אולי דבר ראשון, מה המקום הכי רחוק שאליו הגיעו המצות שלך?
אני יודע על המצות שלי שהראו נוכחות במדינות מוסלמיות מסוכנות ועל הדרכים שבהם הם הגיעו לשם אני חושב שעדיף לא לספר. אבל היה כן משהו שהיה לפני כמה שנים שקבלתי פניה מבית מלון במצרים, הם אמרו לי שהם הולכים לארח בפסח קבוצה של מאתיים יהודים מהעולם, והם רוצים שהם ירגישו הכי בבית, ולכן הם רוצים לקנות כמה מאות ק"ג של מצות שיספיק לכל הפסח. כמובן שספקתי להם מצות מהודרות, וכך באותה שנה אכלו את המצות שלנו באותו מקום שאכלו אבותינו באותו לילה במצריים. מישהו מהקבוצה פגש אותי אחרי תקופה, ואמר לי, אתה זה קורניצר מהמצות שאכלנו? והוא סיפר לי אח"כ שהם הרגישו כל כך טוב עד שהם חיפשו באמצע הלילה בקהיר, את פרעה בפיז'מה ולא מצאו….
מתי אתה מתחיל להתארגן לפסח?
אתה תצחק עלי, אבל מיד אחרי שביעי של פסח אנחנו כבר מתחילים לחשוב על פסח הבא, ולא רק איזה חומרה ניתן להוסיף בשנה הבאה. אלא מאיפה לקחת חיטים, אני הולך ובודק מקומות כדי לקבל את החיטים הטובים ביותר, ככה שעד חג השבועות כבר כל החיטים קצורים ומוכנים, ואז מתחיל שלב הטחינה, טחינת יד או מכונה, וזה תהליכים שלוקחים חודשים ארוכים, ואל תשכח שבכל שנה יוצאים מהמאפיה אלפי ק"ג לארה"ב, אירופה, קנדה ועוד, ולשנע את זה לכל העולם זה לא משימה פשוטה, אבל כדי שאנשים יוכלו לאכול מצות מהודרות וגם טעימות, הכל שווה.
אז אולי תספר לנו איך הגעת לזה?
היה זה לפני יותר מארבעים שנה כשהייתי בארה"ב התבקשתי לעבוד באפיית מצות, ואז הייתי אחראי על פי התנור במשך 9 שנים, אחרי שחזרתי לארץ ישראל שנתיים עבדתי במאפיית המצות בכפר חב"ד, ואז הגיע הגה"צ רבי זושא לוריא זצ"ל וביקש ממני שאני יעשה ליין מיוחד לחסידות ויז'ניץ, וככה הכנתי שם מאות ק"ג שכולם יצאו מרוצים.
לפני 30 שנה בדיוק בחורף של שנת תשנ"ה הגיעו אלי חסידי בעלזא שיש להם מקום לאפות בו מצות ורק חסר להם מישהו שינהל את האפיה, ואפשר לומר שמאז הכל היסטוריה והשנה הזו שנת תשפ"ד זה העונה השלושים שאני אופה כאן את המצות.
מה משך את מרן הגר"ש וואזנר להגיע לכאן?
"ר' אֲרִי" מרגיש לא נעים עם השאלה, אבל מגיב לנו. אין לא יודע מה במקומות אחרים, אני כן יודע שלא היה בקשה כשרותית או בנושא הידור המצות שלא עשיתי כאן. בכל שנה אנחנו משכללים עוד ועוד שיהיה כמה שיותר מהודר. ואני לא שומר את זה בסוד ובשנים שאחרי שההידור נכנס לכאן, כל חומרא שאנחנו מתחילים כאן במאפיית "טיב המצות" אני שומע שעוד מאפיות עושים את זה, ואני שמח מאוד, שלעוד יהודים יהיה לנו מצות מהודרות.
למשל אני שמתי לב שהעצים שנכנסים לתנור הם מאוד מלוכלכים ולכן שנים רבות הייתי מנקה אותם לפני שהכנסתי אותם לתנור, כדי שהם לא ייגעו בפי התנור, וגם אחרי שהכנסתי אותם לתנור הייתי מנקה שוב את פי התנור. עד שהחלטתי לעבור להבעיר את התנור בגז שאז אין לכלוך בכלל. הרב וואזנר שמע על זה ושאל אותי על כך. כשהראיתי לו את העצים והלכלוך שעליהם הוא אומר לי בהחלטיות: "מה שאנחנו לא נשים על השולחן בפסח לא נשים גם בתנור", הוא רק ביקש ממני שבמצות שהוא עושה שאני יזרוק בסוך התנור חתיכת עץ כדי שיהיה "דרך שעשו אבותינו מצות".
