המלמד הפתיע את עורך הדין: "נדרשתי להחזיר בכל חודש 40% מהמשכורת"

בנימין (בדוי) היה מלמד בכיתה ב' בעיר חרדית ידועה במרכז, במוסד תורני חשוב, שמתוקצב באמצעות רשת חינוך מוכרת. אלא שכבר ביום הראשון, כשהתקבל לעבודה, בעודו צעיר ונלהב לקבל סופסוף משרה שתסייע לו לכלכל את פי הטף שבביתו, התברר לבנימין שיש לכך תג מחיר גבוה למדי: הוא נדרש להשיב למעסיקו, לא פחות מ-40% מהשכר שהועבר אל חשבון הבנק שלו.

השנים חלפו, בנימין ניסה מדי פעם לערער על ההסדר הגרוע, אך לצערו, זה היה התנאי להמשך העסקתו. "יש לנו מספיק מלמדים", נאמר לו, כשהרמז ברור. וכך, משך שנים רבות נאלץ בנימין להשיב למעסיקו 40% משכרו, בכל חודש.

ומה הרשת המתקצבת ידעה על כך? מתברר כי כלום ושום דבר. וכי מאין לה לדעת שהמנהל במקום העבודה בפועל דורש מהעובד כספים בחזרה באופן לא חוקי? מבחינת הגורם המתקצב, רשת חינוך ידועה ומוכרת, כאמור, המלמד נהנה לכאורה מזכויות מלאות ככל עובד הוראה, כאשר בפועל, נגרעו משכרו ומפת לחמו אחוזים ניכרים.

זהו מקרה טרי במיוחד שהגיע לעו"ד שלמה ולר, מנהל מחלקת דיני עבודה במשרדו של עו"ד יוסף ויצמן, שעל שולחנו נערמים בכל שנה תיקים רבים של עובדי הוראה, שגם אם לא כולם זהים, יש דמיון רב ביניהם. כך למשל, מורים מפוטרים לאחר התאריך האחרון בו ניתן לפטר עובד הוראה, אולם הם לא עושים עם כך דבר. "צריך להבין", אומר עו"ד יוסי ויצמן, "עובד הוראה שמוצא את עצמו מפוטר לאחר התאריך 31.5 אין כמעט סיכוי שימצא עבודה. אך לצערנו יש עדיין מוסדות שמרשים לעצמם לנהוג כאילו אין דין ואין דיין".

עו"ד ויצמן מדגיש, כי אין מה להשוות את המצב הנוכחי, טרם הפסיקה המשפטית בנושאי דיני עבודה וזכויות עובדים בישראל בעשורים האחרונים, לבין המצב כיום. התרחבות והתעדכנות תחום דיני העבודה באופן דינמי ככל שעובר הזמן, לצד עדכוני חקיקה ופסיקה שמחזקים ומשפרים כל הזמן את מעמדם של העובדים ואת זכויותיהם הובילו בין השאר, לשינוי מהותי.

"בכל הנוגע להעסקת עובדים במוסדות ה'מוכר שאינו רשמי', המצב היה כאוס מוחלט", מציין עו"ד ויצמן, "כאשר ניתן היה בהחלט לראות עובדים שלא משולם להם שכר זמן רב, הם היו מפוטרים ללא זכויות, והפעילו עליהם מניפולציות של פיטורין מידי שנה בשנה לצד הפרות חוק בוטות ביותר. כיום, רשתות החינוך הגדולות עברו הסדרה מסוימת שבזכותה זכויותיהם של עובדי הוראה חרדיים רבים נשמרות. אבל לצערי, למשרדנו עדיין מגיעים עובדי הוראה, שנראה כאילו אותה הסדרה לא חדרה למוסדות בהם הם עובדים, מעולם.

"כמי שעוסק בדיני עבודה שנים רבות קשה להתעלם מהתחושה שבמגזר החרדי קיים קושי מצד מעסיקים להסתגל להעסקה תקינה. כמובן, מבלי להכליל, אך מדובר בתופעה שראויה לתיקון. הדברים מקבלים ביטוי בקשת רחבה של מקרים וסוגיות בהן המעסיק החרדי נתקל בחוק או בפסיקה הישראלית שלא מתאים לתפיסתו, וכך נוצר קונפליקט.

"לצערנו, למעט מצבים של חוסר ידע, יש קו מאחד בין המקרים והוא תופעה לא נעימה של כוחנות שמופנית כלפי אותם עובדים, סחיטה רגשית שלהם ואיום בנקמה בתוך הקהילה. אנחנו מנסים להסביר לעובדים רבים, כי לדרוש זכויות מהמעסיק זו לא עבירה אלא מצווה. ברוב המקרים המעסיקים מתרצים ומשפרים את הזכויות של אותם עובדים. משום שגם מנקודת מבט הלכתית יש כאן גזל של ממש.

לסיכומו של דבר, אומר עו"ד ויצמן, "קשה להבין מדוע התופעה הזו מושתקת ולא מתוקשרת דיה במגזר. חבל – משום שהדבר עשוי לשפר חיים של אלפי עובדים".