המקובל הרב מסעוד אביחצירא זצ"ל המכונה 'סבא דמשפטים'- נולד בריאסני שבמחוז תאפילאלת.
בנו בכורו של רבינו מרן המקובל רבי יעקב ('אביר יעקב') לאחר שתי בנות.
ידוע בגודל חכמתו בתורת הנגלה והנסתר בהתמדה עצומה ועל כן כונה 'ארון התורה'.
לאחר פטירת מרן 'אביר יעקב' התמנה רבינו לשמש כראב"ד מחוז תאפיללת שבמרוקו, ועול הנהגת הציבור הוטל על כתפיו.
התאמץ מאוד לטפל בצרכי עניי העיר, נטל על עצמו התחייבויות כספיות ואף לווה בריבית מהגויים, כדי לחלק צדקה לעניים ולדאוג לכל מחסורם. רבים פנו אליו ונושעו. שמעו יצא ביכולותיו לברך
ולהושיע. קיבל לרשותו את חלוקו של אביו, וחולים שהתעטפו בחלוק זה נרפאו מכאב ומחלה. נפטר ב-י"ב אייר ה'תרס"ח .
אביו: רבי יעקב זצ"ל (ה'אביר יעקב').
סבא (מצד האב): המקובל ר' מסעוד.
בניו: המקובלים הצדיקים רבי דוד הי"ד (המכונה 'עטרת ראשנו'- מסר נפשו על קידוש ה' למען הצלת תושבי תאפילאלת בי"ד בכסליו ה'תר"פ.) רבי ישראל (ה'בבא סאלי'), ר' יצחק (הרב הראשי לרמלה – לוד וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל).
בשנות שחרותו, כשהיה סמוך על שולחן אביו, למד תורה מפיהו והשתלם בנתיבות החכמה בהנחייתו ובהכוונתו. לבנו המקובל הרב ה'בבא סאלי' זצ"ל סיפר, כי אחר שהיה בקי גדול בנגלה, פנה לאביו וביקש שיכניסו בשערי הסוד וידריכו בנתיבי החוכמה הנסתרת. ענה לו מרן אביר יעקב זיע"א: "בני היקר! הפסיעות הראשונות בתורת הקבלה, אינם נעשים באמצעות מורה דרך, רק לאחר שמתאמצים לבד ורוכשים ידיעות בעמל, ניתן לשמוע שיעורים ולקבל הכוונה מרב. לך בני, התאמץ בהתמדה ושקידה על דלתות התורה, ולאחר שאראה שהחילות לרכוש מושכלות, אקבע שיעור בחכמת הנסתר".
עשה כן רבי מסעוד, והתייגע בכל כוחו לרדת לחקר הדברים, עד שביום מן הימים הגיע לאביו ובפיו קושיה חזקה בהבנת תורת האריז"ל. כשמוע רבי יעקב את הקושיה, נהנה מאוד, כי ראה בכך אות לעומק הבנתו של בנו. לאחר שיישב לו את הקושיה, אמר לו: "מהיום והלאה נענתי לך ללמוד עימך שיעור בקבלה". נדברו האב והבן וקבעו מועד ללמוד קבלה בשעת חצות לילה, שהיא שעה מסוגלת ללימוד והבנת תורת הנסתר.
עוד בימי חיותו של מרן ה'אביר יעקב' זיע"א, קבע מרן רבי מסעוד שיעור עם אחד ממובחרי תלמידי אביו, רבי שלמה חיון זצ"ל. שיעור זה נמשך על פני תקופה ארוכה, ובמהלכו ירדו לחקרן של סוגיות מובחרות בכל ענפי התורה, בנגלה ובנסתר. ביום מן הימים, בחזרתו מן השיעור, מבחין רבי מסעוד בשני שדים גדולים מאוד, הניצבים על אם הדרך ומבקשים להזיק את העוברים והשבים. כשראה
אותם, נבהל וחשש לעבור בדרכו בסמוך למקומם. ברם, עד מהרה התחזק ברוחו ובאמונתו בכח אביו הקדוש. ניגש אליהם וגזר עליהם בכוח אביו, שיתנו לו לעבור ולא יזיקו אותו כלל וכלל. כששמעו השדים את שמו של מרן ה'אביר יעקב' זיע"א יוצא מפי בנו הגדול, נרתעו לצדדים ונתנו לו לעבור בשלום.