אגב, מספר לנו ר' אֲרִי, זכיתי ובכל שנותיו של הרב וואזנר הוא היה אוכל את המצות שלו מכאן, החל מהשנה הראשונה שהתחלתי לאפות, הוא הגיע קודם ונתן לנו את ההוראות שמאז ועד היום נקבעו וכך נוהגים, ובערב פסח היה לו את החזקה להיות בתנור ראשון שאחרי חצות. ואח"כ החזקה הזו עברה לבנו רבי חיים מאיר זצ"ל וכעת גם נכדו האדמו"ר רבי יוסף בנימין. הם כולם מרגישים כאן בבית. וכמובן שכולם כששמעו שהרב וואזנר סומך רק על המאפיה הזו, זה הביא לכאן אדמור"ים ורבנים רבים שלכל אחד יש את הדרישות שלו ואני משתדל למלא את כולם.
ר' אֲרִי נזכר בעוד סיפור של חזקה של התנור ראשון ערב פסח שקצת מעציב אותו. היה זה הגה"צ רבי שמואל אונסדורפר זצ"ל חמיו של כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז שליט"א, הוא הוא היה מגיע כל ערב פסח לתנור הראשון עם מרן הגר"ש וואזנר. בשנת תשס"ב הוא הגיע בערב פסח ואחרי אפיית המצות מצווה הוא מראה לי את בנו ואומר לי "הבן שלי מחזיק אותי והוא ממשיך אותי ואחריי גם החזקה שלי בתנור ראשון תעבור אליו". הדברים שלו היה סתומים, אבל שלושה ימים אח"כ בי"ט ניסן הוא נפטר באופן פתאומי והבנתי פתאום שהוא הרגיש שזו השנה האחרונה שאני זוכה שיאפה אצלי וכמובן שהחזקה הועברה לבנו שמכהן כרב בפ"ת, שהיום אופה בתנור הראשון עם משפחת הרב וואזנר.
אני שומע כל הזמן כשאני במאפיה על "חזקות", בשיחות טלפון ובין הדברים גם ממך, איך עובד כל הנושא הזה של החזקות?
הנושא הזה הוא מסובך מאוד, יש אנשים שמקפידים על תנור ראשון מידי יום, שזה אחרי שהרבה שעות לא היה כלום בתנור, ויש כאלו שרוצים תנור ראשון דווקא ביום ראשון שאז היה כמה שיותר שעות שלא אפו בתנור מיום שישי בחצות היום, ויש את תנור ראשון של ערב פסח שזה השיא של השיאים שבגללו כבר מי"ג מפסיקים לעבוד. ולכן התנור ראשון מידי יום תפוס מראש לחודשיים לפני פסח, התנור ראשון של ימי ראשון זה חזקות שקיימות עשרות שנים ויש על זה מריבות מידי שנה כשאין מספיק ימי ראשון. ועל ערב פסח זה בכלל חגיגה של קדושה שאין מצב להכנס לאפות באותו יום והכל שמור לחזקות, ובעיקר של רבנים ואדמו"רים.
אגב בגלל העומס, יש אדמורי"ם שהתחילו לאפות בערב פסח בחצר שלהם והם מבקשים את הציוד שלי, ואני נותן להם בשמחה, כמו האדמו"ר מקרעטשניף, האדמו"ר מסאסוב ועוד.
שלושים שנה זה המון, בטח פגשת אלפי איש שכל אחד שונה מחבירו, תן לנו סיפורים על חומרות שנתקלת בהם בשנים האלה.
לכל רב ואדמו"ר יש לו את הדרישות שלו. אם תרצה אני יתן לך כמה דוגמאות בקצרה. היה אחד מהרבנים שביקש שניקח חצי ק"ג בצק ולחתוך אותו רק לעשר חתיכות. היה מישהו שביקש שלא יהיה שהיות אפילו לא של שניה אחת כשברגיל עד 5 שניות זה לא נקרא שהיה. היה פעם מישהו שביקש שבכל מצה ייגע רק אדם אחד מהלישה ועד הכניסה לתנור ועשינו את זה.
היה אחד שביקש שכולם יחליפו סינרים כל חמש דקות במקום כל 18 דקות, היה חבורה אחת שקנו אלף מגבות, ובכל מגבת השתמשו רק פעם אחת. אבל למשל קבלתי גם בקשה מחבורה מסויימת להחליף קערה כל בצק במקום כל ארבע בצקים שתמיד מספיקים בתוך 18 דקות. ואנחנו עומדים בכל דרישה אפשרית. יש כאלו שיבקשו להוציא מצה מצה מהתנור, או שמצה שיש חשש כפולה שיוציאו עם מקל אחר.
אנחנו רואים תמונות של אדמורי"ם כמו האדמו"ר בעל הישיעות משה מויז'ניץ זצ"ל, האדמו"ר מבעלזא, האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, לצד הגר"ד לנדו, הגרמ"צ ברגמן, הגרב"ד פוברסקי, הגרב"מ אזרחי, הגר"ש בעדני ועוד ועוד, אולי תוכל לחשוף לנו מה הסוד שאיתו אתה מביא את כל הגדולים לכאן?
אני חושב שזה תלוי בהמון דברים, אתה יודע למשל שכל עובד כאן עובר מעין שימוע לפני שנכנס לעבוד? הדיין הרה"צ רבי יהושע הורביץ בודק כל עובד ועובד לפני שמקבלים אותו לעבודה כאן. ומי שלא עבר אצלו – לא יכול לעבוד אצלינו.
אני מעוניין שכל העובדים יעבדו יחד בהרמוניה וזה הגורם שהאנשים שמגיעים לראות את האפיה מבינים שדבר ראשון יש כאן עם מי לדבר, יש יחס לכל בקשה, וגם לא כל עובד מתקבל לפה, יש כחמישים אחוז עובדים שמגיעים כל שנה וכל ה"חבורות" מכירים אותם, ויש חמישים אחוז אחרים שמתחלפים, ואני דואג שיהיה קליק בינהם.
לצד זה גם האיכות של המצות היא הגבוהה ביותר, ואם אתה רוצה אני יגלה לך קצת סודות. לאפות מצות זה לא רק לדעת לשים קמח ומים. צריך במדויק לדעת כמה מים שמים לכל חצי קילו, לכל סוג קמח יש הכמות מים שלו. במזג אוויר לח ורטוב שמים פחות מים, במזג אוויר יבש אז שמים יותר. אם הקמח מלא יש לו את הדרישות שלו ואם אופים מצות כוסמין זה מלאכה אחרת, זה נמדד במילימטרים של מים אבל זה כל ההבדל בין מצה טעימה ומהודרת למשהו אחר. וכמובן שכל הזמן צריך לעקוב כי מה שהיה בבוקר יכול להשתנות כבר בצהריים. ואני לא עוזב את המאפיה כמעט בכל שעות האפיה.
שמענו שיש אדמורי"ם שרוצים מצות כוסמין איך עושים את זה?
זה לא רק אדמו"רים, יש היום הרבה אנשים שרגישים לגלוטן, והם צריכים מצות כוסמין. הקמח של הכוסמין לוקח לעבד אותו דקה אחת אבל בשולחן זה לוקח במקום 1 שניות למצה רגילה, זה לוקח 30 שניות עד שייצא משהו טעים.
אנחנו עולים לקומה שמעל המאפיה ורואים שם חדר סגור הרמטי, ואנחנו שואלים את הרב קורניצר מה זה?
זה החדר של "מים שלנו" משיב לנו ר' ארי', כל יומיים יוצאת מהמאפיה משאית עם שתי דודים גדולים שמכילים כל אחד אלף ליטר לשאיבת מים שלנו לפני השקיעה, למרות שיש כאלו שמסתפקים במי ברז, אצלינו הכל נשאב ישר מהמעיין. המשאיות חוזרות ואז מעלים את המים לגג המאפיה לחדר סגור הרמטי ואטום, ששום קמח לא נמצא באיזור, ומשם הם יורדים בברזים לחדר המים, כשצריך להכניס מים, פותחים את הברז לכמות המדוייקת לאותה עיסה ומיד סוגרים, זה חומרה שהנסתי לכאן, וכבר שנה שעברה פנו אלי כמה בעלי מאפיות לשאול איך לעשות את זה כי גם הם רוצים, ואני בשמחה משתף אותם, כמו הרבה שאלות שאני מקבל לייעוץ ממאפיות מצות בארץ ובעולם כולו שמגיעים להתייעץ ומקבלים חינם אין כסף ייעוץ. אגב יש כאן בחדר 4 דודים של מים שלנו מלאי מים, כדי שבקרה הצורך יהיה כאן מים שיספיקו לשבוע שלם.
