עם פטירתו של רבן של ישראל, מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, הבנו במערכת 'חדשות JDN' כי גודל האבידה שחש כל יהודי מצריך סיקור שונה. מרן שר התורה זצוק"ל היה הכתובת של כל יהודי באשר הוא לברכה ולעצה, בזמנים קשים ובעיתות שמחה ידענו שישנה כתובת בבני ברק בה תמצא נפשנו מענה.
כך, עוד לפני מסע ההלוויה החלטנו כי הפעם הגולשים הם אלה שיספרו וייכתבו את אשר על ליבם ויספרו את הזווית האישית בה הם זכו להכיר את מרן זצוק"ל. בפרויקט המיוחד "ר׳ חיים שלי" שותפו עשרות סיפורים עוצרי נשימה המתארים את גדולתו של מרן זצוק"ל מחד, ומאידך נותנים לנו להבין את גודל האבידה. לפניכם מקבץ ראשון של סיפורים נבחרים.
גולש בשם יוסי סיפר על ההרגשה המיוחדת שנתן לו מרן זצוק"ל, על אף שלא הכירו: "נכנסתי אל ר׳ חיים בחרדת קודש, הוא נתן לי יד ושאל לשלומי", כתב יוסי ותיאר, "הרגשתי שהוא ממש מתעניין בי. סיפרתי לו את אשר על ליבי והוא החזיק בידי ואמר אני מברך אותך שהכל יסתדר לטובה. וב״ה ימים ספורים לאחר מכן כבר הגעתי לומר תודה".
אלחנן כהן שיתף נסס מיוחד לו זכה בזכות ברכתו של איה האלוקים זצוק"ל: "לפני כ6 שנים אשתי חלתה בקוליטיס ולא עזרו התרופות, גם לא סטרואידים במינונים גבוהים", הוא מתאר אתהמצב, "גיסי הציע לי לגשת לר' חיים ולשאול מה אני יכול לקבל על עצמי לרפואתה ולא להסתפק בברכה".
כהן ממשיך את הסיפור המיוחד: "ניגשתי לרב והוא בירך חזרתי שוב על השאלה והוא חשב ואמר אל תיגע בזקן כשהוא מחייך אלי, יצאתי משם המום ולאחר כחודש של התלבטות נגעתי בזקן, לא עברו חודשיים והרגשתי גוש ברגל לאחר בדיקות התברר שמדובר בסרטן מסוג סרקומה".
כהן לא נואש ופנה שוב לרב: "ניגשתי שוב לר' חיים וכשהוא עומד במטבח ביקשתי שיגזור בגזירת התורה שאהיה בריא. הרב בירך אבל אני המשכתי לעמוד בדרכו ולהפציר שיש לי אישה חולה ו4 ילדים קטנים כשהגדול בן 5 והקטנה בת שנה".
"הרב לא הגיב", המשיך כהן לתאר, "אז אמרתי לרב שלא שמעתי בקולו בעניין הזקן וכעת אקבל על עצמי לא לגעת בזקן. הרב הרים את ראשו בעירנות מפתיעה ושאל ומה עם הפאות? עניתי "כן". הרב אמר שבע"ה יהיה רפואה שלמה. הסתובבתי ללכת והרב פנה אלי שוב כשהוא מסמן עם היד, זקן פאות והכל יהיה טוב".
בשלב זה מתאר כהן נס מפעים: "לאחר שבועיים אשתי הייתה עם כאבי ראש, התברר שיש לה וירוס cmv ואסור לה לקחת את התרופות לקוליטיס. "עד היום היא לא חזרה לקחת את התרופות כשהיא מרגישה מצוין". לגבי מחלתו הוא מעדכן כי לאחר טיפולים וניתוח ב"ה הוא כבר 6 שנים ללא גרורות".
שרי משתפת סיפור המלמד על שמירת העיניים של הרב זצוק"ל, שקיבלה סיוע משמים: "פעם אחת הייתי אצל הרבנית קנייבסקי ע"ה וליוויתי אותה למנחה בבית הכנסת לדרמן. כשעמדנו מתחת למדרגות הרבנית אמרה שכבר מאוחר ועוד מעט שקיעה ולמה הרב לא יוצא?"
