יעקב נח ליצמן, המכונה בפי מכריו 'יענקל', כבר לא צעיר. הוא נולד לפני 73 שנה במחנה עקורים בגרמניה להורים ניצולי השואה מפולין, כשהיה בן שנתיים היגרה המשפחה לארצות הברית והשתקעה בשכונת איסט ניו יורק ואחרי זה בבורו פארק שברובע ברוקלין. בגיל 17 עלה לישראל ונכנס ללמוד בישיבת טשיבין בירושלים.
במלך השנים התקרב לחסידות גור והחל לשמש בתפקידים ציבוריים. תחילה היה מנהל בית יעקב החסידי בירושלים, בהמשך יזם הקמת קריה חרדית בבית שמש, היה עוזרו של חבר הכנסת המיתולוגי ר' אברהם יוסף (מוניה) שפירא ז"ל ואחרי זה של מחליפו כנציג חסידות גור בכנסת משה זאב פלדמן ז"ל.
בהמשך כיהן גם כעוזרו של סגן שר השיכון, במעמד שר, מאיר פרוש. כך נכתב אז בתחקיר שפורסם ב'גלובס' על הנעשה בלשכת פרוש. "יש גם עוזר שמקומו בכוח איננו ברור – יעקב ליצמן, דמות מרתקת, שלא קיבלה מינוי רשמי, אבל מנווטת הרבה עניינים במשרד השיכון. ליצמן נחשב לאיש החזק של חסידות גור, אליה מקושר פרוש. ליצמן, עולה מעדויות בכירים במשרד השיכון, משתתף בישיבות מקצועיות של משרד השיכון, למרות שאיננו בעל תפקיד רשמי. הוא מעורב בפרויקט הדיור להשכרה של משרד השיכון, ואף נוהג לתת הנחיות מקצועיות לעובדי המשרד. בין היתר, ביקש ליצמן וקיבל רשימה של דירות ריקות בבעלות המדינה. הוא אף עמד מאחורי פרסום המודעות בעיתונות, אשר קראו לציבור להירשם לפרויקט הדיור להשכרה של משרד השיכון, שלא קרם בינתיים עור וגידים".
ליצמן נשא גם בתואר 'ראש הקהל' של חסידי גור בערד והיה נאמו של מרן ה'לב שמחה' זצוק"ל. ליצמן מונה על ידי מרן האדמו"ר מגור שליט"א להיות חבר ב"ועדת השלושה", לצד סגן ראש העיר בני ברק חנוך זייברט ויו"ר מרכז אגודת ר' יוסף קופרברג, שהוסמכו על ידי מרן האדמו"ר לנהל את כל ענייניה הציבוריים של החסידות.
לפני 23 שנה, אחרי סיום כהונתו של הרב אברהם יוסף לייזרזון, מונה ליצמן להיות הנציג החמישי בהיסטוריה של הסיעה המרכזית באגודת ישראל (אם לא סופרים את פרוש, שכיהן מחצית קדנציה כנציג החסידות, בהיעדר נציג אחר. אז היה כאמור ליצמן עוזרו). ליצמן נבחר לכנסת ה-15 ומאז מכהן בה ברצף, למעט התפטרות במסגרת החוק הנורבגי. בקדנציה הראשונה היה ליצמן מספר 2 ברשימת אגודת ישראל, אחרי מאיר פרוש שכיהן כיו"ר יהדות התורה במשך 2 קדנציות, והוא הוצב במקום השלישי ברשימה, אחרי אברהם רביץ.
ארבע שנים לאחר מכן, בכנסת ה-16, חזרה חסידות גור להחזיק במשוכות, וליצמן כיהן כיו"ר אגודת ישראל וכיו"ר יהדות התורה ברצף במשך כמעט 20 שנה, עד לפני שנה. במחצית השנייה של הכנסת הראשונה, אחרי הבחירות הישירות לראשות הממשלה בהן נבחר אריאל שרון, מונה ליצמן ליו"ר ועדת הכספים של הכנסת. גם בכנסת השש עשרה החזיק בתפקיד רק מחצית הקדנציה, בחלוקה עם אברהם הירשזון. בכנסת השבע עשרה כיהן בתפקיד רק כשליש קדנציה.
בכנסת השמונה עשרה קרה מהפך. בהצבעה פנימית בסיעה הפסיד במרוץ לתפקיד הראשון והחשוב אז, יו"ר ועדת הכספים, ונאלץ להתפשר על תפקיד סגן שר הבריאות. למרות שמדובר היה בתפקיד סגן שר במעמד שר, כלומר השר בפועל, הוא לא ממש היה מרוצה ושקל לא לקחת את התפקיד. לבסוף הכריע לקחת אותו, והפך את המשרד, שנחשב אז למשרד נחות שמקבלים אותו חברים זוטרים בממשלה, לאחד המשרדים היוקרתיים בממשלה, דבר שנמשך גם בעת ממשלת נתניהו-לפיד וגם ב-2 הכנסות האחרונות, בהן מכהנים בתפקיד החברים הבכירים ביותר בממשלה.
