מהו האתגר הגדול של זוגות צעירים בעידן הנוכחי? שאלה זו יכולה לנקר בראשם של 'הורים מחתנים' המבקשים לספק לילדיהם את כל הטוב שבעולם, אך לא בהכרח יודעים מהו הצורך המשמעותי ביותר שזוג צעיר זקוק לו בימינו.
מנגד, הזוג עצמו לא תמיד יודע להגדיר את המצב או מרגיש 'אי נעימות' לשתף את הסובבים באתגרים הפוקדים אותו.
נדמה לי שלשאלה זו יש תשובות מגוונות וזה בהחלט משתנה בין זוגות לפי תנאי חייהם. אך לאחר מחשבה אציע את תשובתי, תשובה שתיתן כותרת העלולה לכלול את כל סוגי האתגרים הניצבים בפני הנשואים הטריים בשנים הראשונות לבניית ביתם.
אז מהו האתגר הגדול? יציבות!
כפי הנראה, 'יציבות' זה המצרך הנדיר והמבוקש ביותר אצל זוגות בתחילת חייהם.
כדי לגבות את המסקנה הזו בנתונים, נצא למסע בעקבות הדברים הנצרכים לזוג טרי המעוניין לבנות חיי משפחה תקינים ונבדוק מה נדרש לו כדי להשיג את מבוקשו.
דיור
נדמה לי שאין חולק על כך שתחום הדיור הוא אחד האתגרים הגדולים, אם לא 'האתגר', של משפחה בתחילת בנייתה. קורת גג זה הא' ב' של בית. קודם בונים את המשכן ואחר כך מכניסים לתוכו את הכלים.
בואו נשים את האמת הפשוטה על השולחן. לזוג צעיר, מאוד קשה כבר בתחילת החיים לגור במרחק משמעותי מההורים. מה שאומר שרבים מהם גרים בשכירות ביחידות דיור קטנות ולעיתים תת אנושיות, כשתשלום על יחידה כזו עשוי לעלות כ-3000 ש"ח ואף יותר, מחיר שלכל הדעות מכביד בצורה משמעותית על ההורים, במקרה שהם משלמים על הדירה ואף יותר מכך כשזה נופל על הזוג המתחיל את חייו ועדיין חסר ניסיון בהתנהלות נכונה בעולם הכלכלי.
כשאנחנו באים לדבר על רכישת דירה אנו נתקלים עם בעיה דומה. דירה עם נתונים סבירים ובמיקום סביר במחיר של פחות ממיליון וחצי נחשב אטרקטיבי, מה שאומר שגם במקרים בהם ההורים תומכים בזוג ונותנים להם הון עצמי התחלתי של כחצי מיליון שקלים (גם זה, מישהו מוכן להסביר לי אחת ולתמיד איך האדם הסטנדרטי אמור להביא סכומים אלו לצאצאיו, ילד אחר ילד? נשגב מבינתי!), עדיין הוא מתמודד עם משכנתא מנופחת ולעיתים אף בלתי אפשרית.

אם כן, הזוג הממוצע בתחילת חייו עשוי להתמודד עם נושא הדיור באופן משמעותי ביותר. או במחיר, או במיקום, או באיכות הדירה אליה הוא נכנס.
תעסוקה
חתן טרי בוגר ישיבה, לרוב אין לו שום מקור הכנסה. התקווה המפעמת בליבו שיתמזל מזלו ובסייעתא דשמיא יתקבל לכולל שיוכל ללמוד בו טוב וגם משלם טוב, עניין שמי שמתמצא יודע שהוא לא פשוט כלל וכלל.
האפשרויות העומדות על הפרק הן: א. להסתמך על הכנסותיה של האישה. ב. למצוא דרך להביא הכנסה בדרך יצירתית תוך כדי שמירה על שגרת לימודים מסודרת. ג. לצאת בשלב מוקדם לעולם התעסוקה.
