פרויקט המשפיעים: הזווית ההיסטורית על התופעה שסוחפת המונים בכל החוגים

כ-20 אלף איש התכנסו באותו ערב ברחוב יהודה הנשיא בבית שמש. הרחוב נחסם לתנועה, והתקבצו לתוכו אנשים מכל החוגים והעדות. המכנה המשותף הבולט של כל אותם המשתתפים היה הרצון והכמיהה לחגוג את ל"ג בעוצר בצלו של המשפיע החסידי הנודע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן.

אותה 'הדלקה' בבית שמש, בליל ל"ג בעומר שנת תשפ"ב, שנערכה הרחק מציון הרשב"י נוכח התעקשות הרשויות שלא לאפשר למשפיע לקיים מעמד הדלקה בהר מירון – סימנה את נסיקתו הציבורית של "ר' מיילך", כפי שמכונה בחיבה על ידי המון העם, והפיכתו למשפיע הרוחני העוצמתי ביותר בעשורים האחרונים, בקרב החברה החרדית. שנה לאחר מכן, המעמד הועתק למירון, והפך לאירוע המרכזי של הילולת הרשב"י עם עשרות אלפי משתתפים.

ר' מיילך אמנם סוחף המונים כבר שנים רבות, אך אותו אירוע עוצמתי שבר שיא שהפתיע אפילו את מארגניו. אותו אירוע גם הוכיח כי "עידן המשפיעים" בציבור החרדי רק הולך ומתגבר, תופס תאוצה ומתפשט לחוגים נוספים ולעדות רבות ומגוונות. לא רק חסידים שמתרוממים ומתחזקים בצלו של המשפיע, אלא גם ליטאים וספרדים שמבקשים להרוות את צימאונם הרוחני באמצעות דמות רוחנית, כריזמטית וסוחפת.

'חדשות JDN' יוצא השנה בחול המועד סוכות למסע שיתחקה אחר שורשיה הראשונים של התופעה הברוכה הזו, אי שם בתקופת ערש תנועת החסידות, ובמקביל גם בליטא הוותיקה עם מגידי המוסר – ועד להמשכיותה הייחודית והססגונית בשנות האלפיים, עם סיקור מיוחד על שלושת המשפיעים הבולטים: המשפיע החסידי, המגיד הליטאי והמרצה הספרדי.

מי שמלווה את "פרויקט המשפיעים" הוא ההיסטוריון החרדי הנודע, עורך 'קולמוס' הרב ישראל אלתר גרובייס, שלא טורח אפילו לעיין במקורותיו לפני שהוא מתחיל לשפוך הררי מידע, שביבי פרשנויות וסיקורי הוד מהעבר הרחוק.

בפרק הראשון של "פרויקט המשפיעים" נקיים עם גרובייס שיחה מעמיקה ורוויה בנקודות ציון היסטוריות, בכל הנוגע להתפתחות תחום המשפיעים. בפרק הבא נציג סיקור על פועלם של שלושת המשפיעים הבולטים: הרה"צ רבי אלימלך בידרמן, מרן המשגיח הגאון רבי בנימין 'הצדיק' פינקל והגאון רבי יגאל כהן.

מתי החלה תופעת המשפיעים?

"לא מדובר בתופעה חדשה", פותח ר' ישראל את דבריו, "אלא כך החלה תנועת החסידות. הרה"ק רבי אהרן הגדול מקרלין זי"ע הוא דוגמה מצוינת לכך. הוא היה רותם את הסוס והעגלה, מבקר בעיירות ומלהיב את יהודי המקום בדברי חיזוק ועידוד, בשירי רגש וכיסופים ובהטמעת ערכיה של תנועת החסידות ביהודים הכפריים ברחבי אירופה".

