מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד.
בתורה נאמר בפרשת התוכחה “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה”.
“שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצות, והשמחה במעשה המצוה מצוה בפני עצמו, מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה, ולכך צריך שיעשה אדם המצות בשמחה ובכוונה שלמה” (רבינו בחיי דברים פרק כ”ח פסוק מ”ז). שנאמר: עבדו את ה’ בשמחה בואו לפניו תמיד.
בזוהר (שמות, דף קפד:). נאמר כי האדם מקבל מן השמים כפי הנהגתו בארץ. אם הוא שרוי בשמחה, באותה מידה משמחים אותו מן השמים, ואם הוא שרוי בעצבות, באותה המידה מקבל דינים מן השמים למעלה. ע”י השמחה מושך עליו האדם שפע של חדוה עליונה.
כתב הגאון מווילנא כי מתחילים להרבות בשמחה כבר מראש חודש, שכשם שבחודש אב כשיש אבל באמצע החודש, הוא מורגש כבר מתחילת החודש, על אחת כמה וכמה שבחודש אדר כשהתהפך לימי ששון ושמחה, השמחה תורגש כבר מתחילת החודש.
ה”מכתב מאליהו” כתב שכשם שבחודש אב ישנו תהליך בשלבים ובהדרגה מצד ענייני האבלות שכל שלב מביע עוד התרחקות מהקב”ה והסתר פנים, כך גם בחודש אדר, ככל שמתקרבים לפורים ישנה התקרבות למלך ויכולת מיוחדת לגילוי פנים.
בברכת חודש טוב ומלא בשמחה.
