מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע
המופיע על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
פרשת ויקהל פקודי פרשת החודש
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם (לה, א)
אמר הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע: איתא (אבות פ"ב מי"ג) ״אל תהי רשע בפני עצמך״ – אם אתה חס ושלום בבחינת רשע, לכל הפחות אל תהיה בפני עצמך [כלומר לבד], אלא תנהג על פי מאמרם ז״ל (סנהדרין צג.) – ״תרי אודי יבישי וחד רטיבא אוקדן יבישי לרטיבא״, [שני אודים יבשים ואחד רטוב שהיו באש הדליקו היבשים את הרטוב[ כי על ידי אהבת ודיבוק חברים, יתקנו אותך ו"טובים השניים מן האחד".
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם (ויקהל לה, א)
הרה"ק ר' אלעזר מקוז'ניץ היה בצאנז, אמר לו הרה"ק מצאנז [בעל ה"דברי חיים"] שיאמר תורה, פתח הרה"ק מקאזניץ ואמר: ויקהל משה את כל עדת בני ישראל (שמות לה א), איתא (מג"ע ואתחנן אופן קפ"ו) דישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, ולכן "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" – כשהקהיל משה את כל עדת בני ישראל – אז "ויאמר עליהם זה הדבר אשר צוה ד'", כי בהיקהל כל ישראל יש כל התורה כולה.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָֽם (לה, א)
הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע אמר 'תורה' לעתים רחוקות. כששאלוהו על זה, השיב: ״מה שאומרים – כי אי אפשר עוד להחזיק״.
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת (לה, ב)
מעשה ביהודי שהיה לו קרוב בעיר לאדז׳ ולא נמנה על כת החסידים. אותו קרוב סייע לו בכל פעם בהרבה כסף. פעם אחת כשבא אליו ללאדז׳ וביקש את עזרתו בהלוואה, השיב את פניו ריקם, באמרו: ״לא בכל שבוע אתן לך״. כיון שיצא מבית קרובו, שמע האיש שחסידים רבים נוסעים לשבת אל הרבי מאלכסנדר רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' זי"ע, נכנס שוב אל קרובו וביקשו: "תן לי לפחות רובל אחד, שאני חפץ לנסוע בו לשבת הקרובה לאלכסנדר". ושוב השיב פניו ריקם באמרו: "מה לך ליסע לשבת במחיר רובל, סע ביום ראשון ולא יעלה לך יותר מחצי״. שמע האיש לעצת קרובו והמתין ליום ראשון. אותו אדם לא ידע לכתוב בלשון הקודש. ״ובכן – הציע לו קרובו – אני אכתוב לך את הפתקא לרבי״. וכן עשה. רשם לו פתקא ונתנה בידו.
קם האיש ונסע לאלכסנדר. והנה, תיכף כשבא לאלכסנדר נכנס אל הרה"ק בעל 'ישמח ישראל' זי"ע ומסר את הפתקא לרבי. מיד נטל ה'ישמח ישראל' את פתקתו וקרעה לעיניו לחתיכות, זרקה לצדדים ולא דיבר מאומה. והאיש – נבוך, שכן, הרבי לא עשה כן לשום אדם. יצא האיש החוצה ונשאר לעמוד מחוץ לחדרו של הרבי. והנה מכיון שארכה לו השעה ולא עזב את המקום, ביקש המשמש לסלקו ולא רצה לילך, ושח לו כל המעשה שאירע לו עם הרבי. ניגש אפוא המשמש אל הרבי ושאלו לפשר הענין.
השיב ה'ישמח ישראל': "פתקא שנכתבה בשבת חלילה לי לקרוא, ילך לכתוב לו פתקא אחרת ואקראה״. וכן עשה. כתב פתקא אחרת והרבי קראה וברכו לשלום. חזר האיש ללאדז׳ ומיהר אל בית קרובו לבקש ממנו על הוצאות הדרך שיוכל לשוב לביתו, וסיפר לו, אגב, את אשר אירע לו באלכסנדר. השתומם אותו קרוב והודה לו שכתב את הפתקא בשבת ולא יכול היה להבין מאין ידע זאת הרבי…
***
סיפר לי הרה"צ ר' מ"מ בידרמן שליט"א [הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע], כאשר נפטר ר' איטשע פלאטניצר ז"ל היה זה בערב שבת קודש בירושלים עיה"ק תוב"א, ובאותו היום כבר הובא לקבורה. בליל שבת קודש אמר זקינו הרה"ק ר' דוד ז"ל, אני מקנא את ר' איטשע פלאטניצר שכבר הוא מקבל שבת אצל אדמו"ר הזקן [הוא הרה"ק ר' אהרן מקרלין זצק"ל].
וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (לח, ח)
במראת הצובאת" – בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע א"ל הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים (רש"י)
בפרשת פקודי כל מקום שנזכר כיור כתיב כיר חסר ו'. דהנה הנשים הצובאות הביאו המראות ולא רצה משה לקבלם עד שאמר לו הקב"ה וקיבלם ומהם נעשה הכיור (רש"י שמות לח ח). כי המראות הללו היו חרב פיפיות על ירך בשביל היצר הרע שלא לחטוא. והנה תבת כיר הוא חרב בלשון יון עיין רש"י עה"פ (בראשית מט, ה) כלי חמס מכורתיהם, ולכן כתיב כיר חסר ו', כי עד שלא היה להם תורה היה רומז באות ו' שג"כ היו שומרים על ברית והיה להם חרב חדה על ירך להרוג היצר הרע ובזה זכו לתורה.
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה (לח, כא)
הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע אמר על הא דאיתא (מדרש תנחומא פקודי פי"א) ״כל שבעת ימי המילואים היה משה מפרקו ומעמידו וכר בכל יום״, עד שבאחד בניסן הוקם ונשאר קיים, רמז לז' בתי מקדשים שנחרבו, עד שלעתיד יהיה מקדש קיים לעד ולנצח נצחים.
בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ (לט, א)
הרה"ק רבי ישעיה מושקאט מפראגא זי"ע, אחרי נישואיו החל להנהיג עדה וילבש בגדי לבן. באו וסיפרו זאת לידידו הגה״ק רבי יצחק מאיר מגור זי"ע בעל 'חידושי הרי״ם', וביקשו ממנו תלמידיו שילך לפראגא לומר לו דברי מוסר עבור זה. אמר להם ה'חידושי הרי״ם': ״ממה נפשך, אם הוא רבי, ניחא, ואם לאו, אינני רוצה לצער את חברי״. פעם אחת בערב ראש חודש למד רבנו ה'חידושי הרי״ם' שיעור עם תלמידיו ועסקו בסוגיא עמוקה ופלפלו בה הרבה. אמר ה'חידושי הרי״ם' לתלמידיו: ״בואו ונלך לפראגא!״ כשבאו שמה, שמחו יחדיו שני הרעים האהובים. בתוך הדברים החל הרה״ק רבי ישעיה מפראגא זי"ע לשוחח בסוגיא זו והציע בה פלפול נאה. אותה שעה דחף ה'חידושי הרי״ם' את תלמידיו מאחור, לאמור: ״מה רציתם ממנו?!״. באותו לילה ערך רבי ישעיה סעודה גדולה לכבוד ראש חודש, ואחר הסעודה ליווה את בעל 'חידושי הרי״ם' עד לביתו בוורשה. וכשבאו לוורשה, ליווה ה'חידושי הרי״ם' בחזרה את רבי ישעיה וכך חזרו כל הלילה.
שניהם הסתלקו באותה שנה – בעל 'חידושי הרי״ם' נסתלק בכ״ג אדר תרכ׳׳ו והרה׳׳ק רבי ישעיה מפראגא נפטר בה׳ אדר תרכ״ו. באותה שנה נזדמנו למקום אחד, לקח ה'חידושי הרי״ם' ספר והראה אותו לרבי ישעיה. החזיר רבי ישעיה את הספר לארון שלא ייוודע איזה ספר. וכשנפרדו, נישקו איש את רעהו… ודיברו אחרי כן החסידים, שזו היתה נשיקה של פרידה, כי יותר לא ראו זה את זה.
וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה (לט, א)
הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע אמר בשם אביו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע, כששב מקאצק אמר: ״זה החלטנו בקאצק, כל מי שמשנה בגד התחתון, משנה בגד העליון״.
פרשת החודש
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (יב, ב)
שמעתי מאאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע] שפירש כ"ק רבינו הקדוש ר' דוב בעריש זצקל"ה מביאלע, החידוש הזה לכם, כמו שאמרו ז"ל (יבמות סג.) אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל, וכן להיפך, נמצא כל חידוש שבעולם הוא רק לכם.
עוד אמר, החודש הזה לכם – בכל חידוש שנתחדש בעולם תצפה למשיח, כי בוודאי החידוש הוא בעבורכם. [כנ"ל].
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים (יב, ב)
"החדש הזה לכם" (424) עולה "משיח בן דוד" (424), וסופי תיבות "משה", רמז למה שאמרו בזוהר שמשיח בן דוד בזכות משה. "בעשר לחדש הזה", סופי תיבות "שרה", כי גאולת מצרים בזכות שרה. דבר אחר: [עיין אליהו רבא כ"ז: אלוקים מושיב יחידים ביתה וגו׳ – לא גלגל הקב״ה והוציא את ישראל ממצרים אלא בשביל שרה רבקה ורחל ולאה] .
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
