תנו לעבור את הל"ג שלכם בשקט – אתם לא שווים פתרון אמיתי / יעקב בנדה

13 חודשים פחות שבוע עברו מאותו לילה נוראי בו נגדעו חייהם של 45 יהודים בצורה טרגית במדרגות גשר דב במתחם ציון הרשב"י במירון, פרק זמן ארוך ומספיק כדי להתכונן כראוי להילולא של התנא האלוקי באופן בטיחותי. במקום זאת אנחנו מגיעים לל"ג בעומר השנה עם צמצום והרס.

הממשלה שפכה כסף רב על קיום ההילולא השנה, מונה פרויקטור מיוחד והרשויות עבדו שעות נוספות ביעילות רבה כדי לפרק כל מבנה שהפריע בהר, ובצדק. אך אם חשבתם לראות את היעילות המרשימה גם בבניית תשתית טובות יותר עבור מאות האלפים שמבקשים להגיע להר ביום ההילולא כדאי שתחשבו שוב. הרחבת הדרכים המובילות להר לא עמדה על הפרק, הארכת הרכבת מכרמיאל למירון גם לא נדונה. הכוחות הרבים שהושקעו בהכנות היו לרוב עסוקים בלשבור ולהרוס ובבניית האסטרטגיה איך למנוע מהציבור להגיע למירון השנה לפי דרישת ועדת החקירה.

מיום הדין לציבור החרדי וליחס של המדינה למגזר לא נותר דבר. עדיין הנציגות החרדית לא קמה מאז האסון ונטלה אחריות, לא על העבר ולא על קיום ראוי השנה, ועדיין המדינה מתייחסת לבעיות המגזר החרדי כאל עשבים שוטים שצריך לחשוב איך משתיקים אותם ו'עוברים' אותם בשלום.

האמת, קצת נאיביות יש במחשבה שהמדינה תתגייס כדי לפתור בעיה ששייכת רק למגזר הלא רלוונטי, במיוחד לא כשבהגה השלטון יושבים בנט ולפיד שגם את בעיות המדינה לא ממהרים לפתור. זה לא שאין כלים לממשל לקדם תהליכים בחברה החרדית כשהבעיות נוגעות גם לו. כשהיה אינטרס כלכלי למדינה לפתח את שוק התעסוקה החרדי ידעו כל הרשויות להביא וליישם תוכניות מרחיקות לכת. יעילות דומה ראינו בפיתוח האקדמיה לחרדים שהועילה אף היא לקופת המדינה.

"לא טובת הציבור עמדה לנגד עיניהם אלא ריצוי הרשויות ו"לעבור" את היום בשלום מבחינה ציבורית ומשפטית". צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

אבל הטיפול במירון זה טיפול בבעיה של חרדים. אם היו משקיעים את המאמצים לסלילת כבישם ופיתוח תשתיות, היחידים שהיו מרוויחים אלה האזרחים שאין אינטרס לשלטון לתגמל אותם – למרות שגובה המיסים ואחוז המס במשכורת זהים לשאר האוכלוסייה.

כאמור, היעילות לא נעלמה גם הפעם. מלבד הפעולות שנעשו בשטח להריסת עשרות מבנים על ההר, ברוב המקרים גם בצדק ומתוך כוונה אמיתית למנוע אסון נוסף, המדינה השקיעה במערך הסברה משומן היטב שעושה את עבודתו נאמנה ובתנאים שנוצרו אף מציל חיים כשמשקיע בהסברה מדויקת לשמירה על ההנחיות. אך כשמביטים בשורה התחתונה התוצאה עגומה וכואבת – כמות אנשים מצומצמת שתורשה להיכנס למירון בל"ג בעומר והרס של עוד אירוע חרדי היסטורי.

זה לא שלא ניסו להיטיב עם הציבור החרדי. צריך לתת קרדיט במיוחד לאנשים שפעלו בשטח, בהם הפרויקטר טסלר, שעשו השנה מספר שינויים משמעותיים כמו יצירת דרך מהדרין חדשה ומוקפדת יותר ממה שהיה עד כה, בניית גשר כהנים חדש ומאושר על ידי המהנדס, הרחקת אוהלים ודוכנים שהיו מפגע בטיחותי ומתחמים מותאמים לריקודים ולחאלקה. אך פעולות אלה נוגעות בעיקר לארגון בתוך ההר ולצוותים שפעלו שם בתוך מגבלות ועדת החקירה – את הכסף הגדול לבניית תשתיות שיכילו את ההמונים בצורה בטוחה המדינה שומרת לעצמה.

אני כבר יכול לשמוע את הנוזפים מתרעמים, "איך אתה יכול לבקר אחרי שעשו כל כך הרבה בשנה האחרונה", "תראה כמה השקיעו בהכשרת שטחים", אולי זה לא מנומס אבל צריך לומר – לא תודה! אם התוצאה של 13 חודשי עבודה היא ריקון ההר ממתפללים ביום שחשוב לרבבות יהודים להגיע אליו אז הם נכשלו. לא טובת הציבור עמדה לנגד עיניהם אלא ריצוי הרשויות ו"לעבור" את היום בשלום מבחינה ציבורית ומשפטית.

עבודות במתחם הציון. צילום: דוד כהן/פלאש 90

קצת נוח לכוון את האצבע המאשימה אל המדינה ויחסה לציבור החרדי, אך לציבור הזה יש הנהגה פוליטית רחבה שתפקידה היה להציע פתרונות ולפעול לשיפור הבטיחות והתשתיות באתרא קדישא מירון.

אשים פה כמה נקודות למחשבה: מאז האסון שגבה את חייהם של 45 יהודים מהציבור שלנו אף פוליטיקאי חרדי לא נטל אחריות, לא אישית ולא ציבורית; אף אחד מהם לא זז ממקומו או משרתו בעקבות האסון; המפלגות החרדיות לא הציעו פתרון משלהם ובטח שלא קידמו פתרון אחר לליקויי הבטיחות בהר מירון; גם הפעולות שכן נעשו על ידי גורם זה או אחר נעשו בעיקר כדי לדאוג לשולחיו הישירים ולא מתוך ראית טובת כלל הציבור החרדי. איני אומר שכול אחד מהסעיפים היה צריך להתקיים אך כשכולם קרו התחושה היא שהמספר הנוראי – 45 – לא באמת הספיק לשינוי.

למרות הכעס והתסכול מההתנהלות הכושלת, עלינו לזכור כי יחס השלטון למצוקותינו הינו חלק מהגלות בה אנו שרויים. ולכן, את האחריות השנה אנחנו צריכים לקחת על עצמנו. אם טרם סידרו את התשתיות המתאימות לציבור הגדול שמבקש להגיע מירונה ביום המסוגל, מחובת הציווי על שמירת הנפש נמנע מלעלות למירון בדרכים עקיפות, ובהיותינו במקום נדע להישמר ולהקפיד על כללי הזהירות, ביתר הקפדה.

אם יהודיה שכמהה נפשה להגיע לציון התנא האלוקי ביום ההילולא כדי לשפוך שיח על חינוך ילדיה תמהול בתחינותיה מביתה המרוחק את צער הגלות. בן המגיע להתפלל על רפואת אביו ידע שהקפדתו על פיקוח נפש למרות הקושי נחקקה מתחת כיסא הכבוד.