האיור היומי המשעשע והויראלי על הדף היומי: “חוויה נוספת סביב הלימוד” • ראיון

לפני מאה שנה, הכריז מהר”ם שפירא במהלך הכינוס ההיסטורי של גדולי ישראל זצוק”ל בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל, על היוזמה המהפכנית של לימוד הדף היומי. מאז, לימוד הגמרא הפך להיות הרבה יותר נפוץ בקרב כלל שדרות העם.

במהלך השנים שחלפו מאז אותו כינוס לצדיקים, יצאו לאור ביאורים שונים לתלמוד הבבלי, שהפכו את הגמרא לנגישה יותר גם בעבור אלו שלא שקועים כל היום בעולמה של תורה, ולימוד הדף היומי התפשט עוד יותר.

בתקופה האחרונה, יוזמה מקומית שהחלה מתוך ניסיון לגבש שיעור דף היומי, סביב איור נחמד שמוסיף אווירה שונה ללימוד הדף, צברה אף היא תאוצה. אנחנו מדברים כמובן על “האיור היומי”, קריקטורה מעלת-חיוך המתפרסמת מידי יום על ידי המאייר המוכשר בנצי וולמן.

בנצי וולמן, הוא מאייר וקריקוריסט מפורסם, העומד בין היתר מאחורי האיורים המלווים את סדרת הספרים “לגדול” של סיון רהב מאיר, ועוד שלל עבודות מוכרות. למרות זאת, הוא מקדיש זמן מידי יום לטובת האיור היומי על הדף היומי.

נדמה שאין דרך לברוח מקבלת האיור דבר יום ביומו, במיוחד אם אתם מתכתבים באופן קבוע עם מגידי שיעורים בדף היומי, הדואגים להפיץ את האיור על בסיס יומי כדי לפעול על יהודי נוסף להתחבר ללימוד הדף היומי, ובכך תורמים לויראליות שלו.

במלאות מאה שנה להכרזה על הדף היומי ולקראת ציון מאה שנות לימוד הדף היומי בראש השנה הבעל”ט, התיישבנו לראיון קצר עם בנצי וולמן, האיש שעומד מאחורי האיור, לשיחה על ההתחלה, ההפתעה בתפוצה הנרחבת, והדיונים ההלכתיים שהתעוררו מסביב לאיור.

מספר בנצי ל’חדשות JDN’: “בשלושת השנים האחרונות, אני מוסר שיעור בדף היומי. לפני כחצי שנה התחלתי לשלוח איור מתוך הנושא הנלמד בדף היומי, לחברי השיעור, בתפוצה קלה במייל, כהכנה לקראת השיעור”.

בזמן שמגידי שיעורים אחרים שולחים תזכורת כתובה, בנצי שדרג זאת לאיור מושקע, ומסביר מדוע: “אני תמיד מאייר ציורים מצחיקים בכל מיני נושאים, מאז שאני ילד קטן. גם כאן, התחלתי לשלוח לששת חברי השיעור, והם העבירו אותו הלאה”.

“תוך שבועיים, בשל הביקוש הרב, פתחנו תפוצה בוואטסאפ, ומאז זה מופץ באופן ישיר לאלפי אנשים”, אומר בנצי המציין כי מהצד השני, התפוצה הנרחבת מחייבת אותו להתמסר לנושא ולהנפיק מידי יום איור חדש על הדף היומי.

לדבריו, “התחלתי בקטנה, באיור לחברי השיעור, כדי שלא נסתפק בשעה היומית בלימוד היומי, אלא גם לעורר חוויה מסביב לשיעור, לעלות להם חיוך על הפנים. המטרה שלי לא הייתה להקליל את הלימוד, אלא כן ליצור חוויה אחרת”.

הוא מדגיש, כי בניגוד למשניות המצוירות לדוגמה, האיורים שלו לא נועדו כדי ללמוד בהם את הדך היומי, ולא להבין באמצעותם את הנושאים המסובכים, “גם אם זה כן קורה לפעמים”, כמו שיסופר בהמשך. “המטרה שלי היא להוסיף חוויה נוספת סביב הלימוד”.

“אני מקבל המון הודעות ומיילים של אנשים שעוקבים אחרי האיור היומי, עם תגובות שונות – מכל הסוגים. אחד הסיפורים המרגשים ביותר, קיבלתי באחרונה, ביום שסיימו ללמוד את מסכת נזיר, מבחור שכתב לי שהוא ניסה כבר פעמים רבות ללמוד מסכת שלמה ולסיים אותה, אך הוא לא הצליח. דווקא את מסכת נזיר הוא כן סיים, בזכות האיור היומי, שגרם לו לרצות ללמוד עוד יום ועוד יום, עוד ועוד דף, עד לסיום”.

“בנוסף, אנשים רבים מספרים לי שמגידי השיעורים שלהם בדף היומי עושים שימוש באיורים שלי על מנת להדגים נושאים מתוך הגמרא, למרות שכאמור, לא זה המטרה שלי, וכל מה שרציתי זה לייצר חוויה נוספת ללומדי הדף היומי”.

בנצי וולמן מציין כי “למרות הסיפורים הנחמדים שאנשים שולחים לי, אני לא חושב שהרבה אנשים לומדים בזכותי, אבל זה ייצר להם חווייה וכיף סביב הלימוד, ואני שמח שאנשים מתגבשים בזכות זה בלימוד הדף היומי, ושהצלחתי להביא להם חוויה נוספת סביב לימוד הגמרא”.

כפי שכבר ציינו, לפעמים האיורים גוררים דיונים הלכתיים מרתקים, כמו לדוגמה סביב האיור הבא:

בנצי וולמן מסביר כי האיור הזה עורר דיון שכן הגמרא מדברת על שני נזירין שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם, ואילו הוא קבוצה של נזירים – מה שעורר דיון שלם, שרשור ארוך בהתכתבות מייל בין מגידי שיעורים, האם הדין משתנה אם מדובר ביותר משני נזירים.

גם האיור הבא עורר דיון הלכתי:

כאן, השאלה ההלכתית שדנו בה מגידי שיעורים בדף היומי בעקבות באיור המשעשע, הייתה האם הכביד שערו – הכוונה גם לשער הזקן, או שמא רק לשער הראש.

את המסקנות ההלכתיות והמחלוקות נשאיר לליבון בבית המדרש, את הכתבה נסכם עם שורה של איורים באדיבותו של בנצי, כדי שגם אם עדיין לא נתקלים עד כה באיור היומי, תוכלו להנות ממנו כעת: