הכל פוליטי: מה העלות האמיתית של המערכה מול איראן?

האם הרווחנו או הפסדנו מהמלחמה נגד איראן?

מצד אחד הבורסה עלתה, השקל התחזק, וצבר ההזמנות של החברות הביטחוניות עלה. מצד שני, הלחימה עלתה הרבה כסף בימי מילואים, תחמושת וציוד.

כדי לענות על השאלה הזו צריך לשלב שיטות ניתוח שונות. כלכלית, פיננסית, אקטוארית חשבונאית תמחירית ועסקית. כפי שמאזן של חברה מכיל לפחות ארבעה דוחות מספריים שונים לחלוטין, כך ניתוח כלכלי של השפעת המלחמה חייב לכלול נקודות מבט שונות.

גורמים פרטיים וממשלתיים שונים בונים ניתוחים שונים להצדקת אג'נדות שלהם כגון מניעת תקציבים ממשרדים ותחומים שאינם מתאימים להם פוליטית. לכך הם נועדו, לכל ארגון יש אג'נדה. אבל גם אופן הניתוח מוטה מתפיסות אידיאולוגיות.

הגישה לנתונים מדויקים והחיבור החברתי למקבלי ההחלטות יוצרים מעטפת של ניתוח מקצועי, אך המדיניות צריכה להיקבע לפי הניתוח הנכון. הנתונים אינם שנויים במחלוקת אלא הפרשנות שלהם. פחות משנה אם צה"ל משלם לתעשיה האווירית 2 או 3 מליון דולר עבור כל טיל, אלא המשמעויות של העלות הזו מכל ההיבטים. בוודאי שאין לכך השפעה על שאלת תקצוב המוסדות התורניים כפי שעלה בניתוח של מכון אהרון.

הניתוח הפשוט והשטחי ביותר הוא החשבונאי – תזרימי. ברור שהמלחמה גרמה להרבה הוצאות ישירות, כגון: ימי מילואים חימוש וציוד, ופיצויים לנפגעים.

האומדנים להוצאה הביטחונית נעים סביב 100 מיליארד עד סוף 2024, וכ-40 מיליארד הוצאה אזרחית (נתוני האוצר). הלחימה האחרונה מול איראן בוודאי הגדילה משמעותית את הסכומים. אומדנים מרחיבים ומאוחרים יותר, דיברו על עלות של 255 מיליארד לפני העימות עם איראן (בנק ישראל). מכון אהרון נקב בסכום של 280 מיליארד מתחילת המלחמה. כולל הלחימה מול איראן. סך הכל המספרים והתחשיבים די דומים בסדרי הגודל: מודדים בעיקר את ההוצאות הישירות של המדינה כתוצאה מהלחימה, וחלק מוסיפים אובדן הכנסות.

השאלה העיקרית היא מי שילם את המחיר הישיר, ומי שילם מחיר עקיף. ובמקביל, מי הרוויח באופן ישיר, ומי הרוויח באופן עקיף.

האם הוצאות המדינה על ימי המילואים הם נטל כלכלי?

איך נחשיב את עלות ימי המילואים? החיילים והמעסיקים קיבלו פיצוי מלא עבור ימי העבודה, ואולי אף מעבר לכך. מצד שני, סביר שהתפוקה של העסקים נפגעה מהיעדרות העובדים. עם זאת, כנראה שהפגיעה בתפוקה מימי היעדרות פחות משמעותית באופן יחסי. כל עסק כנראה ויתר על המשימות הפחות קריטיות. במקרים רבים, ריענון בחלוקת העבודה כתוצאה מהיעדרות עובד, דווקא יוצרת התייעלות כלכלית בעסק.

אחד היתרונות של מערך המילואים הוא שהוא צעיר ברובו, סטודנטים, אברכים ועובדים בתחילת דרכם, לרוב אינם בעלי תפוקה כלכלית גבוהה, ולכן הפגיעה במשק נמוכה מאשר חישוב ממוצע של עובד למשק. מהצד השני, רוב משרתי המילואים הם גברים, שהם סטטיסטית בעלי הכנסה גבוהה יותר, עובדה שיכולה להגדיל את אובדן התפוקה.

בנוסף, במקרים רבים אנשי המילואים מועסקים על ידי המדינה במישרין או בעקיפין, כך שלמעשה לא נוצרה פגיעה בתפוקה, אלא הפנית משאבים לצורך קריטי יותר.

