לאור ההיערכות הגדולה לקראת יומא דהילולא ה-97 של הצדיק מקערעסטיר, נאספו ניצוצי אור משולי גלימתו על ידי נכדיו בני משפחת רוטנברג, ראשי ארגון החסד 'רב להושיע', הממשיכים את מורשת החסד על פי צוואתו הקדושה אליהם, כדרך להמשכת הישועות כפי שבחייו חיותו.
ההכנות לקראת ההילולא
משפחת רוטנברג ראשי רב להושיע, הגיעו כבר היום לעיירת קערעסטיר לקחת חלק בהכנות הגדולות לקראת היומא דהילולא קדישא, אשר יתפללו ויעתירו בתפילה על קבר הצדיק, למען כל שותפי מורשת החסד של הצדיק לישועה והצלחה וכל מילי דמיטב, ממעיין הישועות אשר אלפי אלפים זכו להיוושע ממנו בס"ד.
פעילות החסד על ידי נכדי הצדיק מקערעסטיר, בני משפחת רוטנברג, ראשי ארגון 'רב להושיע', שואבת את כוחה מתוך הצוואה שמסר הצדיק בטרם פטירתו לנכדו, כי המשכת הישועות תוכל להמשיך גם אחרי פטירתו, באם מעשי החסד ימשיכו גם הם…
בכך רואים הנכדים בני משפחת רוטנברג את המטרה, להביא את הזכות לכל הזקוקים לישועה, להיות שותפים במורשת החסד של הצדיק ולזכות בהעתקי קמיעותיו, מטבעותיו ואפילו תמונת זיו דיוקונו, אשר כידוע, סגולתה רבה למאד וזוכה לביקוש רב בקרב הציבור הרחב, כדרך להתחבר למעיין הישועות של הצדיק מקערעסטיר ולהיוושע כבחיים חיותו, כאמור.
לקראת יומא דהילולא בשבוע הבא, יתוגברו מוקדי 'רב להושיע' לרווחת הציבור הרחב וכל המעוניין למסירת שמו להזכרה בקבר הצדיק מקערעסטיר, מוזמן להקדים להירשם ולמסור קוויטל לשם כך, מבעוד מועד בטלפון מס' 1800-20-22-33. ממשיכים את המורשת ולוחצים כאן>>>
להלן ניצוצי אורה משולי גלימתו שנאספו על ידי נכדי הצדיק מקערעסטיר בני משפחת רוטנברג:
לדמותו של בעל ההילולא רבי ישעיה ב"ר משה מקערעסטיר
האדמו"ר הקדוש רבי ישעיה'לה שטיינער מקרעסטיר זיע"א נחשב לאחד מגדולי הדור הקודם, שהוכיח באישיותו הנשגבת את אמיתות הכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". לא יחסן היה ולא צאצא למשפחת אדמו"רים. אולם מגיל צעיר בערה בתוכו תשוקה עצומה לא-ל חי, והוא מצא את הדרך אל צדיקי הדור שטפחו אותו עד שהפכוהו לכלי שלם.
הוא נולד בשנת תרי"א בכפר זבאריב לאביו רבי משה שטיינער, יהודי ירא וחרד. אמו היתה הצדקת מרת הענטשה מרים.
במעלליו יתנכר נער
בהיותו ילד בן 3 נפטר אביו, ואמו שקדה לגדלו בכל כוחה. אך כאשר מלאו לו י"ב שנים מסרה אותו לידיו של הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא בעל המחבר "אך פרי תבואה" והוא התמסר אליו בכל מאודו וגידל אותו ברוחניות ובגשמיות.
עוד בנעוריו כאשר למד בישיבתו של הגאון מסעמיהאל כבר נודע כי הבחור ישעיה'לה הוא בעל כוח תפילה גדול, וכאשר היה בכפר יהודי חולה, היו באים בני המשפחה ונותנים לו כמה מעות כדי שיאמר פרקי תהלים עבור החולה. תפילותיו התקבלו והחולים הבריאו.
מהישיבה חזר לביתו של רבי צבי הירש ונעשה משמשו, בבחינת נער לא ימיש מתוך האוהל, ואכן חתימתו כל ימי חייו היתה "ישעי' ב"ר משה ז"ל שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא זי"ע".