לרב זצ"ל היה שביל מיוחד בו היה הולך לבית הכנסת כדי לשמור על עיניו מנשים שבאות לרבנית ע"ה. שרי ממשיכה לתאר: "על השביל עמדה דמות שראינו את גבה. זה היה נראה מאחורה גבר עם מכנסיים וקפוצ'ון על הראש ואז אחד האנשים אמר לדמות לזוז מהשביל כי הרב צריך לצאת למנחה". לדבריה, "ברגע שהדמות זזה מהשביל הרב יצא מביתו למנחה וראינו את מלאך האלוקים מהלך לתפילת מנחה. התברר שדמות זו הייתה אישה לא דתיה שנעמדה על השביל על מנת לקבל ברכה מהרב, אך כמובן ללא הצלחה". כתבה וסיימה, "ממש רוח הקודש!".
סיפורים רבים עסקו בניסים גלויים שראו חשוכי בנים. מתן יוסף סיפור טרי במיוחד: "אני ואשתי ניסינו להפקד זמן מה, ובחסד הכניסו את השם שלנו לברכה אצל הרב לבן זכר – וביום שישי האחרון ביום הפטירה התבשרנו שזכינו להיפקד", כתב.
יעל סיפרה: "למשפחה מסוימת לא היה ילדים. הם ניסו את כל האפשרויות, הלכו לכול הרופאים ושום דבר לא עזר במשך 20 שנה. דוד הציע להם ללכת לבקש ברכה מהרב חיים קניבסקי זצ"ל והרב אמר להם שהם יבנו מקווה והם הלכו ובנו מקווה וביום חנוכת המקווה האישה נכנסה להריון וברוך ה' נולד להם שנה אחרי זה ילד".
יוסף לוינגר מהדרום מספר סיפור מיוחד על מרן זצוק"ל: "הדברות שוורץ, שהוא אמנם חילוני, סיפר לי שהוא היה המדביר של ר' חיים כל השנים ובפעם הראשונה שהמדביר הגיע ר׳ חיים שאל מה הוא הולך לעשות ואיך. המדביר הסביר שהוא יכול לעשות בצורה זולה ויש אפשרות של הדברה יותר יקרה וזה טוב לספרים הישנים ואז הרב אמר לא משנה אם זה יעלה לירה אחת או שתים העיקר שיהיה טוב לספרים".
לוינגר ממשיך לתאר: "המדביר סיפר לי שהרב רצה לשמוע איך הוא הולך לעשות את זה והמדביר התחיל להסביר, אך הוא רואה שר' חיים לומד הלאה אז הוא עצר מלהסביר. הרב שואל אותו למה הוא הפסיק להסביר? והמדביר השיב שהוא רואה שהרב לא שומע. הרב שאל אותו אם הוא רוצה שהוא באמת יחזור על מילה במילה על כל מה שהוא הסביר מתחילת הדברים או מהסוף?
"המדביר אמר שזה לא חוכמה לחזור מהסוף ההסבר שלו אלא שיתחיל מההתחלה של ההסבר. ור׳ חיים התחיל להגיד מילה במילה מתחילת ההסבר של המדביר". המדביר המשיך לספר כי "ר׳ חיים לא נתן לו ללכת לפני שהוא ישתה תה עם העוגיות של הרבנית והרב הסביר כמה שזה טעים כשמטבילים את זה התה".
לסיום אומר לוינגר כי "המדביר מספר שהוא ראה הרבה גבירים נכנסים עם סכומי כסף גדולים והרב לא רצה להסתכל על זה בכלל". הוא אומר מה עלינו ללמוד מהסיפורים האלה, "אפשר לראות גם את העצם הדבר שאצל ר׳ חיים מבחינתו עוד היה לירות וכן הזיכרון החזק ועם היכולת ללמוד ולשמוע בד בבד וכן לקרב כל יהודי בשיא הענווה והפשטות עם כ"כ אהבה לכל יהודי ועצם הדבר שמבחינת ר׳ חיים העוגיות היה הדבר הכי טעים שיש. פשוט לא ידע מגשמיות כלום".