בהפעלת המילואים מתבטא יתרון קריטי של המשק הישראלי: החזקת צבא סדיר קטן יחסית, שבעת הפעלה גדל פי כמה וכמה בעזרת מערך המילואים. זה רווח ארוך טווח של המדינה מהחזקת מערך המילואים. מחזיקים בשוטף צבא סמלי, שעוצמתו בעת הפעלה גדולה פי חמש. כל עובד במשק שהוא גם מילואימניק, יוצר למדינה תועלת כלכלית כפולה: עובד במשק, ולוחם בעת הצורך. כלומר בניתוח כלכלי, לאחר המלחמה, המדינה נהנית כלכלית מתועלת של צבא גדול פי 5, ללא עלות (למעט עלות זניחה של אימוני מילואים). צבא סדיר שרוצה לאיים על ישראל, צריך להחזיק פי 5 חיילים כדי להתמודד עם צה"ל.

אחת התופעות הבולטות בקרב משרתי המילואים הקרביים הוא שיעור גבוה של בוגרי מוסדות החינוך הדתיים ותנועות הנוער. ולכן בניגוד להמלצת מכון אהרון, דווקא נכון להגדיל את התקצוב לחינוך תורני ולמכינות ותנועות הנוער.

לסיכום ימי המילואים: עלות תזרימית גבוהה בתשלומים המילואים, עלות עסקית באובדן תפוקה לעסקים, וכן הפחתת תפוקה של המגזר הציבורי. תועלת ארוכת טווח למדינה, בכך שתועלת הצבא גדולה פי 5 מהצבא הסדיר בשגרה.

עלויות חימושים וציוד

מה לגבי ציוד ותחמושת? ניקח לדוגמא עלות של טיל חץ, המוערכת ב2-3 מליון דולר. לאן הולכת רוב העלות הזו? למפעלים ישראלים שבהם מועסקים ישראלים ובכך מגדילים את התוצר. זו בהחלט הוצאה גדולה, אבל כשבאים לבחון תקציב ממשלתי צריך לשאול אם הוא נותן ערך כלכלי. למשל: שכר למורה מאפשר להורי התלמידים לעבוד, ומכשיר אותם לעתיד. זה ערך כלכלי ברור. מהצד השני, פנסיה תקציבית לגימלאי המגזר הציבורי אינה יוצרת ערך כלכלי.

אם כן, כשננסה לבחון את עלויות ה'חץ', נבחין כי הייצור והשימוש בטיל 'חץ' יוצר ערך כלכלי כפול: הוא מעלה את ערך התעשיות הצבאיות הישראליות וכך היצואנים הישראליים מרוויחים יותר, והוא גם מוריד את עלויות הפיתוח ליחידה של טיל חץ. ככל שמיוצרים יותר טילי חץ, תמחור הפיתוח מתחלק ליותר טילים ויוצר רווח כלכלי. מלבד כמובן התפוקה הביטחונית שיוצר כל טיל חץ. הדבר נכון לגבי כל מערכות הנשק הישראליות. מוצרי הטכנולוגיה הישראליים קיבלו תצוגת תכלית מרהיבה.

העלות של הנשק המיובא (מעבר לסיוע החוץ האמריקאי) היא נטל תקציבי על הממשלה, וגם נטל כלכלי על המשק. אין יותר מידי נתונים גלויים בנושא הזה, אך ברור שמדובר בשיעור נמוך מהציוד שנרכש. אולם גם בתחום זה על מנת לבחון את העלות הישירה של הציוד, יש לשאול האם לגלם את הציוד לפי עלותו בעת קנייתו לטובת המלאים לאורך השנים, או עלות השימוש?

הוצאות שיכון המפונים בבתי המלון בישראל

תיקון הנזקים שנגרמו במלחמה יבוצע כנראה על ידי עסקים ישראלים שירוויחו מכך. המלונות שקלטו את המפונים, יקבלו תשלום, וגם הרוויחו פתרון לבעיה שהייתה עלולה להיווצר מביטולי הזמנות עקב המלחמה. בהחלט הוצאה עבור הממשלה, אך הכסף "מניע את גלגלי הכלכלה".

האסכולה הקיינסיאנית סוברת שבעיתות משבר על הממשלה ליזום הוצאות כדי להניע את גלגלי הכלכלה. הגדלת הוצאות המדינה באמת מעלה את התוצר של המשק. במקרים רבים ממשלות נקטו ב"עבודות יזומות" כדי להניע את המשק, אבל ברור שזה משפר רק את המדד. העבודות היזומות לא משפרות את המצב הכלכלי, אלה משפרות את המדד. זו לא המטרה. אם נעלה רוחבית את שכר עובדי המדינה, נגדיל את התוצר, אך זה לא ייתן תפוקה כלכלית.

הבעיה העיקרית בהגדלת הוצאות המדינה כדי להמריץ את המשק, היא בעיקר הסיכון שההוצאות לא יפסקו עם חלוף המשבר. כאן הבעיה הזו אינה קיימת, זו הוצאה זמנית ומקומית.

