מתח מובנה בין סעודיה לאיחוד האמירויות בתימן הופך בשבועות האחרונים לעימות גלוי, כאשר כוחות הנתמכים על ידי איחוד האמירויות משתלטים על שטחים שהיו באזור ההשפעה הסעודי – ובתגובה סעודיה פתחה בגלי תקיפות מהאוויר על המיליציות הנתמכות על ידי איחוד האמירויות.
ישראל עלולה להימצא בעקיפין בצד האמירתי. כך מסבירה לנו בראיון ענבל נסים לובטון, חוקרת תימן המלמדת באוניברסיטה הפתוחה ועמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית.
מפת כוחות מורכבת
ענבל נסים לובטון מסבירה כי סעודיה ואיחוד האמירויות הן חברות הקואליציה האנטי-חות'ית החשובות או המשמעותיות ביותר. הן נתמכות בעצמן על ידי כוחות מערביים לאורך שנות מלחמת האזרחים של תימן, שפרצה בסוף 2014, מרגע שנוסדה הקואליציה בראשות סעודיה בסוף מרץ 2015 (בעיקר באמצעות עסקאות נשק וציוד לחימה).
ענבל מוסיפה כי "איחוד האמירויות הסיגה את כוחותיה מתימן בתחילת 2020 אבל נותרה מעורבת מאוד בנעשה באזורים שונים בדרום תימן, גם באמצעות כוח פוליטי וצבאי שנתמך על ידיה (מועצת המעבר הדרומית או המועצה הזמנית הדרומית וכוחות רצועת הבטחון) וגם באמצעות השקעות כלכליות ופרויקטים של הקמה ושיפוץ תשתיות.
"מבחינת החלוקה: הכוח הבדלני הדרומי של מועצת המעבר הדרומית נתמך על ידי איחוד האמירויות. הממשלה שהדיחו החות'ים בהפיכה שלהם בסוף 2014, כולל שחקנים שמזוהים עם "האחים המוסלמים של תימן" (מפלגת האיסלאח, כלומר, הרפורמה) וקבוצות סלפיות נתמכים על ידי סעודיה.
"פירוש הדבר גם תמיכה ביחידות לוחמות שמזוהות עם הקואליציה האנטי חות'ית אבל פועלות לעתים מתוך נאמנות לאדם מסוים או תמיכה בקבוצות עם זיהוי שבטי או במנהיג שבטי שמצליח לרכז סביבו תמיכה משמעותית דיה מקבוצות מקומיות.
טארק סאלח כדוגמה
"קח לדוגמה את טארק סאלח, הוא אחיינו של הנשיא המנוח הקודם עלי סאלח (שהופל באביב הערבי של תימן): הוא חבר במועצה הנשיאותית, פוליטיקאי ואיש צבא שאחראי על כוח צבאי במסגרת "כוחות ההתנגדות הלאומית" אבל מזוהה יותר ויותר עם איחוד האמירויות. האיש הזה היה בעבר מזוהה עם עמדת סאלח, הנשיא לשעבר, שנלחם נגד החות'ים במשך שנים, ולאחר הפלתו מהשלטון חבר אליהם וקיים עמם ברית מ-2014 עד סוף 2017 (אז חוסל על ידי החות'ים).
"זה אומר לך משהו על המורכבות של הכוחות והזיהוי שלהם עם שחקנים במרחב התימני או עם כוחות חיצוניים שמעורבים במלחמה בתימן.
"מבחינה רשמית, המועצה הנשיאותית היא הגוף השלטוני ובראשו עומד רשאד אל-עלימי, שמונה על ידי סעודיה. יש במועצה הנשיאותית ייצוג גם לתנועה הדרומית הבדלנית (מועצת המעבר) וגם ייצוג שבטי וגם לאיסלאח (הרכיב של האחים המוסלמים, לצורך הענין).
"מבחינת שליטה בשטח, מה שאינו בידי החות'ים, מתחלק ברובו בין כוחות הקואליציה השונים. חשוב להבחין בין שליטה ובין אזורי השפעה וגם באזורי פעילות של אל-קאעדה בעיקר בדרום ובמזרח. מועצת המעבר הדרומית מבקשת בחסות איחוד האמירויות להגדיל את אזורי השליטה וההשפעה שלה ואפילו בצעה הפיכה באמצע 2018".