האיש והמהפכה
לצד שיפור כלל מערכת הבריאות, ליצמן ניצל את מעמדו לשפר את המצב היהודי של כללי הרפואה. מתוקף בתפקידו דרש את מימושו של חוק מוות מוחי-נשימתי, המאפשר למשפחתו של מי שנקבע כי מת מוות מוחי-נשימתי לדרוש המשך טיפול בו, עד להפסקת פעולת הלב, ביחס לתינוקת חרדית, שנקבע כי מתה מוות מוחי. בהתערבותו של ליצמן אכן נמשך הטיפול בתינוקת עוד כשבועיים, עד לרגע שבו נדם לבה. הוא יזם מימון טיפולי שיניים לילדים מתקציב סל התרופות.
בתום הקדנציה, נפרד מהתפקיד בעת הקמת ממשלת זדון של בנימין נתניהו עם יאיר לפיד, ויעל גרמן נכנס לתפקיד במקומו. כשחזר בתום פחות משנתיים, מיהר לבטל את נזקיה במשרד. הוא ערך רפורמה, שהחל בה בכהונתו הראשונה, בנושא בריאות הנפש, והעביר את המרפאות לקופות החולים. הרפורמה לא הושלמה עקב אי העברה של שני מיליארד ש"ח שסוכמו בין משרד האוצר למשרד הבריאות.
כשנה לאחר חזרתו לתפקיד סגן השר במעמד שר, התרחשה ההיסטוריה. סיעת יש עתיד הגישה עתירה קנטרנית לבג"ץ, שמיהר לקובע כי ליצמן לא יוכל לכהן כסגן שר במעמד של שר ועליו להתמנות לשר. מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל החליטה לשנות את הנוהג מזה עשרות שנים לפיה חברי הכנסת מטעם אגודת ישראל לא יישאו בתפקידי שרים והתירה לליצמן להתמנות לשר הבריאות.
הוא קידם במהלך השנים את רפורמת הקפטריות בבתי החולים בישראל ולפיה יופעלו בבתי החולים חנויות אוכל מוזלות דוגמת רשת החנויות קופיקס. בהשך החלו ליצמן ומשרדו במאבק במאכלים מסוכנים, מאבק שנמשך עד היום. הוא ערך גם ביקורי פתע בבתי חולים ובתי חולים פסיכיאטרים ברחבי הארץ על מנת לבדוק תלונות שקיבל מאזרחים.
באותה תקופה הפך לפופולרי מאוד בציבור הכללי, וזכה במקום הראשון בסקרים על תפקוד שרי הממשלה. כך נכתב עליו בעיתון 'מקור ראשון', שבחר בו אז לאחד מאנשי השנה. "תנאי הפתיחה של ליצמן גרועים. הוא לבוש שונה, מדבר במבטא חסידי כבד, ומייצג קבוצה סקטוריאלית וקנאית אפילו במושגי העולם החרדי – חסידות גור. אבל אלו גם היתרונות שהפכו אותו לחביב הישראלים, עם פופולריות שכל שר במפלגות החילוניות היה מבקש לעצמו. כשאדם עם שטריימל מדבר על לגליזציה זה נשמע אותנטי ומרענן. כשהוא תוקף בהברה יידישאית את מקדונלד’ס וקוקה־קולה, זה נתפס כדוד מול גולית. פתאום העובדה שהוא מנוהל בידי מועצת גדולי התורה מתורגמת לסיסמה – לי אין פריימריס".
"אבל ליצמן זה לא רק גימיקים ויח”צ. הוא באמת עובד קשה. זה התחיל בסיורי פתע בבתי חולים והמשיך ברפורמת הסיעוד, בהגדלת סל התרופות, בטיפול בבעיית ה־MRI ועוד שלל רפורמות שמגיעות עד למחירי השתייה בקפיטריות במרכזים הרפואיים. צעד אחר, שהחל אולי כמהלך שיווקי אבל הפך לאחד ממנועי הפעילות המשמעותיים ביותר בלשכתו, היה פרסום מספרי הטלפון של כל עוזריו האישיים. מאות פניות ציבור, שרובן בנושאים הנוגעים למערכת הבריאות, מטופלות בידי הצוות מדי יום. כבר יותר מ־50 אלף פניות מתויקות בקלסרים. וכך, דווקא השר היחיד שמסתובב עם טלפון כשר, בלי הודעות סמ"ס או וואטסאפ רחמנא ליצלן, הפך לאחת הדמויות הכי נגישות בממשלה".
