למרות המספרים וההערכות: למה הצבא השני בגדלו בעולם לא מנצח במלחמה?

תקיפת חוליה רוסית. צילום: צבא אוקראינה

מול טילי הנ”ט של צבא אוקראינה, עליהם סיפרנו אתמול, נמצא אחד הצבאות החזקים בעולם, שכבר מתבוסס כמעט שלושה שבועות בשלג האוקראיני, ללא מוצא. בשורות הבאות ננסה להכיר את כוחות של הצבא הרוסי, ולהבין למה הוא בכל זאת לא מתקדם במלחמה, שכולם העריכו דיינצח תוך יומיים-שלושה.

הצבא הרוסי נחשב לשני בעוצמתו בעולם. וחיל האוויר והצי הם השניים בגודלם בעולם. לרוסיה יש את מספר הטנקים הגדול ביותר בעולם. כמו כן, לרוסיה את מספר המפציצים וצי הצוללות הגדולים ביותר. התקציב הצבאי של רוסיה הוא מהגבוהים ביותר בכל יבשת אירופה, ובמקום הרביעי-החמישי העולמי. התקציב הצבאי מהווה כעשירית מהתקציב הצבאי של ארצות הברית. רוסיה היא אחת המדינות היחידות בעולם שלהן יכולת של “טריאדה גרעינית”, כלומר שימוש בנשק גרעיני מן היבשה, האוויר והים. הכוחות המזוינים הרוסיים מונים כ-800,000 חיילים בסדיר, ועוד כ-2.4 מיליון בכוחות מילואים.

התעשייה הצבאית הרוסית ענפה ומגוונת מאוד וכוללת את כל סוגי הנשק והציוד הצבאי. מוצריה משמשים הן לשימוש פנימי והן ליצוא. רוסיה היא יצואנית הנשק הקונבנציונלי השנייה בגודלה בעולם, אחרי ארצות הברית, עם רווח של כ-14 מיליארד דולר בשנת 2012. הצבא מייצא למדינות נשק באמצעות חברת “רוסאובורונאקספורט” ובפיקוח הוועדה הממשלתית לענייני תעשייה צבאית.

בעיות תכנון, מודיעין, פיקוד ושליטה, לוגיסטיקה, מורל, כושר מבצעי לקוי ועוצמת כוח אדם בלתי מספקת נראים בשלב זה כהסברים המרכזיים לכשל הצבאי הגדול. הביטוי המרכזי לכך היה באיכות ציוד הלחימה והלוחמים. רוב מערכות הלחימה של הצבא — טנקים, ארטילריה, נגמ”שים וכד’ — אינן חדישות אלא מערכות בנות שלושים שנה ויותר שעברו שדרוגים והותאמו לתנאי הלחימה בשדה הקרב המודרני.

גם עוצמתם המספרית של כוחות היבשה, העומדת על כ–350 אלף חיילים מתוך קרוב למיליון אנשי צבא, אינה מרשימה. במצבת הצבא הרוסי רשומים אמנם שני מיליון חיילי מילואים, אך אלה חיילים על הנייר בלבד. רק בודדים מהם עברו אימונים בשנים האחרונות, הם חסרי כושר מבצעי של ממש, וספק אם ייקראו לדגל.

חלק ניכר מכוחות היבשה הם חיילי חובה המשרתים שנה אחת בלבד — משך שירות שאינו מספיק לרכישת מיומנויות לחימה רציניות. החלק האחר של כוחות היבשה הם חיילי חוזה, חיילים כאלה מהווים למעלה משליש מכל הצבא הרוסי, ורובם משרתים בזרועות חיל הטילים האסטרטגיים, חיל הים, וחיל האוויר והחלל. חיילי חוזה בכוחות היבשה מרכיבים את יחידות העלית הלוחמות באוקראינה, בעיקר הכוחות המוטסים והיחידות המיוחדות, המונים כ–60 אלף לוחמים.

“מורל נמוך, ציוד מיושן ובעיות לוגיסטיקה”

אורי בר יוסף, פרופסור אמריטוס במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה, מציין כי “הפיקוד על יחידות הצבא הוא בידי קצונת קבע. מסורתית, בצבא הרוסי אין כמעט מפקדים שאינם קצינים, המתגייסים כחיילים ומתקדמים בדרגה בשל הצטיינות בתפקיד. בצבאות מקצועיים, כמו הצבא האמריקאי, מפקדים אלה מהווים את חוט השדרה של היחידות הלוחמות. היעדרם בצבא הרוסי והעובדה שאת תפקידם ממלאים קצינים זוטרים גורמת בלא מעט מקרים לחיכוך בין דרג הקצינים לחיילים שמתחתיהם. בנוסף, חלק ניכר מהקצונה המקצועית הרוסית הוא ממוצא אוקראיני — מה שעלול, בסופו של דבר, להעמיד בעיות נוספות בפני הכיבוש”.

לדבריו, ניתוח השיח של אנשי צבא ומומחי ביטחון רוסים בשנים שלפני המלחמה הצביע על כך, שהמקום הנמוך שצבא היבשה תפש בסדר העדיפויות הלאומי שיקף הנחת יסוד לפיה רוסיה לא עומדת בפני עימות יבשתי רחב ממדים. הכוונה היתה אמנם בעיקר לעימות עם צבאות ברית נאט”ו, אבל מתברר שגם צבא אוקראיני חדור מוטיבציה וטריטוריה אוקראינית אדירת ממדים הם אתגר שצבא היבשה הרוסי, במצבו הנוכחי, מתקשה להתמודד עמו.