הבעיה השנייה היא סיכון להיווצרות חוב ושחיקת המטבע. ישראל נכנסה למלחמה עם חוב לאומי מהנמוכים במערב, ועם סיום המלחמה, שיעורי הריבית שהיא משלמת יורדים במהירות בגלל הירידה בסיכון הביטחוני. החוב הישראלי ביחס לתוצר הוא טוב לא רק בגלל שיעורו הנמוך, אלא בגלל סיבה נוספת. הגיל הממוצע הצעיר של תושבי המדינה (כ-30) לעומת שאר המערב (מתקרב ל-50 באירופה ויפן) שהופך את הגדלת החוב לפחות בעייתית. צעיר בן 30 עם חוב גבוה זה נורמלי, מבוגר בן 50 עם אותו חוב זו בעיה פיננסית קשה.

זה מביא אותנו לנושא הבא: כסף.

כאשר מדינה מוציאה הרבה יותר מהכנסותיה ממיסים, אנשים עלולים לאבד אמון במטבע וערכו יישחק. יש מדינות שהגיעו לסף פשיטת רגל בצורה זו, כמו יוון וארגנטינה. ויש מדינות שמגדילות חוב, אבל מדינות אחרות קונות את החוב הזה (-מלוות לה כסף בריבית נמוכה) כמו ארצות הברית. העוצמה הצבאית של ארה"ב יוצרת עוצמה למטבע שלה. הניצחון של ישראל במלחמה מול איראן יוצר עוצמה למטבע הישראלי.

המשמעות של עליה של כמעט עשרה אחוזים בשווי המטבע המקומי היא שהשווי של הנכסים של כולנו גדל ביחס לשאר העולם. זה יתרון לטווח ארוך. וזה מוכפל בכל התוצר. כדי להמחיש, ניתן לחשוב על פרויקט מגורים שהיזם בונה בו קאנטרי קלאב. זה עולה לו כסף, אבל התועלת בעליית ערך הבתים ובעיקר לביקוש לבתים, גדולה הרבה יותר.

זו הוצאה תזרימית, שמעלה את הערך האקטוארי של הנכסים שלו, ומשפרת את המיתוג שלו. העלות התזרימית של הקאנטרי היא כמעט חסרת משמעות, לעומת היכולת למכור ולהחזיק את העסק חי, יחד עם עליית הערך של כל הבתים. כך הניצחון במלחמה היא עלות חיונית לקיום, ובנוסף היא מעלה את ערך הכלכלה המקומית.

אבל המדינה אינה חברה עסקית, במידה רבה היא קצת אגודה של שותפים, קצת כמו ועד בית. נניח שיש ויכוח סוער בשאלה האם צריך להשקיע בניקיון או גינון. אם יגיע גזבר שיטען שבגלל שהוא מכיר את הנתונים הכספיים, צריך להקשיב לו ולהשקיע בגינון יותר מאשר בניקיון, לא צריך להקשיב לו. אולי אפילו כדאי לבדוק אם יש לו אינטרס אישי, למשל אם הוא גר בדירת גן. צריך לבדוק אם החישובים שלו אינם מוטים לכיוון עמדתו האישית.

מעיון קל באתרי החדשות עולה שכל גורם שנוקב בסכום גבוה ומבהיל יותר, זוכה ליותר חשיפה באתרים בעלי אוריינטציה אופוזיציונית. זה גורם שמעורר חשש למגמתיות.

ננסה לסכם: כולם מסכימים שהמאמץ הקיומי חיוני, אך עולה הרבה כסף. אין ויכוח על העלות, השאלה היא לגבי התמורה, האם זו הוצאה או השקעה. עד כמה התועלת העסקית כלכלית שצמחה מהמלחמה תועיל לנו.

איך מחשבים את התועלת הכלכלית מהמילואים? האם לפי העלות הישירה, או שלוקחים בחשבון את החיסכון הנובע מקיומו של מערך מילואים זמין?

האם מגלמים את השפעות הגיל: את הגיל הצעיר של המילואימניקים שחוסך עלויות. ואת הגיל הממוצע הצעיר בישראל?

האם אנחנו מנסים לשפר את המצב או את המדד?

ובעיקר: האם ניתוח כלכלי מצדיק התערבות בסדר העדיפויות, או שהוא הופך אותו לשימוש ציני במידע ומשאבים לקידום אג'נדה פוליטית.

*

יהודה בן אלי הוא דוקטורנט  באוניברסיטת בן גוריון החוקר בנקאות כשרה. מפעיל את אתר "מסתברא כלכלה עברית" המעודדת כלכלה על פי ההלכה בצורה נכונה. מאמרים מרתקים נוספים שלו ניתן למצוא באתר "מסתברא כלכלה עברית"