הפרת הסטטוס קוו – ההשלכות
"עד לאחרונה היה איזהו סטטוס-קוו בין סעודיה לאמירויות בענין השליטה באל-מהרה וחדרמוות", אומרת החוקרת. "הוא הופר כאשר כוחות שנתמכים או מזוהים עם איחוד האמירויות (כוח העלית של חדרוומת, למשל) התקדמו מאזורים שהיו קרובים יותר לחוף, פנימה לכיוון שטחים שהיו מזוהים עם סעודיה או השתלטו על ערים, נמלים שהיו מזוהים עם ההשפעה הסעודית".
היא מדגישה: "חשוב לזכור שחלק לא מבטל מהשטח הזה לא מיושב אבל גם שהחלק הצפוני של שני המחוזות הללו מצוי בגבול עם סעודיה ועל כן הוא בעל חשיבות אסטרטגית. איחוד האמירויות העמיקה את האחיזה שלה מאזורי החוף פנימה בחדרוומת ובאל-מהרה השתלטה על עיר הבירה ועל אחד הנמלים ועל אחד ממעברי הגבול עם עומאן".
לאחרונה מתקיים עימות בין הצדדים, מדובר בעימות ישיר בין סעודיה לאיחוד האמירויות, או שרק דרגי השטח לא מסתדרים?
ענבל: "חשוב להבין שהמתח בין שתי המדינות – סעודיה ואיחוד האמירויות בנוגע לתימן למעשה מובנה, הוא נוכח מרגע לידתה של הקואליציה נגד החות'ים ב-2015 והתקיים גם לפניה.
"סעודיה בקשה מתחילת המעורבות שלה להחזיר את השלטון שהודח ולחסל את החות'ים שנתפסו בעיניה שלוחה איראנית בדרום חצי האי-ערבי. עבור איחוד האמירויות שמירה על שלמות תימן מבחינה טריטוריאלית היתה פחות קריטית וההבדלים בתפיסה הולמים אולי גם את גודל המדינות הללו.
"איחוד האמירויות טיפחה במשך שנים את הבדלנות בדרום תימן, שהייתה במהותה תנועה לא אלימה מתוך מחשבה שעצמאות דרומית תשרת את האינטרסים הכלכליים של איחוד האמירויות וחלק מראייה כוללת של נוכחותה במרחב של קרן אפריקה.
"המתח בין שתי המדינות והאינטרסים השונים שלהן ביחס לתימן היה נוכח מההתחלה אבל אולי לא גלוי ומשמעותי כפי שהוא כעת. בראשית מלחמת האזרחים חלוקת העבודה היתה כזו שהסעודים התמקדו בתקיפות אוויריות ופעלו בעיקר בצפון ולארוך הגבול הצפוני וקו החוף הקרוב לגבולם.
"במקביל, האמירתיים, התמקדו בלחימה על הקרקע ובשחרור עדן מידי החות'ים וכוחות שפעלו לצדם. כאן נוצר חיכוך בין כוחות קרקעיים שמזוהים עם האיסלאח (אחים מוסלמים), שהם חלק מהקואליציה לבין איחוד האמירויות שרואה בהם ארגון טרור או איום קיומי.
"זו בעיה שעלתה מההתחלה: סעודיה היתה מוכנה לקבל אותם כחלק מהקואליציה, גם אם לא מתוך אהדה גדולה אלא משיקולי תועלת. איחוד האמירויות התנגדה אבל נאלצה לפעול במציאות הזו. כדי לשנות את מאזן הכוחות לטובתה היא טיפחה גוף מסוים מתוך הבדלנות הדרומית והוא תפס את ההובלה של הדרישה לעצמאות הדרום והפך לכוח צבאי משמעותי ובמידה מסוימת לפרוקסי אמירתי בתימן.
"ב-2018 ו-2019 מועצת המעבר הדרומית וכחות "חגורת הבטחון" שלה שהקימו האמירתים בצעו ממש הפיכה בדרום והכריזו על ממשל עצמאי. הסכם שהושג בתיווך סעודי בסוף 2019 נועד לשלב את חברי מועצת המעבר הדרומית בממשל ולהשיב אותם למאמץ המלחמתי. אבל המתיחות שבה ועלתה, למשל בסוקוטרה ומדי פעם בחדרוומת ואל-מהרה. בכל המקומות הללו תמצא אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים אמירתיים שמשולבים עם התנגדות לכוחות האחים המוסלמים".
