היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד, או בשמה המוכר יותר יחידה 669 של חיל האוויר, נטלה חלק במשימות אין ספור במהלך המלחמה האחרונה. לוחמי היחידה הוקפצו כבר ביום שמחת תורה לחלץ פצועים מעוטף עזה והלוחמים פעלו תחת אש לטפל ולחלץ כמה שיותר נפגעים מלב אזורי הקרבות.
כדי להגיע לאזורי הקרבות מסתייעים לוחמי יחידה 669 במסוקי היסעור. כדי לשמוע על חוויות הקרב והמשימות המורכבות אותן נדרשים טייסי הקרב לבצע במהלך טיסות החילוץ ופינוי הפצועים, נפגשנו לשיחה עם א' טייס קרב של מסוק היסעור מטייסת 118 ("דורסי הלילה") בבסיס תל נוף.
"יש פה יכולות פינוי מאוד מהירות ויכולות טיפול וזה מוקדש כדי להביא כל בן אדם שצריך כמה שיותר מהר לטיפול רפואי. עכשיו במלחמה זה מתחדד על אחת כמה וכמה שאנחנו יכולים לשים כתף מתחת לאלונקה ולסייע לאחים שלנו הלוחמים בשדה הקרב. אני אישית אחים שלי לחמו בעזה ובלבנון".
יש בבית הבדלי מעמדות?
"ממש לא, הפוך, אני הרבה פעמים מסתכל עליהם בהערכה, הם בסוף נלחמים בשטח ואני כאן, ממש לא. אני חושב שהמלחמה הזו הוכיחה לנו שיש חיבור עמוק וכמה כולם צריכים אחד את השני, ממש אפס אגו".
וסיפוק יש? כל פעם שמצליחים להציל מישהו.
"בדיוק, כשאתה נוחת בבית אחרי שחזרת מהבית חולים ואתה יודע שככל הנראה הצלחת להציל עוד חייל".
מעדכנים אתכם בגורל הפצועים?
"זה תלוי במידת המעורבות שלך אישית", משיב הטייס, "לפעמים אתה חווה לא מעט, היו לי כמה מקומות שהיו לי יותר משמעותיים, ונשארתי להתעדכן, זה משהו שאתה לוקח איתך. זה כמו כל עבודה, ביום יום אתה לא רואה את הדברים הגדולים, אתה מסתכל במבט נקודתי, מידי פעם אתה מקבל את המבט הזה שנותן אוויר לריאות, שאתה יודע שעשית משהו משמעותי ועזרת למשפחה".
"יש לנו כאן בטייסת סיפור מאוד יפה, חבר שלי כאן בטייסת טייס בעצמו, אח שלו נלחם בעזה ונפצע ואיבד רגל, בסוף הטייסת הייתה זו שהביאה אותו לבית חולים. זו הייתה סגירת מעגל מרגשת".
יש רגעים קשים? קורה שמאבדים חיים של פצוע במהלך הטיסה?
"כן, לפעמים קורה שהכוח בשטח מרוב אהבה לחברים שלהם לא רוצים להכריז מוות, אז הם מעלים למסוק מישהו, ומיד לאחר שהוא עולה למסוק הרופא אומר שלצערו הוא לא איתנו".
בשיחה מוקדמת מספר לנו הטייס כי עיקר משימתה של הטייסת היא שינוע כוחות לכלל הגזרות וכן פינוי של פצועים משדה הקרב. הטייסת עובדת עם יחידה 669 שנמצאת באותו בסיס וממנו יוצאת לפעילות בשטח.
רעש מסוק שמתניע לידנו קוטע את רצף השיחה וא' הטייס מנצל את ההפרעה לכאורה כדי להסביר על מצב כוננות של 'הנע והמתן', צוות המסוק שלידנו קיבל פקודה להיות במצב כוננות של מוכנות מיידית להמראה לכל קריאה, לפיכך הצוות מניע את המסוק ויושב בתוכו מוכן לכל תרחיש. מצב כוננות כזה אפשרי בעקבות מידע על אירוע היתקלות שעלול להוביל לפצועים וכן במגוון תרחישים אחרים.