גדעון קוץ, שליח ‘מעריב’ לאוקראינה, מתאר: “מצד אחד, הצבא הרוסי רב העוצמה מצויד בטילים מדויקים, במפציצים מתקדמים ומאיימים ובכוח גרעיני שהועמד במצב הכן. מצד שני, החיילים הרוסיים כפרטים, שטוענים שלא סופרים אותם. קצינים שנהרגו או נפלו בשבי היו מצוידים במצפן ובמפה, לפעמים אפילו לא טופוגרפית, אלא כזאת שמשמשת תיירים, ובפתקים עם רשימת המטרות”.

לדבריו, “גם המצב הפסיכולוגי שלהם בכי רע, מסתבר. הבטיחו להם מלחמה של שלושה־ארבעה ימים, והיא נמשכת ורחוקה מהכרעה. מעל הכל, הבטיחו להם שיתקבלו בשמחה, ואפילו באהבה, על ידי “הילידים” הנאנקים תחת עול הכובש הנאצי – והם מתקבלים ככובשים שנואים, כנאצים של ימינו. הם לא התכוננו למספר הקורבנות הגדול”.

פרדריק קגן, סופר והיסטוריון צבאי יהודי-אמריקאי, חוקר בכיר ב”מכון היוזמה האמריקאית לחקר מדיניות ציבורית”, מסביר כי “אני לא מבין למה יש בכלל מטוסים אוקראינים באוויר כעת, אני הייתי מעריך שהרוסים יכולים לקרקע את חיל האוויר האוקראיני תוך 24 שעות, אם לא פחות מזה. אני לא מבין איך יש מל״טים אוקראינים מתוצרת טורקיה שעדיין פעילים. הייתי מעריך שהרוסים יכולים למנוע את הטיסות הללו, אבל הם לא”.

קגן מתאר כיצד האוקראינים הצליחו להדוף מספר מתקפות של כוחות צנחנים רוסיים באזור קייב ומדגיש, “הצנחנים הם חיילי העילית של הצבא הרוסי, ולא הייתי מהמר שהאוקראינים יצליחו לרסק אותם ככה, אבל הם הצליחו. אם הצנחנים מפסידים זה אומר שיש הרבה בעיות בצבא הרוסי”.

“בשורה התחתונה”, הוא אומר, “כשאתה בוחן את זה על בסיס סדרי הכוחות (מספרי טנקים, קני ארטילריה, מטוסים, טילים), אתה מגיע למסקנה שהרוסים הולכים לנצח. גם היום תגיע לאותה מסקנה. אבל תלמידי ההיסטוריה הצבאית יודעים שיש מקרים שבהם החישובים הללו הם פשוט מוטעים לגמרי”.

השריון הנחות

איך קרה שחיל השריון הרוסי הנחשב לאחד מהגדולים והחזקים בעולם, מסתבך כך מול צבא שקטן ממנו משמעותית? התשובה היא שילוב של כמה משתנים, ולא רק טילי הנ”ט, שסופקו לצבא אוקראינה בעיקר על ידי ארה”ב ובריטניה.

תוך ימים אחדים ניתן היה לראות צוותי שריון נעצרים בצדי הדרך בפאתי הערים והכפרים, משום שנגמר להם הסולר או בשל תקלות טכניות אחרות. בנוסף אלה נתקלו בקשיים בשל משימות לא ברורות וכן קשיים במערכות השליטה והבקרה ששובשו על ידי האוקראינים. השיא בא לידי ביטוי בטור הטנקים באורך 64 ק”מ, שנפרס בניגוד גמור לכל תורת לחימה, ובאופן שחשף את הטנקים להתקפות מהאוויר ומהקרקע, וכן למארב טילי נ”ט.

אחת הבעיות של חיל השריון הרוסי, היא תזמון הפלישה. מדובר בעונה בה השלגים מפשירים והופכים את הקרקע באוקראינה לבוצית וקשה למעבר. העניין הזה גרם לשריון הרוסי לנוע בעיקר על כבישים ודרכים סלולות. בכך הם הקלו על הצד האוקראיני לנתח את השטח ולהציב מארבי נ”ט. צבא אוקראינה יודע איפה הטנקים של הרוסים, לאן הם נוסעים ואיפה הכי קל “לתקוע” אותם עם טיל.

עוד בעיה משמעותית נוגעת למיומנות השיריונרים הרוסים, ככל הנראה בשל מחסור באימונים ותורת לחימה מיושנת. לצבא רוסיה טנקים הנחשבים למובילים בעולם מבחינת יכולות הלחימה. אולם גם הטנק הכי טוב בעולם, עם מערכות הגנה מתקדמות, דורש צוות שישלוט בתרגולות התחמקות בסיסיות מטילי נ”ט.

העובדה שגם שלושה שבועות אחרי פרוץ המלחמה אין לרוסים “עליונות אווירית” באוקראינה, מה שמונע מהם לשלוט בגובה, לאתר ולצוד את חוליות הנ”ט על הקרקע. לכך יש להוסיף מחסור בחימוש מדויק בחיל האוויר הרוסי ובאמצעי גילוי אוויריים ומודיעיניים, שיכלו לסייע להם לפגוע בחוליות שמאיימות על הטנקים. בטח כשלאוקראינים מנגד יש לא מעט סיוע זר במודיעין.