לדבריו, אדמו"רים קדומים שהיו מוכרים כראשי שושלות של חצרות חסידות מפוארות, החלו את דרכם כ"משפיעים", במובן הפשוט של המילה. הם הגיעו לעיירות, "עשו נפשות", חיממו לבבות וקירבו אנשים כפריים לחסידות. "אבל", מסביר גרובייס, "כולם התמסדו. לאחר שנוצרו סביבם מעגלים של חסידים, מקורבים ותלמידים – נוצר גם צורך של קהילות. בתי כנסת, מוסדות חינוך ומעטפת קהילתית כללית".

גם בציבור הליטאי היו "משפיעים". הוא מזכיר לדוגמה את המגיד מדובנא זצ"ל. "אבל בשונה מה'משפיעים' החסידים – ה'משפיעים' הליטאים השתמשו יותר בשיטת המוסר. מטרתם אמנם הייתה דומה, לקרב נפשות למקור חצבתן, אך השיטה הייתה שונה, כאשר זו הליטאית כללה יותר ממדים של "אימה ויראה", ופחות "אהבה ושמחה". אם כי בציבור הליטאי, מי שהפכו למנהיגים הם דווקא המתמידים שהיו ספונים באוהלה של תורה, ופחות מגידי מישרים ודרשנים בעלי-שם".

"ויותר מכך", הוא טוען, "תופעת המשפיעים לא פסקה לרגע. גם אחרי השואה ראינו מנהיגים חסידים שהיו 'משפיעים', כדוגמת הרה"ק בעל ה'בית ישראל' מגור זי"ע והרה"ק בעל ה'אמרי חיים' מויז'ניץ זי"ע. מעבר להיותם מנהיגי חצרות חסידיות, הם היו 'משפיעים'. הם סחפו המונים, עוררו לבבות ועודדו נפשות מצולקות. הן באמצעות 'טישים' והן באמצעות נאומים חוצבי להבות ומלאי תקווה. תלמידי ישיבות ליטאיות נהרו אליהם והפכו לחסידים. אבל גם במקרים הללו, האדמו"רים 'התמסדו' ונהיו מנהיגים נקודתיים".

גרובייס מזכיר גם את חצרות שומרי אמונים ותולדות אהרן, שתיהן מסועפות אל הרה"ק רבי אהרן ראטה זי"ע. הוא היה "משפיע" עוד לפני השואה והמשיך בעבודת הקודש גם אחרי השואה, בשכונת מאה שערים בירושלים. בניו כבר התמסדו והפכו לאדמו"רים.

מתי החלה התופעה, בת זמננו, אותה אנו מכירים כיום?

בעשרות השנים האחרונות נוצר ואקום בתחום המשפיעים. החסידויות כולן התמסדו, והאדמו"רים שפעלו בשנות התקומה של אחרי השואה הסתלקו כבר לגנזי מרומים. "היו אמנם כמה משפיעים שצצו מתוך חצרות ממוסדות, אך הללו קראו תיגר על הממסד ממנו הם באו, מה שגרם לאותן קהילות להחרים אותן", מסביר גרובייס, "ולכל אותם אנשים שחיפשו מזור לנשמה התוססת, לא היה מענה ראוי".

בתוך הוואקום הזה נכנס המשפיע הרה"צ רבי צבי מאיר זילברברג, שהתמקד בעיקר ב"דרך העבודה" בה'. במשך שנים, הרב זילברברג היה המשפיע הבולט ביותר בציבור החרדי. "האדמו"רים בחצרות כמו גור ובעלזא הפכו למנהיגי העדה, התעסקו בדברים העומדים ברומו של עולם, הכריעו בעניינים ציבוריים וניהלו מאבקים למען ביצור הדת – אך היהודי הקטן רצה, בנוסף לכל זה, גם משפיע שיודע לחמם אותו. לרקוד על השולחנות, לספר סיפורי השגחה פרטית, להשמיע ווארטים מעניינים".

מתי התרחשה מהפכת ר' מיילך?

