ל"ג בעומר תשפ"ו ייחקר בדברי הימים של עולם החסידות כאחד הימים המרוממים והמיוחדים ביותר. דווקא בשנה שבה שערי מירון נותרו סגורים בפני הציבור הרחב, נחשפה עוצמה רוחנית חדשה: ההילולא שינתה את פניה, והתוכן הפנימי הלך והעמיק דרך רבבות הלומדים המחוברים לתורת הצדיק בלב שלם.
גולת הכותרת של ההילולא נרשמה בקריית בעלזא בירושלים. לראשונה בתולדות החסידות, נערך מעמד סיום מרטיט על כל הזוהר הקדוש – שנלמד על ידי אלפי חברי 'אתכנשו בעלזא' – בשיאו של הטיש המרכזי, בהשתתפות אלפי חסידים שעמדו ברטט וברוממות הרוח.
המהפכה שסחפה את המוני בית ישראל בשבועות האחרונים הגיעה לשיאה במעמדי אדירים: במעמד האדיר בראשות המשפיע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, נרשמו רגעי התעלות מטלטלים בעת סיום הזוהר ברוב עם.
כמו כן, בקהילות גדולות וחשובות רבות נערכו מעמדים דומים, ובהן חצרות הקודש: ויזניץ, תולדות אברהם יצחק, ראחמסטרייווקא, נדבורנה, סערט ויזניץ, תולדות אהרן, טשרנאביל, קרעטשניף, מחנובקא בעלזא, דזיקוב ויזניץ, ערלוי, פינסק קרלין ולעלוב, שם נראו אלפי החסידים מתלכדים סביב תורתו של רשב"י מתוך אחדות נדירה של כלל החוגים והעדות.
באור הרשב"י מרגישים כי השנה נוצר חיבור עמוק ופנימי יותר; כשלא ניתנה האפשרות להגיע פיזית לציון במירון, עם ישראל מצא את הדרך להתחבר דרך תורת הרשב"י.
בחוגי החסידות מדברים על התעוררות בהיקף שלא נראה מאז הסתלקות רשב"י זיע"א. המעמדים נשאו אופי מיוחד, כאשר לימוד הזוהר עצמו הפך למוקד המרכזי של יום ההילולא. "רבבות יהודים שמתחברים יחד לזוהר זו תופעה שמעידה על זמן הגאולה", מסכמים נציגי הקהילות בסיפוק רב.
