רבי יהושע זצ"ל נולד בחודש סיוון תרצ"ד לאביו הרב אהרן יהודה זצ"ל ולאמו מרת חנה ע"ה, בעיר מאקווא שבהונגריה. אביו זצ"ל נצטיין במעשי חסד בהשקט ובצנעה, ובבית זה נתחנך לאהבת חסד ומתן בסתר, לתורה ויר"ש.
בילדותו למד בת"ת המקומי. בשנות הזעם של מלחה"ע השנייה הועבר יחד עם משפחתו למחנה עבודה, שם בחסדי שמים הצליח אביו בתושייה מופלאה לעבור את ימי המלחמה כשכל משפחתו נותרת בחיים. לאחר השואה שבו לעיר מאקווא והוא נכנס ללמוד בישיבה קטנה שהוקמה מחדש ע"י היהודים שהצליחו להינצל מאימי השואה הארורה.
בהיותו כבן 14 קיבל סרטיפיקט ע"י תנועת הנוער של אגו"י, וזכה לעלות לארץ ישראל כששאר בני משפחתו עדיין נותרים בחו"ל. עם הגיעו לא"י נכנס ללמוד בישיבת תפארת ישראל בחיפה בראשות הגאון רבי דב מאיר רובמן זצוק"ל.
בהגיעו לפרקו נשא לאשה את מרת יהודית לבית לוי ע"ה, ויחד הקימו את ביתם על אדני התורה, היראה והחסד. לימים סיפרה רעייתו ע"ה שמיד לאחר נישואיהם אמר לה כי מכיוון שבמשך שעות היום עליו לעמול לפרנסת הבית, הוא מתכוון להקדיש את שעות הערב והלילה ללימוד התורה, והוא מבקש ממנה שתוותר על השהייה בצוותא בשעות הערב. ואכן כל ימיו שמר מכל משמר על קביעת עתותיו לתורה.
בניו ובנותיו זוכרים בערגה כיצד בילדותם היו נרדמים לקול לימודו עם החברותא הרב יוסף חיים בש שיבלחט"א. בשבת קודש בעוד הכל ישנים, היה משכים קום ומתיישב עם הגמרא ליד השולחן ולומד בעריבות במשך זמן רב עד שבני המשפחה והאורחים היו ניעורים משנתם, אז היה פוסק מלימודו והולך עמהם לתפילת שחרית.
ביתו היה פתוח לכל הנצרך, גם לאנשים נדכאים משולי החברה שזכו ליחס של כבוד אותו היה מעניק לכל אחד – קטן כגדול. לפרנסתו שימש כאופטומטריסט במשך שנים ארוכות, והיה משרת בנאמנות וביושר את כל לקוחותיו וקידש שם שמים בכל הליכותיו. היה מומחה גדול במקצועו, ולחנותו היו מגיעים רבים, בהם רבנים מפורסמים שהעריכוהו ביותר, ביניהם היה כ"ק ה"בית ישראל" מגור זיע"א כשהיה מגיע לפרקים לחיפה. הוא העריכו מאד והעניק לו כמה פעמים בקבוקי יין ופירות לאות הערכה וחיבה.
היה תומך בהשקט ובצנעה בתלמידי חכמים ובנזקקים ובמוסדות רבים של תורה וחסד, כשהכל היה עושה בסתר ובחשאי. לבני המשפחה היו לעיתים נודעים מעט ממעשי הצדקה שלו רק ע"י המקבלים עצמם.
היה תמיד שמח בחלקו וגם בזמנים קשים מעולם לא התלונן על דבר. בשנים האחרונות סבל ממיחושים שונים והיה יוצא ונכנס בבתי חולים, אך שעות ספורות לאחר שהיה יוצא משם היה שב לסדריו הקבועים, לשיעוריו ולקביעות עתותיו לתורה, כאילו לא אירע דבר. כך, גם לאחר שרעייתו ע"ה הלכה לעולמה לפני כשמונה חדשים, לאחר השבעה, נצר אבלו בליבו וצהלתו על פניו כשהוא מסרב להטריח את בני משפחתו שיעמדו לימינו לסייעו חרף הפצרותיהם, ואדרבה, עושה הוא ככל שביכולתו למלא את צרכיהם.
