יחד עם כל בית ישראל בארץ ובתפוצות אנו אבלים ומבכים מרה באבידה הגדולה בהסתלקותו לשמי מרומים של ראש גולת אריאל, אשר עמד בפרץ כחומה בצורה כעמוד האש לפני המחנה, רבן של ישראל מרן ראש הישיבה רבינו הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל אשר הנהיג את עם ישראל ביד רמה ממרום גילו, והיה תל תלפיות שעיני כולם מייחלות למוצא פיו הטהור.
היה לדמות ולסמל לעמוד התורה והענווה, איש האמת, מאור פניו לכל תלמיד ולכל מבקש, לעולם לא נוכל להגדיר בשלמות את העומק שברגשות האלו. מכל מקום, מעבר לאבדן גדול הדור שהגן בשיעוריו, בתורתו, בהעמדת תלמידים לאלפים ולרבבות על העולם כולו, בקרב אותם שטעמו חוויה זו בהשתתפותם בשיעורים או קבלת מענה או דברי חיזוק – ולו יהיה זה על פי אמת המידה הנמוכה ביותר לפי ערכם – נפער חלל עמוק.
מעתה נתמעטו ההשגות, בעמל ובכבוד התורה וצומצמו למה שבעוונותינו אנו ראויים לו במסגרת ירידת הדורות — אבוי לנו. דומה שאלו הם ההדים שבקעו ממאות האלפים בני התורה שהתהלכו אבלים אחר מיטת רבינו ראש הישיבה זצוק"ל.
באופן אישי זכינו ליהנות ולהיות במחיצתו, כאשר האציל מרוחו הגדולה ובמאור פניו הטהורות עלינו, ולקבל ממנו ברכה עצה ותושיה בחביבות ובמאור פנים ודברי עידוד המחזקים.
ברכות אלו נסכו בנו את ה'דלק' וההמשכיות ביתר שאת ויתר עוז להמשיך את המלאכה בפעולות הברוכות לחיזוק, ביצור הדת והרחבת גבולות הקדושה והטהרה בעירנו.
נמשיך ללכת בדרכו – הדרך שהנחיל לנו שיש בהם הרבה כדי ללמד את דורנו ואת הדורות הבאים דרך ומסילה באהבת התורה בלימודה ובתמיכתה.
זכו בני דורנו לראות ולשמוע, גם כאשר הגיע מס' פעמים לעירנו ונשא מדברות קודשו בהיכלי הישיבות הק', ובנחת ובמאור פניו, בירך את כל הפונים אליו בחיבה ובאהבה כאילו כל אחד הוא ילדו.
וכאשר נסתלק מאיתנו לישיבה של מעלה, אין לנו אלא להציב את דמותו לנגד עינינו, כמי שהתורה היא כל מהותו, בבחינת הידבק בדרכיו של הקב"ה אשר "אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה".
אכן הדור איבד את אור תורתו של רבינו ראש הישיבה זצוק"ל, אבל שפתותיו ימשיכו לדובב לדורות ולהתוות את דרך התורה עם מידותיו הנעלות כפי שהיה בחיי חיותו כאן עמנו, במשך שנים רבות.
אין מילים, לא פשוט, השם יעזור