נתחיל מהסוף – לצאת לעולם התעסוקה בשלב מוקדם, מלבד שבעיני רבים זה מהווה סיכון לעיצוב הקו הרוחני של הבית הנבנה, עד שמגיעים להכנסה יציבה ומתגמלת זה עלול לקחת זמן ממושך ומאמצים מרובים.
על אותם המנסים להביא הכנסה ולהמשיך בשגרת הלימודים אין צורך להאריך על האתגר הכלול בכך, בנוסף לכך שאין כל הכרח שמהלך כזה יכול להוות פתרון לטווח ארוך.
נותר לנו להתמקד באלו הנשענים על הכנסותיה של האשה. חושבני שאם נעשה סקר, כיצד הדור הצעיר מתמודד כבני זוג וכהורים לילדים עם זה ש'אם הבית' יוצאת לעבוד, נגלה שבמקרים רבים זה מהווה אתגר לא פשוט, הן מבחינת השעות המרובות מחוץ לבית והן מבחינת חוסר האנרגיה לטפל בצורכי הבית בחזרתה הביתה מיום עבודה אינטנסיבי ומתיש.
עוד לא הזכרנו את האתגר הגדול של מציאת מקום עבודה שיענה על צורכי האשה, גם מבחינה רוחנית אך גם מבחינת תגמול כספי.
נכון, אותם נשים שהולכות ל'הייטק' משתכרות יפה. אך בואו נודה על האמת, פעמים רבות מקום העבודה עלול להיות מאתגר מבחינה רוחנית, מה גם שעבודה זו דורשת לעיתים תדירות שעות מרובות מחוץ לבית, מה שגורם לפעמים לשינוי סדרי בראשית, בכך שראש המשפחה הופך להיות 'אמא' לעת מצוא, כש'עקרת הבית' המקורית פשוט לא מסוגלת למלאות את תפקידה הטבעי.
גם אם לא נתייחס לעניין הנ"ל, 'הייטק' זה דבר שלא מתאים לכל אחת, הוא הדין בראיית חשבון וכל המקצועות הדורשות שעות מרובות מול מחשב או התעסקות מרכזית בעניינים טכניים.
יש כמות לא מבוטלת של נשים שבנטייתן הטבעית הן צריכות להתעסק עם אנשים, לא עם חפצים ולא עם מספרים. מה לעשות ש'עבודה עם אנשים' המתאימה לאשה החרדית, לרוב לא תהווה הכנסה גדולה כל כך, מה גם שהמשרות הטובות – נחטפות!
אם כן, זוג סטנדרטי מאותגר משמעותית בעניין תעסוקה. או במציאת עבודה, או באופי העבודה, או בהכנסה הכספית המתקבלת.
ניהול כלכלי
כמו בתחומים רבים, כשהם מורכבים ממרכיבים מרובים הם מאתגרים יותר בניהול שלהם.
אם הניהול הכספי 'בחיים של פעם' היה פשוט יותר מחמת צורת הצריכה הבסיסית וניהול החיים הפשטני, היום העסק מורכב הרבה יותר. לכל זוג חשבון בנק משלו, אשראי משלו, הוצאות מרובות שרק גדלות ומסתבכות ככל שעולמינו משתכלל.
חוסר הידע והניסיון כיצד לנהל את כלכלת הבית, מציב בפני בני הזוג אתגר לא פשוט, שבניהול מוטעה עלול לעיתים להכניס צעירים בתחילת חייהם למערבולת חובות שייקח להם שנים רבות לצאת מהם, אם בכלל.

נכון, יש היום בכל קרן רחוב 'יועץ לכלכלת המשפחה'. אך בל נשכח שגם ליווי שכזה עלול להסתכם בסכום לא מבוטל, מה גם שלא כל אלו שהולכים לייעוץ, מצליחים לשמור על ניהול כספי תועלתי לאורך זמן.