"זמן הטיסה שלנו לגבול הצפון הוא בסדר גודל של כארבעים דקות, אבל בניגוד לעזה שם יש לנו שליטה מבצעית חזקה בלבנון תוואי השטח והאיומים מורכבים בהרבה וזה עלול להאריך עוד את משך הטיסה", כך א' הטייס.
לדבריו המורכבות בשטח ממנו הוא אמור להביא את הפצוע עלולה לעכב עוד את זמן הפינוי. גם אחרי העמסת הפצוע על המסוק, הטיסה חזרה עלולה להתארך אף היא, על המסוק יש צוות רפואי מלא עם חובשים ורופא. הציוד הרפואי שנמצא על המסוק מספק לצוות הרפואי את האפשרות לבצע כמעט כל הליך רפואי בתנאי שטח.
נכנסנו לבטן המסוק הענק שם ניתן להכניס עשרות לוחמים, בישיבה ניתן להכניס במסוק כשלושים לוחמים ובעמידה הרבה יותר. א' מספר כי רק ביומיים הראשונים ללחימה הטיסה טייסת 118 לבדה מעל 1,100 לוחמים לקו החזית. כך הובאו לוחמים לעוטף עזה ולגבול הצפון על מנת להילחם במחבלי החמאס שפשטו לשטח הארץ ולהיערך לקראת אפשרות של פלישה של כוחות רדואן בצפון.
סיפורם של טייסי היסעור שהובילו כוחות אל לב האש
שמחת תורה, ה-7 באוקטובר. השעון מראה 06:29 בבוקר. סירנה מפלחת את השקט בבסיס תל נוף. האווירה החגיגית מתחלפת במתח מיידי. אנשי צוות האוויר של טייסת 118, "דורסי הלילה", יוצאים בריצה אל עבר מסוקי היסעור. ברחבת המסוקים הם מבינים – משהו חריג מתרחש.
תוך דקות ספורות ארבעה מסוקי יסעור כבר חגים בשמיים, ממתינים להוראות. מפקד הטייסת, מוביל את המבנה. באוויר הם מתחילים לקלוט את גודל האירוע. מאות מחבלים חצו את הגבול, נמצאים בתוך יישובי העוטף ובבסיסי צה"ל. המשימה מתבהרת: להטיס את לוחמי גדוד 890 של הצנחנים ישירות אל לב הקרב.
דילמת הנחיתה
האתגר העיקרי עמד בפניהם: היכן להנחית את הצנחנים? האם לנחות עם המסוקים בלב הקרבות ולהסתכן בפגיעה או לנחות הרחק במקום חסר סיכונים ולהאריך את זמן ההגעה של הכוחות לשטח אליו הם מיודעים. לבסוף ההחלטה התקבלה., 250 לוחמים הונחתו בלב הקרבות סמוך לקיבוץ עלומים.
המסוקים הגיעו לאזור קיבוץ עלומים. מלמעלה, תמונת המצב הייתה קשה. "ראינו דברים שלא חשבנו שנראה אי פעם על אדמת ישראל," מספר רס"ב (במיל') ד', מכונאי מוטס בטייסת. "מחבלים נעים בחופשיות, עשן מיתמר מבתים, אזרחים לכודים."
"המסוק נפגע מטיל"
כשהתקרבו לנקודת הנחיתה, אנשי צוות האוויר זיהו אופנועים חשודים ועליהם מחבלים. צוות המסוק החליט לשנות מיקום לנחיתה אלא שלפתע הורגש רעד חזק ביותר במסוק, הטייס מבין שהוא ספג פגיעה ישירה ומחליט על נחיתת אונס.
עם השלמת הנחיתה מנסה הטייס לפתוח את הרמפה האחורית של המסוק ממנה אמורים הלוחמים לרדת לשטח אולם היא תקוע, לבסוף מכונאי שהיה על המסוק נאלץ לפתוח את הרמפה ידנית תוך כדי שירי כבד מבוצע לעבר המסוק על ידי המחבלים.
מיד אחרי ירידת הלוחמים מהמסוק הטייסים מבינים שגם הם צריכים לנטוש, הם מכבים את המנוע ועוזבים את המסוק שהחל לעלות בלהבות עם תחושה לא פשוטה בלב.