איזה דמות מעניינת אתה יכול לספר לנו שמגיעה לכאן?
אתה רוצה הפתעה? אז אני יחשוף לך, בשנים האחרונות אני זוכה לכך שמרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א בעצמו מגיע לאפות כאן. זה התחיל בשנת הקורונה, לפני 4 שנים. באותה תקופה אף אחד לא נכנס לבית שלו, גם לא הנכדים, כי מאוד חששו שהוא יידבק. אבל ממני הוא ביקש שאני יגיע ונתן לו את ההוראות המדוייקות איך לאפות בשבילו את המצות, באיזה חומרות. ולאחר האפיה בעצמי הגעתי והבאתו לו את המצות, אחרי פסח של אותה שנה הוא אמר לי ש"כאלו מצות לא היה לו אף פעם". ומאז הוא בעצמו מגיע ואופה אצלי את המצות. אגב. את הטחינה של החיטים למצות הוא עורך בביתו, אני מביא לשם מכונה של טחינת חיטים והוא טוחן בעצמו את החיטים. אגב, לפני שבועיים כשהגיע למאפיה ועלה לכאן 4 קומות ברגל! כדי לאפות כאן, הוא הזכיר לי את הביקור הבלעדי שעשיתי בביתו באותו ערב פסח.
יש קבוצה של רבנים מליקווד שמגיעים לכאן כל שנה לכמה שבועות ואופים כאן. לי הם הסבירו שאמנם את רוב החומרות הם יכלו לעשות שם, אבל בגלל שרוצים שכל העובדים לגמרי יהיו יראי שמיים, את זה יש להם רק כאן.
יש חומרות שעולות גם כסף?
ברור, כל חומרה עולה לנו זמן וכסף, אבל אנחנו מוכנים לעשות הכל בשביל שכל אחד שאוכל מצות של טיב המצות יידע שהוא קיבל את המצה הכשרה ביותר. אני יתן לך דוגמא, פעם היה לי חשש בתום האפיה של אחד המשמרות, שאחד השולחנות שניקו אותו לפני האפיה הזו, לא בדקו אותו אחרי הניקוי, לא הססנו לרגע וזרקנו את כל היצור של אותם 18 דקות לפך. זה נזק כספי אבל זה שווה לי לדעת שלא הכשלתי יהודי גם לא בספק רחוק.
היה פעם שהתחלנו לאפות, וראינו שהמצות לא יצאו כל כך טוב, בתום בירור מקיף, הבנתי שיש בעיה בחיטים וזרקתי טונות של חיטים לזבל והבאנו חיטים חדשות והכל כבר יצא טוב. צריך הרבה סייעתא דשמיא, אבל אם יודעים שעושים את המסקימום בשביל מצות כשרות ומהודרות, הקב"ה עוזר.
ולסיום איזה סיפור מעניין.
היה זה לפני יותר מעשר שנים, הרבי מסערט ויז'ניץ זצ"ל היה בבית החולים במצב לא קל, והגבאים שאלו אותי מה אפשר לעשות בפסח. אפיתי בשבילו כמות של מצות שנקראות "מצות ציטרין" הם מאוד דקות, כשבקילו נכנס 35 מצות בערך, זה לוקח הרבה זמן עבודה והבאתי את זה לרבי. בחול המועד הטלפון שלי מתקשר, על הקו היה הגבאי הרב קאהן והוא אומר שהרבי רוצה לדבר איתי. והרבי אומר "ר' אהרון מגיע לך תודה רבה, בזכותך יכולתי לאכול גם השנה כזית מצה גם בנטילת ידיים וגם באפיקומן, לא חשבתי שאני יצליח לאכול ובזכותך הצלחתי" סיים הרבי את דבריו שנאמרו במאמץ רב. אני מוכרח לומר לך ששיחות כאלו נותנות לי את הכח והרבה אנרגיות להשקיע הלאה עבור כלל ישראל במצות מהודרות ומיוחדות.
גם למרן הגר"ש ואזנר הכנתי בשנה האחרונה לחייו מצות ציטרין שיוכל לאכול בשהותו בבית החולים, אבל נגזרה הגזירה ואת המצות הוא כבר אכל בגן עדן.
