יו"ר ש"ס, הח"כ ושר הפנים לשעבר אריה דרעי, עלה היום (חמישי) לתת את עדותו בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון. דרעי התחיל את עדותו בשעה 10 בבוקר, וסיים אותה רק בשעה שלוש בצהריים. עם הפסקה של חצי שעה באמצע, דרעי העיד במשך ארבע וחצי שעות. באמצע הדיון הוא התבשר על כך שידידו הטוב מזה עשרות שנים, הרב אורי זוהר זצ"ל, נפטר.
ינאי: "עוד לפני שניגשים לאיזה פתרון, צריך להסכים שגם אם נרחיב את שטח הר מירון – הוא יהיה די מוגבל. עם ישראל ברוך ה' מתרחב במספרים גדולים, ובשלב מסוים כן נצטרך להתמודד עם הסוגייה של הגבלת קהל. כמו שאנחנו מבינים שלפעמים צריך להגביל קהל בבית כנסת, ככה צריך גם במירון. התעמקתי בעניין, ראיתי שהרב עובדיה יוסף זצ"ל לא רצה בכלל שאנשים יגיעו לשם".
דרעי: "בשנות התשעים, היו הרבה בעיות גם של צניעות בהר מירון וגם בעיות של שחיטת כבשים. אנשים הגיעו למשך חודש שלם בהר מירון, ולכן מרן זצוק"ל אמר שכואב לו שאנשים הגיעו. בשנים היותר מאוחרות, כאשר הר מירון תפס צביון של חרדים, הרב עובדיה לא היה נגד. רק לאנשיו אמר שאפשר לשבת בבית, לעשות מנגל וללמוד זוהר. 'כשאתם מדובבים את שפתותיו של הרשב"י זה יותר גדול', אמר להם הרב".
ינאי: "מדוע אף אחד מהרבנים לא אומר שזאת סכנת נפשות להגיע ללא הגבלה למירון. הרי בתור אחד שמכיר את המגזר החרדי, אתה יודע שזה לא יקרה ללא הוראת המנהיגים. הם יכולים לומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה'? הרי הם לא יוצאים נגד". דרעי: "זהו, שעשינו את המקסימום. הרי נתנו שיתוף פעולה מלא לוועדת החקירה הממלכתית. למשל דוגמה, כשהתחילו עם החיסונים והיו הרבה דיבורים נגד, הראשונים שקראו להתחסן היו גדולי הדור. למה? כי הבאתי את הרב פירר שישב איתם במשך שעה וחצי והסביר את החשיבות. מאז מבצע החיסונים קפץ, לכן הכול זה שאלה של איך ניגשים לזה".
דרעי הוסיף: "כל דבר שלא יעשו, לא יעזור ללא שנותנים להם סמכויות. זה כמו שישלחו את חיילי סיירת מטכ"ל רק עם סכינים". לקראת סיום העדות, שאל ינאי האם לדרעי יש עוד רעיונות להציע להם. דרעי: "אשמח לעזור לכם בכל תחום שיכול להיות, נכין ניירות ונשב שעות. אין מישהו אחר, אחרי האסון, שמכיר את מירון ויודע מה הפתרון – יותר ממני. אשמח לעזור כמה שיותר".
ינאי: "שאלה אחרונה, האם אחרי האסון הרגשת תחושת אשמה?". דרעי: "זאת השאלה שאני לא מפסיק לחשוב עליה, כל עם ישראל הצר על מותם של הצדיקים הללו. אבל יש הבדל כשאתה מכיר אותם. נפגשתי עם חלק מהמשפחות של ההרוגים לפני ואחרי האסון, עשיתי חלאקה לאחד הילדים של הרוגי אסון מירון. אני בכל יום שואל את עצמי מה יכולתי לעשות, אני מקבל כל החלטה שלכם. אם תחליטו שהיה לנו אחריות בעניין – ארכין את ראשי ואקבל הכול. אם שאלת אדוני היא על אחריות אישית, בתור שר הפנים, אני לא רוצה לשבח את עצמי אבל לדעתי עשיתי כל מה שיכולתי כדי שההילולא תתקיים מצד אחד אבל מגבלות אפשריות כדי להוריד את הסכנה כמה שאפשר. אם הייתי יודע שיש לי תחושת אחריות, הייתי מתייסר על כל הרוג והרוג".