חילוץ תחת אש
צוות המסוק שנפגע חילץ את עצמו בריצה בשטח חשוף לעבר מסוק נוסף שנחת בסמוך. כל הדרך שאורכה כמאה מטרים, שרקו כדורי מוות סביב אוזניהם של הטייסים והמכונאים, לאחר שהגיעו למסוק השני שחילץ אותם מהשטח, הבחינו חברי הצוות כי אחד מהם נפצע מירי של קליע שחדר לרגלו.
אחד המכונאים שהיה בעל הכשרה לכך, טיפל בחברו שנפצע ממש סמוך לעלייתו למסוק החילוץ, משם המשיך המסוק לבית החולים על מנת לאפשר לטייס שנפצע לקבל טיפול רפואי הולם.
זהו אחד מסיפורי הקרבות הקשים בהם היו שותפים חברי טייסת 118 כבר ביום הראשון למלחמה. לא על כל הפעילויות שלהם ניתן להרחיב את הדיבור, חלק מאותן פעילויות יישארו חסויות עוד שנים רבות קדימה.
ידעתם עד כמה ישנים המסוקים של צה"ל?
על המסוק מותקנים שני מכלי דלק ענקיים שמעניקים למסוק טווח טיסה ארוך. במצב רגיל יכול היסעור לטוס כארבע וחצי שעות, המהירות של המסוק היא של כמאה ארבעים קשר (כמאתיים קמ"ש), עם זאת במידה והטייס מרגיש שמכלי הדלק מכבידים על המסוק הוא יכול בלחיצת כפתור להיפטר מהם ובכך להפחית ממשקל המסוק כשני טון בכל צד.
על מנת להאריך את טווח הטיסה, יש במסוק יכולת של תדלוק באוויר. מטוס הרקולס מתקרב למסוק ובעזרת זרוע מיוחדת המותקנת בקדמת המסוק יתדלק אותו כך שלמעשה טווח הטיסה של המסוק הופך להיות כמעט בלתי מוגבל.
בבטן המסוק אנחנו מבחינים במכל פלסטיק ענק עגול, א' הטייס מסביר כי שהו מכל דלק נוסף שמאריך עוד יותר את טווח הטיסה של המסוק ומוסיף: "היו פעמים שטסנו גם 15 שעות רצוף, השיא שלנו הוא כעשרים שעות". בבטן המסוק ניתן להכניס רכבי צבא מגוונים וצה"ל עושה שימוש נרחב ביכולת זו.
אחד הנתונים הפחות מוכרים אודות מסוקי התובלה של צה"ל הוא הגיל שלהם. בעומדינו בבטן המסוק אומר לנו א': "הכלי הזה בן יותר משישים! המסוקים האלו יוצרו במקור למלחמת וייאטנם.
איך יכול להיות שמסוק מצליח להחזיק כ"כ הרבה שנים?
"כל מסוק כזה עשה מעל 10,000 שעות טיסה, אבל המסוקים הללו מטופלים בקפידה על ידי הצוות הטכני של הבסיס, הם מטופלים בצורה טובה ולכן הם תקניים ברמה טובה".
"במסוק ניתן להציב מיטת טיפול, יש כאן ציוד רפואי מלא, ניתן לבצע ניתוח חירום באוויר, אנחנו מסוגלים להטיס את המסוק ארבעה שעות תוך כדי ניתוח מורכב, יש כאן את כל מה שהפצוע צריך כולל את הרופאים והמרדימים הטובים ביותר, משרתים כאן מנהלי מחלקות בבתי חולים ורופאים מומחים ביותר, אנחנו מסוגלי להחזיק את המסוק באוויר לשעות ארוכות שמבצעים כאן ניתוח בהרדמה מלאה", מספר א'.
בפינוי רגיל מעזה או לבנון יש בבטן המסוק לוחמים של יחידה 669, ועוד טכנאים מוטסים שמפקדים על תא המטען של המסוק (בטן המסוק) וכמובן שני הטייסים בקוקפיט של המסוק.
