמה) שגדלים עליהם פירות גם בתוך שלוש שנות ערלה. ולמרות שהעץ כבר נטוע יותר משלש שנים הרימונים אסורים משום ערלה. ויש להזהר.

כמו״כ שמעתי חושף מומחה הכשרות, שבארגון לקט ישראל אין השגחה על הנושא של ערלה. ייתכן והשתנה הדבר לטובה.

השיחה הקולחת והמסקרנת עם הרב רייכמן מתארכת לתוך הלילה, ועוד סודות וידע מקצועי רב ואיכותי מועלים על השולחן אשר מלאים בחידושי תורה חרוטים בקסת עלי גליון למען יעמדו ימים רבים לטובת הכלל, בשנים האחרונות מגלה מומחה הכשרות הנודע החלו חלק מחקלאי בקעת הירדן (ולא רק הם), לשכלל את שיטת הנטיעה. לאחר ניתוק החוטר מעץ התמר הבוגר, הם אינם שותלים אותו בקרקע, אלא הם שותלים אותו בשק פלריג גדול, המכיל בין 30 – 50 ליטר מצע. את השקים הללו הם מניחים בשורות על גבי ניילון, ומשקים אותם. במשתלה זו הם מגדלים את החוטרים למשך שנה, לעיתים אף שנתיים, ובמקרים בודדים גם שלוש שנים. בהמשך, רוכשים לקוחות את השתילים הללו, ושותלים אותם בשטח המטע שהוכן לכך. בשיטה זו תמותת העצים הצעירים נמוכה באופן משמעותי, ואחידות העצים טובה יותר, ומתברר כי לאחר כשתי שנות גידול בקרקע של חוטרים אלו, במהלך השנה השלישית ולעיתים אף לפני כן, כבר יש אשכולות תמרים הראויים לשיווק, אולם בפועל עץ זה היה נטוע בקרקע רק במשך שנתיים או שלוש. אי לכך, פירות אלו הם ערלה מדאורייתא, היו עירניים.

כרגיל מסיים הרב רייכמן: לכן על הציבור המדקדקים קלה כבחמורה ומקפידים על כשרות וקדושת המאכלים לרכוש מוצרי מזון ומשקאות בכל וריאציה שהיא אך ורק בפיקוח כשרותי מהודר בלבד.

לקבלת המקורות ניתן לפנות:

טלפון: 052-7112543

וואטסאפ: 054-7694615

דוא״ל: [email protected]

בית