בג"ץ מפחד ממשבר חוקתי – אבל לא מריסוק עולם התורה / דעה

רק 48 שעות הפרידו בין הדיון בבג"ץ על גיוס בני הישיבות והטלת סנקציות דרקוניות ועונשי מאסר עליהם, ובין הדיון בעתירות הדורשות להדיח את השר איתמר בן גביר מתפקידו. בין שני הדיונים הפריד יום השואה ומרחק שנות אור

אנחנו בדור עמוס במידע, כל כמה דקות מתפרסמת ידיעה חדשה שמשכיחה את קודמתה, כל יום מביא עמו דיווחים ואתגרים חדשים. לפעמים בסבך העדכונים אנחנו נותרים עם ידע קלוש על הנעשה במקומות שמתיימרים לקבוע את גורלנו.

אצל רבים הידע על בג"ץ הגיוס, מסתכם פחות או יותר בציטוט שחשפנו "נפרק את עולם התורה", ואילו מהדיון אצל השר בן גביר נותרו כמה אמירות שנונות של עו"ד דוד פטר.

כמי שהאזין לחלקים ארוכים מהדיונים באולם בית המשפט וקרא את החומרים הנלווים, הפער בין שני הדיונים זועק לשמיים. עם כל הביקורת על בג"ץ שהוא נוטל לעצמו חירויות מופלגות שמעולם לא הקנו לו, ומתעקש על זכותו לדון בפיטורי שר בממשלה, די היה להאזין לחמש דקות מהדיון על מנת להבין באיזו חרדת קודש מתייחסים השופטים לאירוע. לכולם ברור שאם יחליטו להורות על פיטורי השר ייתכן מאוד שתפרוץ כאן מלחמת עולם פנימית.

שאלות השופטים לעותרים ולנציגי היועמ"שית שתומכת בעמדתם היו נוקבות ובלתי מתפשרות, הממשלה הביאה למקום עו"ד בכיר שייצג אותה בצורה טובה, גם השר בן גביר הביא את עו"ד דוד פטר שהפך את אולם בית המשפט לזירת קרקס לכמה רגעים. אווירת כובד הראש מפני ההחלטה האפשרית הורגשה באוויר.

לא רק מצד שופטי בית המשפט היה ניתן לחוש בכובד המשא שעל כתפיהם, כמעט כל חברי הקואליציה פרסמו הודעות שאין ברורות מהן, בהן הביעו את תמיכתם החד משמעית בשר בן גביר. לא מעט מחברי הכנסת עשו מאמץ להיכנס לאולם בית המשפט למרות סירוב השופטים לאשר זאת, חלקם הפריעו והוצאו מהאולם ורמסו את כבודם העצמי למען ההגנה על בן גביר.

לכל שופט ברור שהוא משחק באש בדיון הזה, המילים "משבר חוקתי" ריחפו בחלל אולם הדיונים וניכרו גם בשעות הדיון הארוכות שהסתיימו רק בשעות הערב.

כל זה לא היה כלל בעת שבג"ץ בהרכב מצומצם יותר דן בקידום הסנקציות על עולם התורה ובני הישיבות. את הממשלה ייצגה היועמ"שית בלבד, שכמובן תומכת בהטלת סנקציות קשות על בני הישיבות, כולל הגשת כתבי אישום חמורים ועונשי מאסר ממושכים.

איש מחברי הכנסת לא טרח להופיע באולם בית המשפט. איש לא התעקש להעמיד ייצוג הולם לעולם התורה. הצדיק היחיד בסדום, היה מזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס, הוא התעקש לשלוח תגובה עצמאית לבג"ץ למרות שאינו צד בהליך, הוא גם התייצב בדיון והטיח בשופטים דברים ברורים. הוא הבהיר להם שהם מקיימים דיון במעמד צד אחד, שכן עמדת היועמ"שית מנוגדת לעמדת הממשלה (ולמרות זאת הממשלה לא עשתה די כדי שיהיה לה ייצוג בדיון). ומעל הכל הצהיר את המובן מאליו, בני הישיבות אינם עבריינים, החרדים הם ציבור שומר החוק הטוב ביותר בישראל, מי שהביא אותם למצב הזה, הוא מי שהחליט לבטל את מעמד "תורתו אומנותו" (השופטים עצמם).

על פני השופטים לא ניכרה כל חרדת קודש במהלך הדיון, הרשעים בגלימות לא בחלו לדחוק בנציגת היועמ"שית לבחון אפשרויות נוספות ומהירות יותר להטלת סנקציות על מי שעוסקים בתורת ה' יומם ולילה ובזכותם העולם קיים.

למעשה השופט סולברג, מי שכתב את פסק הדין המרושע המקורי בפרשה, הבהיר שחור על גבי לבן, שהוא כלל אינו מסוגל להבין את הצד של החרדים, הוא הצהיר שהוא אינו רואה כל צורך לאזן בין אינטרסים ושיקולים שונים בבואו לדון על גיוס העילית של עם ישראל ולקטוע את מסירת התורה מדור לדור. בהסתמך על ציטוטים מעוותים וחלקיים, תוך התעלמות מספרות ענפה ומעמדת גדולי הדורות, קבע כי גם היהדות מחייבת שכל בני הישיבות יגויסו לצבא החילוני.

די היה בקריאת שלושה פסקאות החלטתו לפני ארבעה חודשים, על מנת להבין שהיהודי חובש הכיפה הזה, מרוחק שנות אור מעולם התורה, וליבו גס בסבלם של החרדים.

בסיפור הזה של השמירה על עולם התורה אנחנו לגמרי לבד בזירה. כולם כמעט חברו נגדנו. הגענו למצב שח"כ לשעבר גדי איזנקוט מרשה לעצמו לכתוב ולומר שהוא יגייס את כל החרדים, אבל "מתוך הוקרה והערכה לערך לימוד התורה", הוא מסכים ברוב טובו להשאיר נציגות סמלית של 3% מעולם הישיבות שיוכלו להמשיך ולשקוד בהיכלי התורה.

אבל כולנו יודעים איך הסיפור יסתיים. לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, תמיד הם היו רבים, לא אחד. עולם התורה מוקף בשבעים זאבים משחרים לטרף, מוטרפים מקנאה ומונעים משנאה יוקדת.

והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. טיטוס ניסה וכשל, סנחריב תכנן ונפל, מנדלסון והרצל זממו ואבדו, בן גוריון ניסה לעקור ונשכח, וגם הם מלפיד ועד סולברג יעברו מן העולם ועם ישראל ימשיך לפרוח.

אבל דבר אחד צריך לזכור, זו לא קלישאה ולא סתם פתגם, באמת ובתמים אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים.