להיות אסיר זה בין הדברים הקשים שיש. תחושת החירות שנלקחת למשך תקופה ולפעמים לשנים רבות, גורמת למחנק בגרון ולאבדן הזהות העצמית ולפעמים גם האנושיות.
בטח ובטח, להיות אסיר חרדי, על כל המשתמע מכך. ההתנתקות מהמשפחה והסביבה, בית הכנסת והכולל שמתפללים ולומדים בו. והאווירה שזרה לציבור החרדי.
בחודש ניסן, חודש החירות, שבו יצאנו ממצרים ומעבדים לבני חורין – יצאנו לשוחח עם כאלו שלצערם, נאלצו לשהות מאחורי סורג ובריח לתקופה קצרה וארוכה. על המשמעות של אסיר חרדי וההתמודדות וגם, הצמרמורת שעוברת בגופם כשקוראים בהגדה ״השתא בני חורין״.
את ע' אנחנו פוגשים בזמן הניקיונות לפסח כשהוא מקרצף את הקירות בין ההפסקה מכולל בין הזמנים למנחה. "התחושה הכי קשה בכלא היא, לדעת שאין לך לאן לצאת. אתה נמצא בין ארבע קירות בלי המשפחה והסביבה המוכרת". נזכר ע'.
"בליל שבת יש מניין של יהודים, חלקם דתיים וחלקם שומרי מסורת שמצטרפים רק לתפילות השבת. כשמסתיימת התפילה אנחנו חוזרים לתאים ושם אוכלים את סעודת השבת" מספר ע'. "הדמעות שזולגות מהעיניים מתפרצות בלי יכולת לעצור אותן, הילדים שלי מרוחקים ממני וסועדים את שולחן שבת בלי אבא".
הבדידות שמספר עליה ע' מוכרת לרשויות הכלא שמודעות לתחושות הקשות ודואגות לסדר יום עמוס ומלא בכדי שהאסירים לא ישקעו בצער ובמחשבות טורדניות.
"אמנם יש שיעורי תורה ותפילות באגף הדתי אבל אין אפשרות למשל לחבוש כובע וחליפה". החשש של בתי הכלא הוא מבריחה של אסירים ולכן החליטו למנוע מהאסירים בגדים "רגילים" והם מחויבים להתלבש בבגדי אסירים.
ד' שנכלא בשל הסתבכותו עם צה"ל והגדרתו כמשתמט סיפר על חוויותיו בכלא הצבאי. תחושת הבדידות אמנם אותה תחושה, אך הנהלים וסדר היום שונה מכלא "רגיל". "אסרו עליי להכניס את הכובע העגול, המפקד בכלא אמר שאפשר להכניס רק כובע קנייטש" משתף ד'. "בתקופה ששהיתי בכלא השתמשתי בכובע קנייטש של בחור חרדי אחר שנכלא מאותה סיבה".
"כמובן שאין מה לדבר על גערטל או מקוה. אדם חרדי לא באמת יכול להסתדר בכלא, אורח החיים שלו פשוט לא מאפשר זאת".
צילום: יונתן סינדל/פלאש 90
מה היחס שנותנים לחרדים בכלא צבאי?
"החיילים שכלואים יחד איתי בעיקר בגלל בעיות משמעת וסירוב פקודה, מאוד מכבדים את בני הישיבות והאברכים שכלואים בגלל השתמטות. הכלואים מבינים את כוח התורה והעובדה שתלמידי ישיבות צריכים להמשיך ללמוד ולא להתגייס".
"אפילו מכבדים מאוד את תלמידי הישיבות ונותנים להם את האפשרות ללמוד בשקט בחדר ומשוחחים בשפה נקייה כדי שבחור ישיבה יוכל לשבת בתא וללמוד בשקט ובשלווה".
תתאר את סדר היום בכלא הצבאי
"הבוקר מתחיל ממש מוקדם. בסביבות השעה 5 בבוקר יש מסדר שבו כל האסירים חייבים להשתתף ולהתפקד. סופרים את מספר האסירים כדי לוודא שאף אסיר לא ברח במהלך הלילה. לאחר מכן ניתנת האפשרות ללכת להתפלל. בשעון קיץ אפשר ללכת ללמוד בבית הכנסת שמוצב בכלא ולאחר מכן מתפללים".
"לאחר התפילה יש ארוחת בוקר שמוגשת לכלל האסירים בכלא הצבאי. אין שם יותר מדי מה לאכול ובטח שלא ארוחה של בית או אפילו מה שמקבלים בישיבות. אסיר שנשפט לתקופת מאסר ממושכת, מקבל מטלות במתחם בית הכלא ואילו האחרים חוזרים לחדרים שם יכולים לקרוא ספר, ללמוד או לנוח".
הצלחת ללמוד גמרא בזמן השהות בכלא?
"כשנכנסתי לכלא הצבאי, החלטתי שלא אבזבז את זמני לריק אלא אשתדל להתעלות ולהספיק כמה שיותר ללמוד גמרא בבקיאות. אפילו הספקתי לסיים מסכת חגיגה בכלא. כשיצאתי עשיתי "חגיגה" תרתי משמע.
ולא רק ד' מתאר את הדברים כך. גם שלמה שנכלא בעבר בכלא צבאי לאחר שלא התייצב מתאר בשיחה עם 'חדשות JDN' את התקופה שבה נאלץ לשהות בכלא.
"המשפחה המורחבת נסעה לטיול בבין הזמנים בצפון ובדיקה שגרתית של מחסום משטרה התברר כי אני עריק. משם הובלתי אחר כבוד לתחנת משטרה קרובה ושהיתי שם במשך מס' שעות עד אשר הגיעו שוטרים מהמשטרה הצבאית והועברתי לכלא צבאי".
"לפני המשפט נאלצתי ללבוש מדי אסיר צבאי ולאחר מכן השופט שהינו בעצם מפקד הכלא, שפט אותי ל-21 ימי מאסר. צירפו אותי בתא יחד עם עוד בחור ישיבה שלא הכרתי. עשינו היכרות קצרה ומיד התחלנו ללמוד מסכת נדרים".
לא הפריעה לך העובדה שאתה לא נמצא בבית מדרש עם החברותא?
"הכרתי בעובדה שכעת אני בכלא צבאי ואין לי יותר מדי ברירות אלא להסתגל למקום שבו איאלץ להעביר את השבועות הקרובים" מוסיף שלמה. "והאמת, כששקעתי יחד עם החבר לתא בסוגיה בנדרים, שכחתי לרגע בכלל איפה אני נמצא. התורה משכיחה את הצער והגעגוע שקיים לסטנדר בבית מדרש".
אילוסטרציה. צילום: משה שי/פלאש 90
ההורים והמשפחה יכלו לבקר אותך?
"בשבוע הראשון בכלא אף אסיר לא זכאי לביקורים של בני משפחה אלא אך ורק עורך דין. ודרכו אפשר להעביר ציוד אישי ומכתב מהבית שמעודד ונותן כוח להמשיך הלאה את התקופה המאתגרת". מתאר אהרון בחור ישיבה מבני ברק.
"גם כשהמשפחה מגיעה לבקר, מדובר לכל היותר בארבעה בני משפחה מדרגה ראשונה והם מורשים לשהות בביקור עד חצי שעה. כל הציוד שהם מעבירים, נבדק היטב לפני שנכנסים לשערי הכלא מחשש להכנסת ציוד אסור שיסייע לבריחה מהכלא". מוסיף אהרון.
הרמה הרוחנית שלך ירדה בכלא?
"אני חושב שלא היית מחליט להיכנס לשם בכוונה. אבל אחרי שהייתי שם בעל כורחי, אני דווקא החלטתי להתעלות בכלא ולהספיק ללמוד כמה שיותר. רוב שעות היום אתה יושב בתא ולא יכול לשוחח או לקרוא עיתונים. אז אתה יושב ועושה שטייגען בלי הפרעות".
"בליל שבת יש סעודה בחדר אוכל וגם החיילים הדתיים והמסורתיים משתתפים ואפילו שרים שירי שבת, כל אחד לפי מנהגי העדה. אבל שירת "שלום עליכם" מקרבת את כולם ומזכירה קצת אווירה של שבת כשכל בחורי הישיבה שרים יחד בחדר האוכל הישיבתי".
בשבת יש אווירה שונה?
"תראה, זאת לא האווירה שאני רגיל אליה בישיבה ובבית. יש אסירים שלצערנו לא שומרים תורה ומצוות. אבל בכללי יש אווירה מיוחדת ושונה מכל ימות השבוע. השבת מורגשת באוויר. בין הסעודות בשבת יש שיעור תורה מפי רב הכלא שמדבר דברי תורה על פרשת השבוע". מתאר שלמה.
"בסעודה שלישית ישבנו, החיילים הדתיים, בבית הכנסת שם אכלנו יחד עם הרב סעודה שלישית. הרגשה שונה ומיוחדת. זכיתי שכיבדו אותי לומר דבר תורה בפני אותם חיילים שרחוקים משמירת מצוות והייתה לי האופציה לשבח ולהוקיר את ערך לימוד התורה והמצוות. ניכר היה שהדברים נפלו על אוזניים קשובות".
תבוא לפניך אנקת אסיר
השהות בכלא הצבאי הינה, לרוב, קצרה. רובם של האסירים החרדים נשפטים בעוון עריקות לתקופת מאסר קצובה של חודש-חודשיים. רובם אגב, בחורי ישיבה צעירים שלא נישאו עדיין. מהצד השני יש את האסירים שיושבים בבתי כלא כדוגמת "כלא מעשיהו".
בעלי משפחות, חלקם אמידים ואישי ציבור שנשפטו על עבירות צווארון לבן ומס הכנסה. נאלצים להתנתק מבני המשפחה, האישה והילדים ולשהות לפעמים גם מספר שנים מאחורי סורג ובריח. החיים שלהם שונים ומאתגרים.
"המשפט שלי נמשך למעלה מ-4 שנים על עבירות מס הכנסה" מגולל בפנינו חיים מבני ברק. "לא האמנתי שאכנס אל מאחורי סורג ובריח. לא דמיינתי זאת אפילו בחלומות השחורים, יש לי ילדים קטנים בבית ולך תספר להם שאתה הולך לשבת בכלא ולא תוכל לראות אותם כל בוקר".
"השבת הראשונה בכלא הייתה הכי קשה". נזכר חיים ודמעות מבצבצות מבין עיניו. "אני מקיים שיחת טלפון עם אשתי והילדים. והם פורצים בבכי ומתחננים שאחזור לשבת. הבן שלי הקטן בכה לי בטלפון מי ינשק אותו לפני הסעודה. לא ידעתי מה לענות לו".
צילום: נתי שוחט/פלאש 90
העובדה שאתה שוהה בכלא דתי סייע לך?
"לצערנו בית כלא מעשיהו מלא באסירים דתיים וחרדים. כל אחד בנסיבותיו הוא ואין לי רצון להיכנס לזה. אבל מי אני שאשפוט את הזולת. משמיים גלגלו אותי למקום כזה ואני מקבל את הדין באהבה".
"השנים הללו היו לא פשוטים בכלל אבל אני יכול לומר שהתחזקתי הרבה באמונה. אתה לומד על אפסות האדם ומה באמת ייעודו של יהודי בעולם. חוץ מתורה וקיום המצוות, כלום לא תיקח איתך לשמיים. כמה כסף שהיה לי, לא עזר לי בבית המשפט".
תתאר את סדר היום שלך בזמן שהותך בכלא אנחנו מבקשים מחיים. "באגף התורני יש מסדר כמו בכל אגף אחר בישראל. לאחר מכן מתפללים. חלק מהאסירים ממשיכים לעבודות במסגרת האגף לשיקום האסיר וחלקם לומדים בחברותא בבית הכנסת של בית הכלא".
"יש ימים בשבוע שמתאפשר ביקור משפחות. אז הילדים מורשים להיכנס ולשוחח עם האבא. אני הייתי מנצל את רוב הזמן לבחון את ילדיי על החומר הנלמד בחיידר. להראות להם שחשוב לי ההתמדה והחריצות שלהם גם כשאני לא לידם".
"ברור לי שזה לא אותו דבר. וגם לילדיי הסיטואציה קשה עד בלתי אפשרית. השתדלתי במשך כל השנים לדובב אותם ולגרום להם לשתף אותי על הרגשות שלהם".
יש אסירים חרדים שיושבים עשרות שנים?
"בבתי כלא יש את כל סוגי האסירים. גם באגף דתי. אבל כפי שאמרתי קודם, כשאתה נמצא בכזה מקום, ובכלל, אין לך זכות לשפוט אף אדם. כל אסיר יושב שם מסיבותיו הוא ואת חשבון הנפש שלו הוא עושה כל יום מול הקב"ה".
"היו אסירים ששיתפו אותי בחרטה שלהם והצטערו על הנסיבות שהובילו אותם אל מאחורי סורג ובריח. השנים הללו והשהות בכלא בהחלט מלמדים על יכולותיו של האדם".
צילום: אוראל כהן/פלאש 90
