מכל התכונות הטובות של יעל שלי, תמיד בלטה מעל הכל שמחת החיים. היא הייתה גם טובה בלימודים ומרשימה וגבוהה וטובת לב אבל באמת שאם היו מבקשים מחברותיה להגדיר אותה במילה, הן היו אומרות: שמחה. ליעל תמיד היה טוב. תמיד הייתה מאושרת. תמיד עם חיוך מרוח וברק בעיניים. הייתה לה חדווה אמיתית כזו כלפי החיים, היא פשוט אהבה לחיות ואהבה את המשפחה שלנו ואהבה את החברות ואת הלימודים ואהבה כל דבר שהיא עשתה.
כשהיא התחילה שידוכים קיבלנו בשבילה כמות כפולה של הצעות מכל האחיות שלה. ושלא תבינו לא נכון, הן היו מהמוצלחות של הסמינר לא פחות ממנה. אבל ביעל היה משהו מדבק, אנשים פשוט אהבו להיות לידה. והיא הייתה פופולרית, הו כמה שהיא הייתה פופולרית בשידוכים.
אני מודה, הגאווה האימהית שלי ותחושת השמחה על כמות ההצעות שהידפקה על דלתנו קצת טשטשו את הדאגה הטבעית המתלווה לכל ילד שמתחיל שידוכים. התפללתי פחות, הרגשתי שהכל בידיים שלנו, שיעל תתארס אוטוטו עם הבחור הכי מדהים בעולם ויחד הם יהיו הזוג הכי יפה שהכרנו. לרגע לא שיערתי או העליתי בדעתי איך החיים עומדים להתהפך על הזוג הזה בהמשך.
ההתחלה הייתה כמו בחלומות שלי בדיוק.
אחרי כמה חודשים בלבד מצאנו ליעל שלנו את היהלום. חמד של בחור, עם אותו ברק נודע בעיניים וחיוך לבן ורחב. הוא היה קסם, מתקתק, אהבנו אותו מיד. האירוסים היו מלווים בהתרגשויות שיא של כל החברות והחניכות ומאות הנשים שאהבו את יעל, החתונה הייתה מפוצצת עד אפס מקום, והאור בעיניים של הזוג סינוור את כל בני ברק.
וכך המשיך שבוע השבע ברכות, שעטף את כולנו בצמר גפן ורדרד ומתוק וכך התחילו את חייהם המשותפים ביחידה ששכרנו עבורם ברחוב לידינו. הזוג שלנו התהלך על עננים חודש חודשיים, אבל אז העננה הורודה החלה להתפוגג. משהו בברק הנודע של יעל החל להתעמעם. והאמת, גם של יוחנן, בעלה. הם החלו להגיע אלינו פחות לשבתות, התכנסו קצת בתוך עצמם, והיה נראה שמשהו לא טוב עובר עליהם.
בשיחות הטלפון האוקטבות של יעל היו נמוכות משמעותית מהרגלה בעבר. כששאלתי אותה מה איתה היא ענתה תמיד במין ׳בסדר׳ רפה כזה. לא משכנע. לא מתלהב. התחלתי לחשוש לה משמעותית. אודה ולא אבוש, אפילו התגנבו למוחי מחשבות שמא יוחנן המתוק הוא לא הדבש שכולם תיארו. אולי הוא חלילה מתעלל בה. דאגתי לה. דאגתי מאד. לא העליתי על דעתי שהוא מקסים אליה והיא אליו, ועדיין משהו יכול לא לעבוד. התחלתי כבר להאשים אותו בראש שלי, איך הוא לקח את הפרח הכי קסום שלי ובתוך תקופה כל כך קצרה לצידו הוא נבל.
ויום אחד, בשיחת טלפון עם חברת הנפש שלי, שמכירה את יעל כאילו הייתה בתה, התפרקתי. בכיתי לה כמו שלא בכיתי בחיי. תיארתי איך היהלום שלי הפך אפור, איך יעל הולכת ומסתגרת בתוך עצמה, מתרחקת מאיתנו, איך מהילדה הכי משתפת בעולם אין לי מושג מה קורה איתה. שיתפתי אותה בכל הדאגה הנוראית שעוטפת אותי בחודשים האחרונים.
״יש לך מושג מה קורה בנושא של שלמות הבית שלהם?״, היא שאלה אותי מיד והכתה אותי בהלם. מרוב שבניתי תילי תילים של האשמות על יוחנן, לא חשבתי שאולי הם פשוט צריכים עזרה. שאולי משהו בתקשורת שלהם תקוע. צריך הכוונה. אולי לא הכל עובד כמו בחלומות.
החלטתי לכתוב ליעל מכתב. השארתי לה בתיבת הדואר כמה מילים של אהבה ודאגה, והפצרתי בה לפנות לקבלת עזרה מבוני עולם, צירפתי מספר טלפון רלוונטי. במסגרת חיפושיי אחר איש מקצוע שיוכל לעזור להם, סיפרה לי חברתי על הבת הגדולה שלה שחוותה קשיים בשלום הבית וקיבלה עזרה מהיועצים של בוני עולם שהרימו אותם על הרגליים. היא תיארה מחלקה שלמה של אנשי מקצוע מיוחדים במינם שמעניקים שירות מקצועי ביותר בצורה הדיסקרטית והמכבדת המתבקשת במגזר. הופתעתי מאוד, למיטב ידיעתי בבוני עולם מסייעים לזוגות עם בעיות פריון. אבל התברר לי שישנן מספר זרועות פעילות נוספות חשובות ומדהימות שלא ידעתי עליהן.
מפה לשם, אקצר לכם את הסוף, וממש כמו שאתם מדמיינים ומתארים – האור חזר לעיניים של הילדה שלי. יעל ויוחנן חזרו להיות הזוג המאושר שעטוף בעננה ורדרדה. הם התחילו להגיע כמעט כל שבת לסעודה, מלבד השבתות בהן נסעו לירושלים להורים של יוחנן. שוב ראינו אותם המון. שוב היא הגיעה אלינו והפעילה מוזיקה בקול ורקדה עם אחיות שלה בחדר ואפתה מלא עוגות. שוב חזרה השמחה אל ביתנו.
אני אסירת תודה לחברתי שהאירה את עיניי, אסירת תודה להקב״ה ששלח לזוג המתוק שלנו את השליחים המדהימים במחלקה המיוחדת של בוני עולם שעזרו להם לבנות את הבית, שהעניקו להם חיים שלמים של שמחה, חיבור ואהבה. אסירת תודה על היכולת האמיתית ללמוד, להיבנות, לטפל ולהתקדם.
בכל שלב בחיים, תשובה לכל שאלה! התקשרו עכשיו למחלקת הייעוץ הרפואי של בוני עולם – 03-9491212