החלטתו של הרה"צ רבי אלימלך בידרמן לא להפוך לאדמו"ר אלא להשפיע על העם שבשדות, הייתה הבשורה הגדולה ביותר בתחום המשפיעים. "ה'חידוש' הגדול אצל ר' מיילך, זה שבמוצהר הוא מקפיד לא להתמסד, ומתעקש על השפעה להמונים שלא בצורת חצר. הוא אפילו יבוא לחצר שלך ויתאים את עצמו אליך. יספר 'ווארטים' מרבותיך, יעמוד בענווה מול האדמו"ר שלך ויעשה הכול כדי לחזק אותך, אבל לא 'למשוך' אותך לחצר משלו. רק לאחרונה ראינו את השמחה המשפחתית המשותפת עם מרן האדמו"ר מויז'ניץ, כאשר ר' מיילך כלל לא ניסה להיכנס למסגרת האדמו"ר או לאייש מקום מכובד בבמת המזרח – אלא הכניע את עצמו בפני האדמו"ר, וביצע את 'תפקיד המשפיע' כפי שרק הוא יודע לעשות".

כבר מעל עשור שר' מיילך נמצא במרכז עולם החסידות, ולא נראים סממני חצר. קהל תלמידיו הולך וגודל ככל שחולפות השנים, הוא עורך את הטישים והמעמדים הגדולים ביותר בעולם היהודי – אך נשאר ה'משפיע' העניו שמתרחק מפוזיציית המנהיג.

האם כל אותם אנשים שנוהים אחרי המשפיעים עושים זאת מצורך פסיכולוגי או רוחני?

"צורך פסיכולוגי-רוחני. אנשים מבקשים להתחמם ודרכים נוספות בעבודת ה'. הנפש שלהם רוצה להרגיש את השבת. הנשמה שלהם רוצה להתחזק עם 'באר הפרשה' ולפזז על הטריבונות כשר' מיילך קופץ על השולחן בהתלהבות".

"כך גם יש כאן מאפיין סוציולוגי. אנשים סקרנים ורוצים להציץ גם מעבר לגדר. ייתכן חסיד בעלזא שלא שמע ווארט טוב של סאטמר 40 שנה. חסיד פולני שלא הכיר את הווארטים עליהם גדל החסיד הרוסי. ופתאום יש לו מענה לכך. יש משפיע שמערבב את הכול בהכול. פתאום נפתחו חלונות שמספקים הצצה לעולמו החסידי של השני. כור היתוך רוחני".

מה עם המשפיעים בציבור הליטאי והספרדי?

ישנם משפיעים רבים גם בציבור הליטאי והספרדי, בהם משגיח ישיבת מיר הגאון רבי בנימין פינקל בציבור הליטאי, המכונה "רבי בנימין הצדיק", והגאון רבי יגאל כהן בציבור הספרדי. סיקור על פועלם נביא כאמור בפרק הבא, אך ביקשנו מגרובייס להציג סקירה היסטורית מקוצרת על התופעה גם בקהלים הללו, וניתוח קצרצר על שתי הדמויות המוזכרות.

"בציבור הליטאי, נושא המשפיעים היה נפוץ כבר לפני מאות שנים, כפי שהזכרתי מוקדם יותר. 'ר' בנימין הצדיק' לדוגמה הוא משפיע בולט וחשוב מאוד, אבל שונה ממה שהיה בעבר. הוא מסמל את הענווה, את שפלות הברך, את עבודת המידות, את קבלת האחר, ופחות את שיטת המוסר ומידת היראה", מציין גרובייס.

"בציבור הספרדי התופעה החלה לפני עשרות שנים עם משפיעים כמו הרב אמנון יצחק. אך הרב יגאל כהן הוא מזן אחר לגמרי. רהוט, כריזמטי ומאיר פנים. הנהירה אליו, שכוללת בעיקר צעירים אבל מכל המגזרים, מבטאת שוב את כור ההיתוך הרוחני שדיברנו עליו. גם מערכות כמו 'קול הלשון' תרמו רבות לכך, וגם פריצת הדיגיטל לחיינו. אפשר לנשנש ממתקים רוחניים ונפשיים גם ממקומות אחרים".