נהגי התחבורה הציבורית, המוגדרים כעובדים חיוניים, המשיכו להתייצב לעבודה במהלך מלחמת "שאגת הארי" תחת איומי טילים וסיפקו שירות חיוני לציבור. עם זאת, על פי דיווח ב'14', בשל אופי עבודתם במהלך הלחימה, שכלל משמרות קצרות מהרגיל ותקופות כוננות, עבודתם לא הוגדרה כמשרה מלאה והם לא זכו לשכר מלא. המדינה, שהכירה בצורך לפצות את הנהגים, פיצתה רק חלקית את החברות המפעילות (כ-66%), מה שהוביל למבוי סתום במשא ומתן.
לאחר דיונים ממושכים, כולל התערבות בוועדת הכלכלה של הכנסת, הגיעו הצדדים להבנות שיאפשרו את תשלום הפיצויים לנהגים. ששי שדה, המשנה למנכ"ל ההסתדרות הלאומית, בירך על ההסכם וציין כי משרדי התחבורה והאוצר הכירו בצו השעה לדאוג למי שמניעים את המשק בשגרה ובחירום. יו"ר ארגון נהגי התחבורה הציבורית, ישראל גנון, הוסיף כי ההסכם מהווה צעד חשוב בבניית רשת ביטחון לענף ולעובדיו.