ימים לאחר מכן, בתחילת השבוע, כבר החלו תקיפות של ממש על משלוחי ציוד ונשק שהגיעו לידי הכוחות הנתמכים על ידי איחוד האמירויות.
באופן עקרוני, שתי הקבוצות מתנגדות לחות'ים, האם העימות ביניהם פוגע במאבק המשותף מול החות'ים?
ענבל מסבירה: "נכון. אולי המשותף המשמעותי היחיד להן הוא ההתנגדות לחות'ים אבל בפועל הם לא מצליחים לשתף פעולה ולהתמיד בלחימה מתואמת משותפת לאורך זמן וזה משחק לידיהם של החות'ים. במובן הזה צריך לזכור שיש כאן שני אלמנטים: הכוח של החות'ים והחולשה של הקואליציה, שתורמת לחות'ים, גם כאשר הם לא במיטבם".
מה היכולות הצבאיות של שני הצדדים?
"די ברור מזה זמן מה, שהכוחות שנתמכים על ידי איחוד האמירויות הם בעלי יכולות צבאיות מרשימות ויעילות יותר בשטח מאשר אלו של הסעודים", אומרת ענבל. "כדי להתמודד עם ההתחזקות האמירתית ולבלום אותה בדרום-מזרח, הסעודים הקימו את כוחות "מגן המולדת" וגם כוח העלית של חדרמוות מזוהה עמם.
"בנוסף, הם מצויים בהסכמים עם מנהיגים שבטיים. אלא שזו מערכת שיש בה מידה של נזילות ובסופו של דבר מדובר בנוכחות של קבוצות מקומיות או שכירי חרב שאיחוד האמירויות וסעודיה צריכות לסמוך עליהן שישרתו את האינטרסים שלהן. בכל מקרה, אין לאף אחד מהם את היכולות של החות'ים בירי טילים למשל".
למה עד לאחרונה לא הכרנו את הסיפור הזה, וידענו רק על "הממשלה הלגיטימית" והמורדים החות'ים בתימן?
"זו שאלה מצוינת. אולי זה דומה במובן מסוים ליחס של רובנו למלחמת האזרחים בתימן מסוף 2014 ולאסון ההומניטרי הכבד שהתחולל שם במשך כמה שנים והדיו נוכחים עדיין, וגם לעובדה שרובנו לא ידענו כלל מי הם החות'ים עד מעורבותם במלחמת 'חרבות ברזל'.
"אנחנו לא לבד בענין זה, המלחמה בתימן במשך שנים כונתה "המלחמה הנשכחת". תימן היא מדינה עניה ונתפסה "חצר אחורית" של מדינות המפרץ, למרות המיקום האסטרטגי שלה. אבל הנטייה להתעלם או לרצות לדעת מתוך מחשבה שהדברים רחוקים מאיתנו, הוכיחה את עצמה כלא נכונה.
"בעולם שלנו מעט מאוד סכסוכים נותרים ענין מקומי, וודאי אלו הקשורים לסוגיות כלכליות גלובליות או אסטרטגיות ובוודאי לא כאשר זה נוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. לזה צריך להוסיף את הנטייה שלנו לשטח ולפשט התרחשויות שהן מורכבות או לחשוב במונחים או קטגוריות בינאריות: "מי בעדנו ומי נגדנו". זו אולי נטייה טבעית ומובנת אבל היא מסתירה מאיתנו מידע חיוני שיש לו השלכות מעשיות חשובות, למשל על אופני התגובה של ישראל.
"רוב הכוחות שנפרסים לפנינו בתימן כעת היו שם זמן מה או שינו תצורה אבל הם קיימים. כשמסתכלים מנקודת מבט של היסטוריון, וזה התחום ממנו אני מגיעה, רואים שהסיפור של תימן לאורך המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 הוא במידה רבה הסיפור של יצירת המדינה, והמאבק על הצביון שלה, הטריטוריה שלה, המאפיינים התרבותיים שלה. בישראל בחרו להתרכז בחות'ים ואולי במידה מסוימת של צדק אבל הקואליציה נגדם – מבית ומחוץ – היתה מראשיתה די שברירית ומורכבת.