בימים האחרונים לחייו התפתח בגופו זיהום חמור, אך הוא המשיך בסדרי יומו ובלימודיו. ביום חמישי האחרון לחייו עוד התעקש ללכת לביהמ"ד כדי להשתתף בשיעורו הקבוע למרות שהיה שרוי בחולשה עצומה. כשחזר מביהמ"ד הבחינו בני משפחה שהיו בביתו כי מראהו רע מאד ומיהרו לפנותו לביה"ח.
בשב"ק חלה הרעה פתאומית במצבו שהלך והידרדר. במוצש"ק בני משפחתו שהיו סביב מיטתו קראו בדמעות שליש את סדר יציאת הנשמה, עד אשר יצאה נשמתו בטהרה ואיננו כי לקח אותו האלוקים בחטף.
במסע הלווייתו שיצא מביתו, הספידו הגרי"י במברגר שליט"א, רב הקהילה החרדית בחיפה אשר עמד על הליכותיו ואורחותיו כמעשיהם של "ערליכע יידן" מהדורות הקודמים, והגר"צ פריינד שליט"א, ראש כולל בקהילת נחלת הלוויים וממרביצי התורה בעיר אשר הנפטר זצ"ל נמנה על שומעי שיעוריו במשך כשלושת העשורים האחרונים, שתיאר את עמידתו על סדרי לימודו והנהגתו הנאצלה עם כל סובביו.
לאחמ"כ הספידוהו תמרורים בנו בכורו הרה"ג רבי חיים יהודה שליט"א, ובניו הרה"ג רבי פנחס שליט"א, הרה"ג רבי ידידיה שליט"א, הרה"ג רבי משה שליט"א, נכדו הגדול הרה"ג רבי שמואל פרקש שליט"א, וחתניו הרה"ג רבי מיכאל זק שליט"א והרה"ג רבי משה שווב שליט"א, שביכו על השבר הגדול אשר הושברו על שברם, לאחר שרק לפני שמונה חודשים נפטרה רעייתו-אמם ע"ה, ועל החלל העצום שנוצר עם פטירתו, וסיפרו על דמותו המופתית אשר הייתה בבחינת "מגלה טפח ומכסה טפחיים" ועל גודל מעלותיו המופלאות.
בדבריהם תיארו כיצד עוד משחר ילדותם נצרבה בזיכרונם אהבתו ומסירותו ללימוד התורה, כשהיה שב מדי יום הביתה בערב ואוכל בזריזות את ארוחתו ומיד מתיישב ללמוד בשקידה עם החברותא. וכן בשבתות כאשר היו קמים משנתם ורואים אותו יושב ליד השולחן לומד בפנים קורנות כמנהגו כל ימיו להשכים קום ללימודו מדי שבת, ברגעים האלו התגלה מה שאיפתו האמיתית ומשוש חייו.
עוד ציינו בדבריהם את יושרו המיוחד ומידותיו הנאצלות בעניינים של בין אדם לחברו שבאו לידי ביטוי בעדות אישית מפי חבר של הנפטר זצ"ל, על דבר שאירע לפני שנים רבות בבחרותם כששימשו כמדריכים במוסד לנערים. בשלב מסוים נאלץ המוסד לבצע קיצוצים במוסד ולפטר אחד מהמדריכים, והם הודיעו לנפטר זצ"ל שהוא יישאר ורעהו ייאלץ לעזוב. כששמע זאת אמר לחברו, "לי יש משפחה. לך לעומת זאת אין משפחה ואין לך לאן ללכת, א"כ תישאר אתה ואני אעזוב". הוא עצמו שהצטיין במידת ההסתרה והענווה מעולם לא סיפר זאת, כמו עוד אינספור מעשים טובים שעשה.
לאחר שורת ההספדים נטמן לצד רעייתו ע"ה בבית העלמין שדה יהושע בחיפה.
הותיר אחריו אחים, בנים ובנות, חתנים וכלות, נכדים ונינים ההולכים כולם בדרך התורה והיראה, וממשיכים את מורשתו המופלאה.
ת.נ.צ.ב.ה.
