"כשהטייסים חוזרים מאיראן, הדבר הראשון שהם עושים זה לחבק אותנו"

מבצע "עם כלביא": 1,500 ק"מ של אתגרים טכניים

חמש יממות חלפו מתחילת מבצע "עם כלביא" בו פתחה ישראל במתקפה על תשתיות גרעין ואתרים לייצור טילים בליסטיים באיראן. את המתקפה מטבע הדברים מובילים אנשי חיל האוויר, טייסי הקרב, המכונאים ומערך הפיקוד של החיל.

1,500 ק"מ מפרידים בין ישראל לאיראן, מרחק עצום שיוצר אתגר לא מבוטל לטייסי חיל האוויר שצריכים לטוס אותו שוב ושוב לאורך ימי הלחימה, ואתגר לא פחות מכל עבור אנשי המערך הטכני של החיל.

חיל האוויר קיבל הזדמנות מיוחדת לערוך אימונים על טיסות למרחקים גדולים כ"כ כאשר תקף שוב ושוב בתימן במרחקים גדולים אף יותר. מי שעומד מאחורי מוכנות וכשירות מטוסי חיל האוויר הם אנשי המערך הטכני, עליהם מוטלת האחריות לתחזק ולשמר את המטוסים במצב מוכנות מלאה כל העת.

לכל אורך המלחמה ובפרט בימים אלה תופסים אנשי המערך הטכני של חיל האוויר מקום חשוב ביכולת השגת ההישגים של חיל האוויר וצה"ל כולו. בניגוד לפרסומים השונים על מתיחות בין דרג הטייסים לדרגים המקצועיים שצצו לפני המלחמה, משיחה שקיימנו עם ע', קצין טכני באחת מטייסות חיל האוויר, עולה כי האווירה שונה בתכלית.

"הדבר הראשון שהטייסים עושים עם נחיתתם בשלום לאחר השלמת משימה, זה לגשת אלינו ולחבק אותנו. הם יודעים שבזכותנו יכלו להשלים את המשימה ולשוב בשלום", מספר ע'.

את שנות ילדותו העביר ע' באחד היישובים ברמת הגולן, כיום הוא נשוי ואב לילד קטן וחמוד בן שנה ושלושה חודשים.

כעת תוך כדי אחד המבצעים ההיסטוריים שמבוצעים על ידי חיל האוויר, מוצא ע', ששמו והטייסת עליה הוא מופקד חסויים מטעמים מובנים, כמה דקות לשוחח איתנו ולשתף במעט במה שעובר עליו ועל פקדיו בימים מורכבים אלה.

"התפקיד שלי הוא קצין טכני של אחת מטייסות הקרב בחיל האוויר, בעצם אני מפקד על האגף הטכני, שזו שלוחה של כל המערך הטכני בתוך הטייסת. יש לנו טכנאים במקצועות שונים בטייסת שעושים את העבודה הכי טובה שהם יכולים לעשות במגוון מקצועות".

"התפקיד של כולנו זה להביא את המטוס מוכן לעשות את המשימה הנדרשת", מסביר ע' את מטרת העל במשימה.

כששואלים את ע' איך מצליחים להביא את המטוסים, שחלקם ישנים ונרכשו לפני עשרות שנים, לרמת מוכנות גבוהה כ"כ שהם מצליחים לטוס עד טהרן ובחזרה כל יום הוא מסביר: "מאחורי המטוסים עומדים אנשים, והאנשים האלה זה בעצם המערך הטכני המדהים שיש לנו בחיל האוויר. זה מערך שתמיד שואף להיות הכי מדויק, ומצוין, וטכנולוגי, ומתקדם, ומתפתח".

"אנחנו עושים את ההתאמות, ואנחנו מצליחים להביא את המטוסים לרמת מוכנות הגבוהה ביותר שאפשר לחשוב עליה. אנחנו מתעסקים בזה כל הזמן, ללא פשרות, לומדים תוך כדי, וזה באמת אחד היתרונות הכי גדולים של המערך הטכני. זה משהו מיוחד, וזה משהו שהוא בא קודם כל מהאנשים ומהאיכות שלהם, וזה מתורגם גם לדברים שאתה מציין".

ע' מוסיף ומסביר על הטיפול המסור שהוא וחייליו מעניקים לכלי הטיס של החיל: "המטוסים שלנו הם בסטנדרט אחזקה מאוד מאוד גבוה, מתעסקים בזה המון, זו המהות שלנו. כשאתה רואה את המטוס, הוא במצב שכאילו יצא עכשיו מהיצרן".

"אנחנו דואגים שהם יהיו מוכנים, הם טסים, עושים מה שהם צריכים, ואז התפקיד שלנו זה להכין אותם למשימה הבאה, וכן הלאה וכן הלאה", אומר ע'.

"הטייסים מחבקים אותנו כשהם חוזרים בשלום"

על החוויה לאחר המראת המטוסים מספר ע': "כשהמטוסים שלנו יוצאים לכל נקודה במזרח התיכון, אז קודם כול יש התרגשות מאוד גדולה, גם בקרב המפקדים וגם בקרב החיילים. הם מחכים כבר לראות את המטוסים חוזרים ללא חימושים, ולדעת שעשינו את המשימה שלנו כמו שצריך".