לאחר שהמשיך ללכת עוד מספר צעדים, חשב רבי מסעוד בלבו: "הרי לי יש זכות אבות, והיה לי הכוח להזיז את השדים מדרכי. אולם עתה, ימתינו לבואו של מישהו אחר, שלא יוכל להם ויזיקו אותו". וממחשבה למעשה, חזר רבי מסעוד על עקבותיו ושב לאותו מקום, ויאמר אל השדים: "איני מפחד מכם כלל וכלל. ועתה שמעוני היטב, גוזרני עליכם בכוחו של מור אבי, שתעזבו את המקום בזה הרגע, ולא אלך אל מור אבי ואבקש ממנו שיבטל אתכם לגמרי מהעולם". אך שמעו השדים את איומו של רבי מסעוד, ותכף ומיד נעלמו מהמקום.
כשבא לבית אביו, ראה שמרן אביר יעקב זיע"א עומד וממתין עליו בפתח הבית באמרו: "ברוך תהיה בני אשר פעלת עם השדים, ודע לך, שאם לא היית עושה כן- הייתי גוער בך". אז נוכח לגדולת אביו אשר ראה כל זאת.
פעם אחד התקשה מרו ר' יעקב בהבנת סוגיה חמורה בנבכי הקבלה, וככל שהתאמץ ליישבה ולתרצה- לא עלתה בידו. כדי שלא יפריעו לו בלימודו, נעל את דלת חדרו והסתגר לשלושה ימי התבודדות, בהם לא ראה אותו איש ואף לא הובא אליו מזון או שתיה. באי הבית שהבחינו שהסתגרותו הפתאומי של האב, התמלאו בחשש, אך אף אחד מהם, גם לא מבניו, העז לנקוש על דלת החדר. ביום השלישי יצא ר' יעקב מן החדר בפנים צוהלות, וקרא לבניו להשתתף עמו בסעודת מצווה. הנוכחים עדיין לא ידעו עדין את סיבת הסתגרותו ואת מקור השמחה הגדולה, עד כדי עריכת סעודת מצווה בסתם יום חול. אולם אף אחד מהם לא העז לשאול את פיו וחיכו שהוא בעצמו יספר להם את סוד שלושת הימים.
במהלך הסעודה פנה ר' יעקב לבנו ר' מסעוד ושאלו: "בני מדוע לא תשאל אותי לסיבת התבודדתי בחדרי למשך שלושה ימים תמימים?", ענה לו ר' מסעוד ביראת כבוד: "וכי מי יעז לשאול את אבינו על מעשיו, וכי מישהו מעמנו מנסה להבין". סיפר להם ר' יעקב כי נקרתה בדרך לימודו קושיה עצומה בדברי האריז"ל, ונצרכו לו שלושה ימים של עמל מרוכז, עד שהצליח ליישבה. כשמוע ר' מסעוד את דברי אביו, ביקש שישטח את הקושיה באוזניו. רק לאחר הפצרות מרובות, בהן הצליח לשכנע את אביו ביכולתו להבין את הקושיה, נאות האב והראה לו את מקום הקושיה.
הלך ר' מסעוד לחדרו ונעל את הדלת בעדו. לאחר כשלוש שעות, יצא מן החדר ועלה לחדרו של אביו ובפיו תירוץ הולם, שלא היה אלא תרוצו של אביו, עליו התייגע שלושה ימים ושלושה לילות. תמה האב על בהירות הבנתו ומהירות תפיסתו של בנו בכורו, אולם ר' מסעוד אמר לאביו: "מור אבי הקדוש! הרי לא נעלם מידיעתו, שכל הספרים ובפרט ספרי הקבלה מסובבים המה בקליפות, הנערמות בדרכם של ההוגים בתורת הסוד ומקשים עליהם את ההבנה".