רמת חיים
נניח שהסתדרו כבר עם מקור הכנסה יציב והניהול הכלכלי ברמה סבירה, בחירת 'רמת חיים' בעולם של היום מהווה אתגר בפני עצמו, גם מהבחינה הכלכלית, אך גם בלי כל קשר לכך. עצם ההתמודדות עם עולם כל כך מפתה ואנשים מסביב שחיים הרבה מעבר לרמת החיים שהם יכולים לאפשר לעצמם, מביא אתגר לא פשוט לצעירים שבינינו שצריכים לבחור ולאזן את רמת החיים המתאימה להם, הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה נפשית והן מבחינה רוחנית.
"מה, זה אתגר המאפיין דווקא את הדור שלנו"? מסתבר שכן! בדורות עברו האוכלוסייה הממוצעת התנהלה מבחינה כלכלית בצורה הישרדותית. הלוקסוס לבחור את 'רמת החיים' פשוט לא היה קיים. צורת החיים נכפתה על רוב האוכלוסייה והם נגררו אחריה, בשונה מהיום שהאפשרות לחיות ברמת חיים גבוהה (אפילו רק 'ביחס לפעם') הרבה יותר נגישה.
עצם זה שיש אשראי והלוואות כל כך נגישות המאפשרות לנו לממן הוצאות מכסף שלא באמת קיים אצלנו, מביא רבים וטובים לסחרור של הוצאות בלתי אפשריות.
בעבר, 'בעל רכב' בעצם היותו אדם שכזה, הוכיח שיש ביכולתו את היכולת הכלכלית להחזיק באותו כלי. בטח כשלא היה מדובר ב'טרנטה דה לוקס'.
אבל היום כל אחד שיוצא לרחוב מוצא את עצמו מול חניה המלאה עד אפס מקום ברכבים משנתונים מתקדמים מאוד וזה אפילו בערים ושכונות בעלות אוכלוסייה 'סוציו אקונומית' נמוכה.
בעבר 'המרכלים למיניהם' ריכלו 'מה מצבו הכספי של בעל הרכב'. היום, מרכלים 'כמה כסף הוא חייב לבנק'.
אם כן, לנשואים הטריים יש בהחלט התמודדות עם בחירת רמת החיים המתאימה להם, כשלעיתים זה לוקח זמן לא מועט להגיע לאיזון בעניין.
תחושת שייכות
שייכות נותנת ביטחון, שייכות מייצרת משמעות.
זה דבר די מובן בהגיון פשוט, אפילו בלי להביא לכך סימוכין. אך הפסיכולוגים וספריהם מדברים על כך רבות, ואף בקודש יש לא מעט מקורות לעניין זה. חלק מרכזי מההתמודדות הנפשית-רגשית של זוגות צעירים רבים, זו תחושת הניתוק.
הם לא שייכים לקהילה כלשהיא ואפילו אם כן, לעיתים חברי הקהילה מבוגרים מהם ב-15 שנים ואף יותר. כמובן שהתמודדות זו נגזרת מההתמודדות של מצוקת הדיור, אך היא בהחלט מהווה אתגר רציני ומכובד בפני עצמו.
כשביאתו של 'אברך צעיר' לבית הכנסת, מסתכמת 'בתפילה במניין' בלבד ללא כל יצירת קשרים חברתיים, זה עלול להוביל אותו לניתוק רגשי מאותו מקום קדוש ומשמעותי בחייו של כל יהודי.
כשאשה צעירה יולדת ו'המזל טוב' מסתכם בהורים ומשפחה ללא קהילה תומכת, חסר עוגן מאוד מרכזי של תחושת שייכות לחייהם העכשוויים ומדגישה ב'אדום זוהר' את הקושי בבניית משכנם הפרטי.
אם כן, גם תחושת השייכות ניצבת בפני הצעירים הנישאים כאתגר מספיק משמעותי בדרך בניית ביתם.
