מסע מרתק: הגילוי של מזבח יהושע – ממעמד הברכה והקללה בכניסה לארץ

הרס קודם של הרשות הפלסטינית במקום. צילום: שומרים על הנצח

בימים האחרונים התפרסם כי הרשות הפלסטינית מתכננת לבנות שכונת מגורים במיקום של 'מזבח יהושע'. מדובר באחד מהמקומות החשובים בהיסטוריה של העם היהודי, הטקס הראשון שהתקיים עם כניסת בני ישראל לארץ, על ידי יהושע בן נון – כפי שציווה משה רבינו.

מעמד הברכה והקללה.

בנוסף, מדובר במיקום חשוב היסטורית, שכן הוא מנפץ את הטענה שנשמעה לאורך שנים ארוכות מחוקרים, היסטוריוניים וארכיאולוגיים רבים, עפרא לפומיה, כי ח"ו תיאורים המובאים בתורתנו הקדושה אינם אמינים, שכן אין ראיות ארכיאולוגיות התומכות במסופר.

כאן, הצליח הארכאולוג הבכיר אדם זרטל לגלות את המיקום בו נערך המעמד על הר גריזים והר עיבל, ולהפריך את הטענה הבזויה שנשמעה עד אז לגבי חומש דברים.

ננסה בשורות הבאות, לתאר את שהתרחש במעמד ההיסטורי, על חשיבות התגלית הארכיאולוגית, הביקורת שנשמעה – והניסיונות החוזרים ונשנים של הרשות הפלסטינית לפגוע במקום. כאשר רואים כמה מאמצים הם משקיעים בהרס המזבח, אנו צריכים להבין עד כמה הוא אמור להיות חשוב בשבילנו, הוכחה פיזית לנוכחותנו בארץ הקודש, שהובטח לנו על ידי הקב"ה, כבר בתקופה קדומה זו.

***

כל ילד שלמד את חומש דברים יודע לספר על הר גריזים והר עיבל. משה רבינו מצווה, יחד עם זקני ישראל, את עם ישראל: "שָׁמֹר, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם".

כאשר תיכנסו לארץ ישראל, מצווה משה רבינו, תכתבו את המצוות על אבנים גדולות ומסוידות, בנוסף, תבנו מזבח ותקריבו עליו שלמים – כאשר את המזבח תבנו מאבנים שלמות שלא עלה עליהם ברזל.

לאחר מכן, חלוקת עם ישראל לשני חלקים כאשר ששה שבטים – שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין – עומדים על הר גריזים, וששה שבטים – ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי – עומדים על הר עיבל.

הכהנים והלויים עמדו בגיא שבין ההרים, בשכם, והפכו פניהם כלפי הר גריזים כאשר אמרו את דברי הברכה למי שישמור את מצוות התורה, ולאחר מכן הפכו פניהם כלפי הר עיבל כאשר אמרו את דברי הקללה למי שיעבור על מצוות התורה. כל העם ענה 'אמן'.

וכפי שציווה משה, ביצע יהושע, כפי שכתוב בנביא, בספר יהושע: "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת ה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה".

המשנה במסכת סוטה מתארת את המעמד: "הכהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן. שנאמר: וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו'. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה'. ואלו ואלו עונין 'אמן'. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה' ואלו ואלו עונין 'אמן'. עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר 'באר היטב'. ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן".

***

המיקום של הר גריזים והר עיבל, היה ידוע – בהתאם למסורת והעובדה שהשומרונים יושבים על הר גריזים. עם זאת, כפי שניווכח בהמשך, גם כאן נוצר בסופו של דבר ויכוח לגבי המיקום של הר גריזים.

כעת, ננסה להבין את הקשיים שעמדו לעיני הארכיאולוגים, כאשר ביצעו את החפירות שלהם במקום. הם היו צריכים למצוא שאריות של מזבח עצום, עליו הקריבו כמויות אדירות של זבחים ושלמים שהיו אמורים להספיק למאכל של מיליוני בני אדם.

כאשר הארכיאולוגים חיפשו מקום בסדר גודל מתאים, הם התמקדו בחיפושים בחלק של הר עיבל – אשר מול הר גריזים. משלחות שונות של ארכיאולוגים מצרפת ובריטניה חיפשו, לא מצאו כל זכר בסקר המעמיק שביצעו על ההר, והגיעו למסקנה, כי מבחינתם, האירוע לא התקיים כלל.

פרופ' זרטל, מצא את המזבח באקראי, במיקום שונה – על אותו ההר.

בניגוד למשלחות הקודמות שביצעו סקר רק בחלק הדרומי של ההר, הוא בחן את כולו – כאשר לפתע החלו למצוא אבני מזבח, בחלק השני של ההר. החלק שלא נבחן מעולם.

תחילה, אדם זרטל סירב להכיר בעובדה שהוא מצא את פסגת השאיפה של העולם הארכיאולוגי, את מזבח יהושע. נאמן לתזה הארכיאולוגית כי "אין הוכחה" לסיפור המקרא, הוא סיפר לימים: "נלחמתי נגד הרעיון שזה יכול להיות מזבח"…

אך העובדות הוכיחו אחרת.

מי אמר כי את המזבח בנו באותו מיקום עליו כבר עמדו שישה מהשבטים בעת מעמד הברכות והקללות? האם ייתכן כי ירדו כולם ממקומותיהם, עברו לחלקו האחר של ההר, שם יש גם מישור רחב שיכול להכיל את העם הרב שנכנס לארץ, ושם שחטו את הזבחים ואת השלמים, והודו להקב"ה על כניסתם לארץ?

בפרקים הבאים: הממצא הארכיאולוגי, התזה של אדם זרטל, והביקורת שנמתחה עליו – לצד ההסברים שניפק.