הליך חילוץ של פצוע מתבצע כך שהלוחמים על הקרקע מביאים את הפצוע עד לכבש המסוק משם לוחמי 669 לוקחים אותו לתוך המסוק ומיד ממריאים. א' הטייס מסביר כי השאיפה של הכוח היא להיות כמה שפחות זמן על הקרקע, "כשאתה עומד על הקרקע אתה סטטי ואתה הופך לפגיע יותר".
על הבחירה בין בתי החולים אליהם מפנים את החולים מסביר א': "אנחנו מתנהלים מול הפיקוד שבודקים מול בתי החולים היכן מתאים להביא את הפצוע, לעיתים יש מספר אפשרויות ואנחנו מציגים אותן בפני הרופא, הוא שמחליט בהתאם למצבו של הפצוע להיכן יש לפנות אותו. לפעמים המצב של הפצוע לא מאפשר מרווח זמן ואנחנו נטיס אותו לבית החולים הקרוב ביותר".
"למרות שאנחנו מעדיפים לא להעמיס על בתי החולים בדרום ובצפון, אבל במצבים של דחיפות אנחנו מביאים לבתי החולים שסמוכים לגבול. אצלנו אין דבר כזה פצוע קשה או לא קשה. אצלנו יש דחוף או לא דחוף. בבית החולים יחליטו מה מצבו של הפצוע, אנחנו דבר ראשון צריכים לקבוע כמה זמן יש לנו".
הכנות לנחיתה לצורך פינוי פצוע
לפני נחיתה של מסוק בשטח מתבצע עבודת הכנה ארוכה עוד בטרם התרחשות תקרית של ירי חלילה, הכוחות הקרקעיים מארגנים מראש מרחבים המתאימים לנחיתה של מסוק סמוך לשדה הקרב, הכנת המתחם מתנהלת תוך תיאום עם חיל האוויר שמעביר לכוחות בשטח את דרישות הבטיחות בהתאם לתמונת המצב באותו מקום. תנאי השטח משתנים מזירה לזירה, בין אזור איום אחד למשנהו.
רק אחרי שנעשתה עבודת שטח מקיפה והתקבל אישור להנחית מסוקים במתחם יוכל מסוק החילוץ לנחות באותה נקודה. כמובן שבתנאי חירום יכול הטייס לנחות גם בתוואים שלא הוכנו לכך ובלבד שמדובר במקום בו יכולה להתבצע נחיתה בטוחה. לדוגמה, בשטח משופע וסלעי הטייס יתקשה מאוד לבצע נחיתה. בסוף אין טעם לבצע פעולה שעלולה לא רק שלא להועיל לכוח שצריך חילוץ אלא גם מסכנת את חיי הטייסים ואנשי הצוות המוטס.
א' חושף כי השיא של חיל האוויר בחילוץ פצוע מהשטח ברצועת עזה נקבע על ידי טייסת ינשוף, "הם הצליחו לבצע פינוי מהיר כ"כ, תוך 20 דקות מהרגע של הפציעה בשטח ברצועת עזה, הלוחם כבר היה בבית החולים סורוקה בבאר שבע".
מערך הפינוי של פצוע משדה הקרב הוא מורכב ביותר, א' חושף בשיחתו עמנו כי על מנת להציל חיים של פצוע אחד נדרש לעיתים שיתוף פעולה של מאות בני אדם: "בכל כניסה של מסוק לשטח יש מעטפת שלמה שמלווה אותו, יש כטב"מים, יש מסוקי קרב, יש מטוסי קרב, יש מעגל שלם של סיוע, כדי להציל חיים של חייל אחד בעזה יש צורך במעטפת של כארבע מאות עד חמש מאות בני אדם, אני מחשיב לצורך כך גם את החיילים באגף הטכני שדואגים למסוק, את הפקחים במגדל בקרה, את החיילים שיושבים בבור של חיל האוויר, כל המעטפת הזו דרושה כדי לבצע בהצלחה חילוץ של לוחם פצוע אחד".
להערות, הארות ופניות לעורך הכתבה ניתן לפנות למייל: [email protected]
ה' ישמור אתכם
גיבורי ישראל
אין ספק שהלוחמים וכל אנשי הצוות גיבורים
הלוואי ויהפוך הצבא לכשר עפ״י דעת תורה , שלכולם יהא הזכות לשרת בו