"זה חלק מההסבר להצלחה של החות'ים לאורך השנים. גם הדיון על פרוקסי עלה בעיקר בהקשר של איראן והחות'ים אבל אפשר להחיל אותו גם על כוחות אחרים – הממשל שהודח או חלקים ממנו כפרוקסי סעודי ומועצת המעבר הדרומית כפרוקסי אמירתי.
"תימן היא מרחב שבו מתנהלת לא רק מלחמת אזרחים אלא מלחמה בין כמה מדינות עם אינטרסים משותפים ושונים וזה המצב מזה עשור", מכריזה ענבל.
הזווית הישראלית – ישראל ואיחוד האמירויות באותו צד
האם ישראל מעורבת בעימות הזה בין סעודיה ואיחוד האמירויות? היא תומכת בכלל במישהו מהכוחות הפועלים בתימן?
ענבל מבהירה שישראל אינה תומכת באף צד בסכסוך המסלים בתימן באופן רשמי "אבל התפרסמו ידיעות על שיתוף פעולה ישראלי-אמירתי (מאז החתימה על הסכמי אברהם) בעיקר על הקמת בסיסי מודיעין משותפים בסוקוטרה ובאי הסמוך לו. מידע נוסף שהופיע בתקשורת התייחס לבנייה המואצת של מסלולי המראה ותשתיות צבאיות באי סמוך לסוקוטרה ונטען כי אלו מיועדים לשמש גם את ישראל.
"ייתכן גם שישראל סיפקה לאיחוד האמירויות מערכות הגנה אווירית וחיישנים שנפרסו לאורך מקבץ האיים של סוקוטרה (הארכיפלג) כדי ליירט כטב"מים וטילים חות'יים. אם או במידה שקיים שיתוף פעולה מודיעיני ובתחום ההגנה האווירית בין ישראל לאמירויות בתימן, הרי שהוא מציב אותנו במשוואה בצד הזה ומכאן גם בעקיפין עם מועצת המעבר הדרומית.
"חשוב לזכור שישראל נגררה שלא מרצון למעורבות בנעשה בתימן בשל תקיפות החות'ים. זו אולי עמדה נוחה או פשוטה יותר מול הקואליציה האנטי-חות'ית ובוודאי אחרי ההכרזה על החות'ים על ידי ארה"ב כארגון טרור בינלאומי/זר, אבל מעורבות בסכסוך בין סעודיה לאיחוד האמירויות על אדמת תימן היא ענין אחר לגמרי.
"צריך לראות כיצד יתפתחו פני הדברים לאור פעולות סעודיה מלפני כמה ימים שהוצגה כ“תקיפות אזהרה" מהאוויר נגד עמדות מועצת המעבר הדרומית בחדרמוות כדי לבלום את התקדמותם ולהקנות לדרישה הרשמית לנסיגה גם תוקף מעשי. זה צעד דרמטי והוא יכול להשפיע על הקואליציה נגד החות'ים ועל חידוש מלחמת האזרחים בתימן.
"הזווית הישראלית בהיבט הזה היא כפולה: לא רק האם ישראל מעורבת אלא האם החות'ים יגיבו לנעשה ויכוונו את התגובה גם אל ישראל. חשוב לזכור כי עבור החות'ים המעורבות של איחוד האמירויות בתימן נתפסת כביטוי לאינטרסים ישראליים, בשל הקשר בין המדינות, ומשרתת כלשונם את ה'יישות הציונית' ומכאן שהיא מטרה לתקיפה".
ההכרה בסומלילנד
לגבי ההכרה הישראלית בסומלילנד שהכריז עליה ראש הממשל ביום שישי, נסים לובטון אומרת: "על פני השטח, זה בוודאי ישרת את האינטרס האסטרטגי של ישראל והולם גם את המעורבות של איחוד האמירויות שם.
"השאלה היא האם מעמד סומלילנד ישתנה וכיצד תתקבל הכרה כזו מצד שכניה ומצד כוחות חיצוניים גדולים המעורבים בקרן אפריקה. ראינו שיתופי פעולה מפתיעים ולא צפויים במרחב התימני בין אויבים לשעבר שנעשו בעלי ברית, כמו הנשיא לשעבר סאלח והחות'ים. לכן, נדמה לי שהפוטנציאל הגלום בצעד כזה יכול להיות חיובי אבל גם שלילי".
תעשו עוד כתבות כאלה
תפרסמו מפה של האזור כדי שנבין