הזוגיות והנישואין עצמם
אנשים החיים בתוך חממה סגורה נטולת השפעות זרות, יכולים ביתר שאת לנהל את חייהם בצורה מלאה על פי השקפת עולמם. זה נכון לזמנים שהיהודים חיו בגטאות או אפילו בעיירות שכל אנשיה היו יראים ושלמים.
כיום אנו עומדים במצב שאפילו הקהילות השמרניות יותר יתקשו להציג עצמם כנטולי השפעה זרה לחלוטין.
המתירנות והעיוותים המתנהלים בעיקר בעולם המערבי, בדרך זו או אחרת מצליחים לחדור למחננו לפחות בתפיסת החיים באחוזים מסוימים, 'מי יותר ומי פחות'. תופעה זו עלולה להתעצם עקב כך שמטבע הדברים לא כל דבר אצלינו מנוהל בפרהסיה בניגוד לעולם שבחוץ הכולל את 'אחינו התועים' שלפעמים מדגישים את תפיסות עולמם דווקא בפרהסיה. פועל יוצא מכך, שזוגות הנישאים ורוצים לנהל את אורח חייהם על פי הדרך המסורה לנו בצורה המותאמת לדורנו אנו, עלולים לעיתים קרובות לעמוד נבוכים בצמתים שונים ובהתלבטויות שונות.
אין ספק שהרוצה למצוא את דרכו, יוכל לשמוע לדברי רבנים, מרצים ויועצים, היכולים להדריך בני זוג לעלות על המסלול הנכון, אך למרות זאת, אין זה דומה לאותם שגדלו לצד אביהם וסבותיהם, חיו איתם וצפו בהם, קיבלו את הדרכתם ולא נחשפו כלל להשפעות אחרות.
יוצא אם כן, שבניהול הנישואין עצמם יש גם אתגר לא קטן לנישאים בימינו.
***
היוצא מכל הנאמר הוא: שזוג צעיר וטרי הנישא בעידן הנוכחי מתמודד במספר חזיתות בו זמנית, כשאתגר נכנס לתוך השני ותופס את כל תשומת ליבם וכוחותיהם של בני הזוג.
אין בכוונתי לפטור את הצעירים מלהתפתח וללחום כדי להשיג את מטרותיהם, כוונתי היחידה להעלות למודעות הסובבים את הזוגות הצעירים, מה עובר עליהם ומה גורם להם לחוסר איזון.
בחזרה לתחילת הכתבה: האתגר הגדול הוא חוסר יציבות, מחמת שכל הדברים שמנינו עלולים לערער את יציבותם של בני הזוג, את חייהם המשותפים ואת ביתם הנבנה.
הורים המעוניינים לדאוג לילדיהם, ברגע שיבינו מה עובר על ילדיהם יסיקו מסקנות בהתאם.
הדברים שהעלנו כאן, הם דברים פשוטים, אך לא תמיד הם נמצאים מול עינינו עד שלעיתים אנו עלולים להיות שיפוטיים כלפי המתחילים את דרכי חייהם הפתלתלים.
הורים הרוצים לדאוג לילדיהם יכולים לפעול פעולות שיתרמו ליציבות חייהם.
"מה, אבל אין לנו יכולת לקנות להם דירה וגם לא לסדר להם מקום עבודה יציב ומשתלם"?
נכון, אבל לפעמים נוכל לתרום להם בדברים שכן נמצאים תחת ידינו, אם בביטוי הערכה על מצבם, אם בהזמנתם לארוחות טובות, או במימון קניות כאלו ואחרות שהם זקוקים לו ואם בנתינה של סכום לא גדול אך מאוד משמעותי עבורם, גם מבחינה כספית, אבל בעיקר מבחינת חידוש האנרגיה, כשרואים שאכפת לנו מהם.
לסיום: נקווה שתמיד תהיה הבנה הדדית בין הדורות, כשישובו לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.





















מעניין מאוד, בהחלט כתבת חג מסוג אחר.
כל מילה פנינה
כתבבה חשובה מאוד