אפילו הנאצים נרתמו לסייע: הסיפור היהודי של היריד המפורסם בעולם • צפו

לא כמו בסיפורים: כך נראה היום היריד בלייפציג (צילום: מתוך ערוץ היוטיוב הרשמי של היריד)

בימים אלו נפתח מחדש היריד בלייפציג, היריד המוכר כל כך מסיפורי החסידים ומשלי המגידים, שהיו מעוררים את העם להתחזק באמצעות משלים שנונים אודות המתרחש באותו יריד מוכר.

הקהילה היהודית בלייפציג הייתה גדולה ומשמעותית בחיי המסחר של העיר. לייפציג הייתה מקור פרנסה לסוחרים יהודים, הן כאלו שבאו לירידים על מנת לסחור והן כאלו שעברו אליה, בעיקר מהמזרח, ועסקו במסחר בה.

היריד, המתקיים פעמיים בשנה, מוזכר לראשונה בכתובים לפני כמעט 900 שנה, ומידי שנה היו מגיעים למקום עשרות אלפים – אחוז ניכר מהם היו יהודים, מה שהוביל להצלחה של היריד – גם בפועל, וגם בפולקלור היהודי.

לשיא פריחתו הגיע היריד בין מלחמות העולם שקרעו את אירופה. באותם ימים קשים שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה והשואה האיומה, יש גם תיעוד על 155,000 מבקרים במקום – 60,000 מתוכם היו יהודים.

היריד היה כל כך מזוהה עם היהודים, עד כדי כך שכאשר הנאצים ימ"ש עלו לשלטון בגרמניה, נחלש היריד עד מאוד. התעמולן גבלס ימ"ש פתח את היריד – במקום גדולי הסוחרים, ומיעוט המשתתפים והסחורה המועטה שהוצגה במקום, גרמה להכרזה על היריד הוותיק ככישלון מוחלט.

עד כדי כך, שהנאצים, שהיו זקוקים כלכלית ליריד, נאלצו לפרסם הבטחה כי יהודים יכולים להגיע אל היריד בלייפציג ללא כל חשש – אך ללא הועיל.

במהלך המלחמה הפציצה בריטניה את אזור היריד, והיא חדלה מלהתקיים – עד שהאזור נכבש על ידי רוסיה, והמקום חזר להיות פעיל במסגרת מדינות הגוש הסובייטי. גם מדינות המערב השתתפו ביריד, והוא היווה נקודת מפגש חשובה בין מזרח למערב.

אחרי נפילת ברית המועצות, הקימו מתחם במרחק קילומטרים ספורים מהעיר לייפציג, ובו היריד מתקיים.

עם זאת, את היוקרה הבינלאומית והמסחר היהודי הענף, איבדה לייפציג לבלי שוב.

לנו לא נותר כי אם לשתף בסיפור אחד ומשל אחד מהיריד המוכר.

הסיפור:

המגיד ממעזריטש זיע"א, היה לו חבר מהתקופה בטרם התקרב אל הבעל שם טוב הקדוש. לימים נפגשו, והחבר – שהיה אומנם תלמיד חכם, לא הבין את עניינה של תורת החסידות, ומה מצא שם המגיד, שהיה מפורסם כגדול בישראל עוד לפני שהגיע אל הבעש"ט.

אותו חבר, מעבר להיותו גדול בתורה, ובה עסק והגה יומם ולילה, היה מסייע לאשתו שהייתה המפרנסת של הבית, בכך שהיה נוסע אחת לשנה אל היריד המפורסם בלייפציג, על מנת לקנות סחורה לחנות שניהלה אשתו.

וישאל אותו המגיד: כמה זמן נמשכת הנסיעה ל"יריד"? והשיב, שהנסיעה נמשכת כמה שבועות, והפטיר באנחה על הביטול-תורה הכרוך בכך, שכן, אף שגם בהיותו בדרך לומד הוא בעל-פה, ובבואו לאכסניא לומד הוא בספרים שלוקח עמו, אבל אעפ"כ, מצד בלבול הדרך אינו יכול להתרכז בלימודו כדבעי כמו בהיותו בביתו.

ויאמר לו המגיד: למה לך לבזבז זמן רב כל כך – הנך יכול להישאר בבית ולהתבונן ולצייר במחשבה כיצד הנך נמצא בתחנה פלונית ופלונית, כיצד אתה מגיע ליריד וקונה שם את הזקוק לך – ואיך אתה חוזר הביתה, וכך לא יתארך הדבר זמן רב? – והשיב: אבל הנני צריך את הסחורה…

בכך הסביר לו המגיד, את עניינה של החסידות – בכך שלא מסתפקים רק בחלק החיצוני של העניין, אלא גם "אוספים את הסחורה" בפועל. לא מסתפקים בכוונות, אלא מורידים את העניינים הנעלים לחיי היום-יום.

המשל:

המגיד מדובנא מביא משל ידוע על אותו כפרי שהגיע ליריד שהתקיים בלייפציג בימות חורף והוא לבוש בגדים חמים. נכנס לחנות בגדי משי וביקש לקנותם.

המוכר נטל בגד במידתו ומסר לו אותו. בינתיים הולך הכפרי ומודד את הבגדים, מודד שוב ושוב, ומגלה שהם דחוקים עליו ואינם מתאימים לו כלל.

"האם אתה מהתל בי?" הוא קורא בכעס לבעל החנות. "הבגדים לא מתאימים!".

"הם מתאימים. הם מתאימים, פשוט עליך להוריד קודם את הבגדים העבים שאתה לובש ואחר כך ורק אז ללבוש את המשי", השיב לו המוכר.

כך גם האדם, לעיתים הוא לבוש בבגדים הצואים – שקוע בתאוות העולם הזה, ומתלונן כי התורה ומצוותיה אינן מתאימו לו. תוריד את הבגדים שאתה מכוסה בהם, ותגלה את היופי שבתורה.