תחילת הסוף
בשנת תשע"ח הודיע ליצמן על התפטרותו מן הממשלה, בשל המשך עבודות רכבת ישראל בשבת. בהמשך אישרה הכנסת תיקון לחוק יסוד הממשלה המאפשר כהונה כסגן שר כאשר פורמלית ראש הממשלה הוא השר, דבר שאפשר את חזרתו של ליצמן לתפקיד סגן שר הבריאות. אך בהמשך שוב חזר לתפקיד השר, כשבעקבות הגשת כתבי האישום נתניהו נאלץ להתפטר מתפקידו כשר הבריאות.
לקראת סוף כהונתו בתפקיד נדרש לנהל את המאבק בהתפרצות נגיף הקורונה בישראל. ניהול המאבק היה בהשתתפות בכירי המשרד, וכן בידי ראש הממשלה ושר הביטחון. בתחילת המגפה ליצמן ואשתו נדבקו גם הם במחלה.
במקביל התפתחה חקירת המשטרה בחשד שהתערב בחוות דעת לקביעת כשירותה של חשודה לעמוד לדין, כדי למנוע את הסגרתה לאוסטרליה. המשטרה טענה שיש ראיות מספיקות כדי להעמידו לדין בגין עבירות מרמה והפרת אמונים, הדחת עדות והצעת שוחד, בגין פרשה זו ובגין ניסיון להשפיע על גורמים מקצועיים במשרדו למנוע סגירת מעדנייה סמוכה לביתו עקב ליקויים תברואתיים שהתגלו בה. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הודיע בהמשך כי בכוונתו להגיש כתב אישום, בכפוף לשימוע, נגד ליצמן בעבירות של שיבוש הליכי משפט והפרת אמונים. כידוע, זה נגמר בהסדר טיעון, בה הודה בעבירת הפרת אמונים, כשהעונש המוסכם הוא מאסר על תנאי, תשלום קנס על סך 2,800 שקלים, ופרישתו מהכנסת.
עם כינון ממשלת ישראל השלושים וחמש מונה לפי בקשתו לשר הבינוי והשיכון. אז הוא גם הגיש את התפטרותו מהכנסת במסגרת "החוק הנורווגי" לטובת חבר סיעתו אליהו חסיד. ליצמן החליט במסגרת תפקידו לגנוז את התוכנית בדבר הקמת עיר חרדית בשם "כסיף" במזרח הנגב, בנימוק שהיא אינה מתאימה לצורכי הציבור החרדי, ובמקום ניסה לקדם תוכנית שבמסגרתה יוענקו מענקים לרוכשי דירות זולות בפריפריה, חלק מהערים שנבחנות להיות חלק מהתוכנית הן דימונה, עכו ועפולה.
ליצמן גם קידם תוכנית דיור אשר החליף את מחיר למשתכן. שמה "דיור במחיר מופחת". התוכנית חילקה את המדינה לשלושה אזורים – יוקרה, ביקוש ופריפריה – כשבאזורי הפריפריה ובאזורי הביקוש יוצע דיור במחיר מופחת לזכאים חסרי דירה בשיטה של הגרלות, ואילו באזורי יוקרה ישווקו מכרזים לקבלנים בשוק החופשי.
ליצמן התפטר מהממשלה במחאה על ההחלטה להטיל סגר במהלך חגי תשרי, כחלק מהמלחמה במגפת הקורונה. אחרי החגים חזר לכהן בתפקיד. בכנסת הנוכחית, בזמן ממשלת המעבר, התפטר מהכנסת במסגרת "החוק הנורווגי", ושב אליה עם הקמת ממשלת ישראל השלושים ושש. הוא כיהן בה כשנה, עד ליום רביעי השבוע.
מנחם פרוש ולא מאיר…
לא עשה שום דבר טוב רק העלה את מחירי הסיגריות וחשב שאם הסיגריות יהיו בקופסאות שחורות פחות יעשנו בלה בלה בלה
בקושי יודע לנאום בכנסת כול הנאומים שלו פשוט בושה!!!
חבל לראות ככ שלילי תסתכל על חצי כוס מלאה
כדאי לך לקרוא שוב את הכתבה מתחילתה עד סופה.
אולי עם טיפונת הבנת הנקרא אפשר בכל זאת למצוא יותר מ"שום דבר טוב".
כן, וגם עם פחות צרות עין ומרמור.
לא הבנתי על מה "ההספד"
תגדל – תבין
תבין – תגדל