"מור אבי, בהתייגעו על הבנת הדברים, הסיר את כל הקליפות, אחת אחת עד שעלה בידו ליישב את התירוץ, כאשר אני באתי ליישב את הקושיה, שוב לא היו קליפות ומניעות להבנת התירוץ, ואלמלא אבי שהיית מוריד את הקליפות, אף אני הייתי צריך שלושה ימים ושלושה ימים בכדי להבין את תירוץ הקושיה". אביו בשומעו זאת, הודה לו על כך ואמר: "אכן כן".
כתב הגה"ק רבי מסעוד אביחצירא זיע"א (אביו של בבא סאלי זיע"א) בפיוטו "ארוממך" (הובא בספר "יגל יעקב") וז"ל: מֶלֶךְ תָּמִים הוּא הַתַּנָּא, רִבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס. פֶּסַח שֵׁנִי בּוֹ נִתְקְנָה, הִלּוּלָא לְמוֹפֵת וָנֵס.
וב"יגל יעקב" המבואר (בהוצאת עוז והדר – טבת תשע"ו, עמ' רס, הערה כד) כתב וז"ל: יום פטירתו של רבי מאיר בעל הנסלא נזכר בשום מקום, אך חכמי טבריה קבעו את יום ההילולא שלו ליום י"ד אייר שהוא פסח שני. ראשיתה של הילולא זו בשנת תרכ"ז, אז הוקם הבנין שעל הציון והתייסדו בו בית הכנסת ובית המדרש. באותה שנה התקיימה חנוכת הבית של הבנין החדש בפסח שני, וכולם התאספו אל הציון והרבו לעסוק בתורתו של רבי מאיר בעל הנס, ולאחר מכן היתה שם שמחה גדולה הפלא ופלא, וענו כולם ואמרו הלואי שנזכה לעשות כך ביום זה בכל שנה ושנה, וכך נקבע יום פסח שני ליום ההילולא של רבי מאיר בעל הנס, ובו עולים על קברו ועוסקים בתורתו, ועושים שם הדלקה לכבודו, ונודרים צדקה לעניים לזכר נשמתו. כמה שירים ופיוטים התחברו לכבוד הילולא זו, וכן סדר לימוד ללמוד על קברו, ומהם ספר 'תקפו של נס' לרבי חביב חיים דוד סתהון זצ"ל, קונטרס 'מאיר בית עין', קונטרס 'הילולא דרבי מאיר', ועוד. ואמנם היו שערערו על מנהג קדוש זה מכמה סיבות, אך חכמי טבריה המשיכו במנהגם ביתר שאת. הגאון רבי חיים חזקיה מדיני זצ"ל שלח מכתב לרבני טבריה לשאול אותם על פשר מנהג זה, והם השיבוהו כאמור לעיל, והובאו דבריהם בספרו שדי חמד (אסיפת דינים מערכת א"י אות י) באורך. וראה עוד בקובץ אורייתא (קובץ יג).
גם במרוקו נהגו לציין ביום זה את ההילולא של רבי מאיר בעל הנס, לערוך סעודה לכבודו, לעסוק בתורתו, ולהדליק נרות לכבוד נשמתו, וכן היה מנהגם של רבני משפחת אביחצירא זיע"א, והיה אומר על כך רבינו מאיר אביחצירא זיע"א דאע"פ שאין ידוע מתי נפטר רבי מאיר בעל הנס, כיון שנהגו ישראל לציין את ההילולא ולעלות לקברו ביום זה, כך מסכימים גם בשמים שיהיה יום זה נחשב ליום ההילולא שלו.




