"בסוף כל משימה כזאת, לא משנה, רחוקה או קרובה ככל שתהיה, יש לנו מטרה אחת, שהמטוסים יגיעו לאן שהם צריכים להגיע, שהחימושים שלהם יפגעו איפה שהם צריכים לפגוע, ושהטייסים יחזרו הביתה בשלום, ככה אנחנו מתייחסים לכל מטס כזה שיוצא, לא משנה לאן הוא הולך".

שאלנו את ע' איך התחושה לקבל חזרה טייס שתקף במדינת אויב וחזר בשלום לבסיס: "ההתרגשות היא עצומה. כשהטייסים חוזרים, הדבר הראשון שהם עושים זה לרדת מהתאים שלהם ולחבק אותנו. לחבק אותנו, ואנחנו רואים את השמחה".

ע' מסביר שחשוב לטייסים לחבק דווקא את הטכנאים שהכינו להם את המטוס. "מורגשת ההתרגשות, ומבינים שעשינו משהו גדול ועוצמתי, ומבינים שבזה הרגע בעצם שמרנו על המשפחות שלנו, שמרנו על האזרחים במדינה. וזו שמחה מאוד גדולה, והשמחה הזאת באיזשהו שלב גם אנחנו דואגים למתן אותה, ולהמשיך עם הסכין בין השיניים למשימה הבאה. ככה זה, זאת השגרה שלנו".

גם המטוסים הישנים ברמת מוכנות של יצרן, כמו חדש

זה לא קשוח לעבוד בעבודה כזאת שאי אפשר לעגל פינות? אתה לא יכול להיות מוסכניק שמחבר איזה חלק בערך? האחריות היא עצומה. "אתה צודק, זאת האחריות עצומה". זה שוחק את הנפש? "אני לא מרגיש שזה שוחק את הנפש. אני מרגיש שזה ממלא את הנפש, ואנחנו עושים את הדברים מוכוונים אל מול המטרה. זה בתרבות שלנו, זה כבר חלק מאיתנו. אנחנו תמיד שואפים לכייל את עצמנו לאותה נקודה, ואנחנו לא מרגישים בהיבט הזה שום שחיקה. לא אנחנו, לא אנשי המילואים, ולא אף אחד".

אנחנו בתקופה היסטורית לעם ישראל. כמה תופס לך במחשבה המשמעות של עם ישראל, של העם היהודי, לא רק הגנה על מדינת ישראל כמדינה, שזה דבר חשוב, על העובדה שאנחנו עם של 3,300 שנה, ואתה שותף לשמירה על קיומו.

"אני בן אדם מאמין מאוד. אי אפשר לנתק את התחושות האלה שקשורות לעם היהודי ולהיסטוריה שלנו, ואיזה עוצמות אנחנו מביאים בדיוק בשלב הזה. אנחנו מבינים את גודל השעה ואת המשמעות. ברמה האישית, אין לי כאילו מילים באמת שיתארו את התחושות. זה מעבר לזה, זה גם ליצור איזושהי תחושת אחדות וחיבור ועוצמה בתוך כל העם היהודי, בתפוצות ואיפה שלא נמצאים היהודים בעולם. אותי באופן אישי זה מאוד מרגש ומצמרר להבין שאני חלק משמעותי מעשייה היסטורית ולאומית".

אפשר לומר שכשאתה מרים את העיניים לשמיים, מעבר למטוסים אתה רואה גם את הבורא ואת המשמעות של מה שאתה עושה.

"חד משמעית".

"המשאב האנושי – החזק ביותר שיש לנו"

על החוויה והמשמעות להיות מפקד של צוות טכני בחיל האוויר מספר ע': "אנחנו מתעסקים לא רק במטוסים, בסוף אנחנו גם מפקדים של אנשים, אנחנו דואגים להם ואנחנו תמיד דורשים בשלומם, מוודאים מה שלום המשפחות שבבית ודואגים למשאב האנושי, שהוא המשאב החזק ביותר שיש לנו, כי בלי האנשים אנחנו לא נצליח".

"בסוף, יש פה משימה משותפת, מטוס שתוקף בקצה, באיזושהי נקודה במזרח התיכון, הוא לא יכול לתקוף רק עם המטוס ועם הצוות, אלא יש פה מערך שלם של אנשים שעובד בשביל שזה יקרה, ואם אנחנו לא נשמור על האנשים ונהיה קשובים אליהם ונדאג לטפח אותם ולקדם אותם, אז אנחנו באמת נמצא את עצמנו באתגרים, ובגלל שאנחנו מתעסקים בזה, אז אנחנו מצליחים לעמוד בכל המשימות ולעשות את הדברים כמו שהם נראים".

לסיום ע' מבקש להעביר מסר לעם ישראל: "אנחנו חזקים. אני רוצה למסור לעם ישראל שיהיה חזק בדיוק כמונו, שהעורף יהיה ממושמע ויקשיב לכל מה שפיקוד העורף מנחה. אני מאחל ומייחל להשבת כל החטופים במהרה, ושכל הפצועים והלוחמים יחלימו ויחזרו בשלום מעזה, שזה גם מקום שאנחנו מתעסקים בו לא מעט ולא מרפים. עם ישראל חי, אנחנו חזקים, ועד הניצחון".