פרסום ראשון: בג"ץ דחה עתירה לשלילת כל תקציבי הישיבות

בג"ץ דחה היום פה אחד עתירה שהגישה התאחדות הסטונדטים לפני מספר חודשים ובה דרישה לבטל את תקצוב תלמידי הישיבות, גם אותם אלו שטרם קיבלו צווי גיוס ואינם בגיל גיוס על פי חוק.

העותרים טענו כי קיים תעדוף מפלה של תלמידי ישיבה בהשוואה לסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. בעתירה נדרש בית המשפט העליון להורות על ביטול תקצוב הישיבות בגין התלמידים שאינם חייבי גיוס. העותרים טענו כי כיוון שמלגות לבחורי הישיבות והאברכים אינן מועברות ישירות לידי מי שאינו חייב בגיוס, אלא לידי המוסדות בהם הם לומדים, הרי שהתקציב מהווה בפועל "מעקף" על האיסור לתקצב בני ישיבות החייבים בגיוס.

בנוסף לדרישה לביטול תקציבים של מאות מיליוני שקלים שהועברו לטענת העותרים למוסדות תורניים, נדרש בג"ץ לקבוע כי על הממשלה להקים מנגנון פיקוח שיוודא להיכן מועברים כספי התמיכה במוסדות התורניים. בהיעדר מנגנון פיקוח שכזה דרשו העותרים להוציא צו המונע העברת כספים למוסדות תורניים.

נציג הממשלה השיבו לטענות והבהירו כי התמיכה במוסדות תורניים, לרבות גובה התמיכה, מהווה "יישום מדיניות כלכלית-חברתית של הממשלה המצויה בלב סמכותה ושיקול דעתה. כמו כן, התמיכה ניתנת לפי אמות מידה שנקבעו במבחני התמיכה, ובהתאם לדין".

הממשלה השיבה על עצם הטענה להפליה והבהירה כי "לטענת ההפליה ביחס לסטודנטים במוסדות שאינם תורניים, סבורים משיבי הממשלה כי נקודת המוצא שבעתירה שגויה, שכן מוסדות תורניים ומוסדות להשכלה גבוהה אינם שייכים לאותה קבוצת שוויון".

בא כוח הממשלה הבהיר עוד כי הפיקוח הקיים שמפעיל משרד החינוך, הוא הולם והוא נעשה בהתאם לדין ולכללים. עו"ד שייצג את הממשלה הבהיר כי "המוסדות התורניים רשאים להעביר מלגות מתוך כספי התמיכה, בהיותן הוצאה הכרוכה באופן ישיר בהפעלת המוסד שכן תמיכה בלומדים היא חלק הכרחי במימוש הפעילות הנתמכת. משיבי הממשלה מוסיפים כי אין לראות בהעברת המלגות משום שימוש אסור, וכי אין בהעברתן כדי להפוך את המוסדות ל"צינור" להעברת כספים".

בג"ץ נימק את החלטתו לדחות העתירה שהוגשה כיוון שהיא "לוקה בכוללניות באופן שאינו מאפשר בירור יעיל וראוי של הטענות והסעדים הכלולים בה. העתירה כורכת שורה ארוכה של סעדים שאין ביניהם זיקה עניינית, המכוונים למשרדי ממשלה שונים (משרד האוצר או משרד החינוך) וכן לרשויות מדינה שונות (הממשלה והכנסת)".

"כל אחד מהסעדים המתוארים מבוסס על טענות שונות, נטלים שונים והיבטים שונים בביצוע המדיניות הכלכלית. בהתאם, ועל מנת להידרש לכל אחד מהם כדבעי, היה על התאחדות הסטודנטים להניח תשתית עובדתית ומשפטית מעמיקה ומבוססת – תשתית שאין בנמצא בעתירה דנן".

חילוקי דעות בין עמית למינץ בנוגע למהות העתירה

השופט יצחק עמית שכתב את פסק הדין יותר מרמז לעותרים כי חרף העובדה שהגישו עתירה שאינה מגובשת כראוי, ובצורה שאינה מאפשרת דיון ענייני, הוא סבור כי יש מקום לדון בחלק מסעיפי העתירה ולשלול את תקציב הישיבות באופן גורף. הוא מייעץ לעותרים להגיש שוב עתירה מתוקנת ולא משית עליהם הוצאות משפט.

וכך כתב בסיום דבריו: "אין בדברינו כדי לגרוע מחשיבותם של חלק מהנושאים שהועלו בעתירה. אך העתירה שלפנינו אינה האכסניה המתאימה לבירורם. אשר על כן, העתירה נדחית, תוך שמירת טענות הצדדים. למען הסר ספק, מובהר כי הגשת עתירה חדשה בנדון טעונה מיצוי הליכים כדין".

עוד כתב: "בנסיבות העניין, בהינתן הסוגיות הציבוריות כבדות המשקל שהתעוררו בעתירה, ובכלל זה המורכבות העובדתית שהקשתה על בירור חלק מן השאלות, ואף באה לידי ביטוי במתן אפשרות להגיש עתירה מתוקנת בשנית לאחר הוצאת צו על-תנאי, לא ראינו ליתן צו להוצאות".

לעומת יצחק עמית, השופט דוד מינץ היה פחות סלחני לעותרים וכתב: "לא מצאתי, כפי שפורט בתשובת המשיבים שהגיבו לטענות העותרת, פגמים בהתנהלותם. להשקפתי גם נפלו ליקויים, כשלים וקשיים מהותיים משמעותיים בעתירה, נוסף על אלו שפורטו על ידי חברי הנשיא יצחק עמית שיש בהם כדי להוביל לדחיית העתירה לגופו של עניין. לעת הזאת אסתפק בכשלים עליהם הצביע חברי, ומצטרף אני לתוצאה אליה הגיע".

לפסק הדין הצטרפה גם השופטת דפנה ברק ארז שלא הוסיפה מאומה על דברי עמית.