דרכו המיוחדת בחסד נבטה בנפשו עוד בימי ילדותו. כבר אז דאג להלביש עניים ויתומים ולדאוג לכל מחסורם של כל הנצרכים. הרה"ק רבי ברוך מגורליץ, אמר עליו "כלפי הצדקה של ר' ישעיה מתנהגים בדרך ארץ גם בשמים". (פאר ישעיה'ס צדקה פירט זאך אין הימל מיט דרך ארץ).
בצל רבותיו הקדושים
ההיכרות בין שני הצדיקים, החלה עוד מן הימים בהם היה רבי ישעיה תלמידו של אביו, הרה"ק רבי חיים מצאנז זיע"א, שהתבטא על רבי ישעיה בביטויי הערצה נדירים. באחד מביקוריו בצאנז כיבדו הרה"ק רבי חיים לברך על הכוס בהפטירו "טוב עין הוא יבורך – ישעיה וועט בענטשין", (ישעיה יברך על הכוס) והיה בדברים מעין סמיכה להנהגת עדה בישראל.
בשבת עלייתו לתורה לפני נישואיו נסע אל הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זיע"א. ולפני ה"בעווארפין" (השלכת הממתקים על החתן) אמר לו הצדיק, "אין לך מי שישליך עליך ולכן אני אשליך עליך חסידים", ואמרת קדשו נתקיימה במלואה כאשר בהמשך השנים היו לרבינו חסידים למאות ולאלפים.
"כדי שתוכל לחלק ברווח ליהודים"
לאחר הסתלקות הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא התבטא הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא ואמר "בגמרא מובאים דברים נוראים על הכובש נבואתו, לא עלינו ולא עליכם, מרדכי אינו רוצה לכבוש נבואתו. ידוע תדעו שבשמים הכריזו, כי ישעיה יהיה ממלא מקומו של רבו הקדוש מליסקא!"
ובבואו לצאנז פ"א לשבת קודש, ישב רבי ישעיה'לה כדרכו בריחוק מקום, נחבא אל הכלים. אבל מעיניו הקדושות של רבי חיים מצאנז אי אפשר היה להסתתר, והוא הכריז בקול רם:
"ישעיה, קים ארויף!" (ישעיה תעלה למעלה).
כשפניו כבושות בקרקע בצניעות מופלגת עלה רבי ישעיה לראש השולחן, והרבי מצאנז העניק לו קערה עם חתיכת 'קוגעל' גדולה כשהוא מכריז בקול רם:
"הרי לך הקוגעל כדי שתוכל לחלק ברווח ליהודים".
("דא האסטו, אין זאלסט קענען ברייט טעיילען פיר יודען").
היתה בהכרזה משמעות נצחית, וכך אמנם היה…
הרה"ק מצאנז ביקש ממנו שיגור בליסקא ושם ימלא את מקום רבו, וכך היה לתקופת זמן מסוימת, אבל בגלל סיבות שונות יעץ לו הרה"ק בעל הייטב לב מסיגעט לעקור משם, וכשהביע רבי ישעיה את חששו שמא לא תהיה לו שם פרנסה, אמר לו הייטב לב:
"פרנסה וועט איהר האבין אפילו אויפן שפיץ בארג". (פרנסה תהיה לכם אפילו בראש ההר).
בקרב בני עליה אמרו כי רבו הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא סמכו להיות אדמו"ר וממלא מקומו בגלל שתי סיבות עיקריות. האחת, בגלל שהבחין בקדושתו המופלגת בתקופת בחרותו. הסיבה השניה היתה כי פעם באה אשה אלמנה ובכתה לפני הצדיק מליסקא, שאין לה מה לתת נדוניה לבתה היתומה והחתן רוצה לבטל את השידוך. כיסו של רבי צבי הירש ריק היה באותה שעה, וידו קצרה מהושיע. הבחור ישעיה'לה ששמע את הענין, לא היסס אפילו לרגע, הוא לקח את כל ממונו שחסך במשך שנים בזיעת אפיו לצורכי נישואיו שלו, ומסרו בשלמותו לאלמנה להשיא את בתה.
בראות הצדיק דבר זה, נענה ואמר:
"ראוי הוא ישעיה'לה שיעמוד לישועת ישראל, כי לא ראיתי כמוהו נפש טובה ויקרה".
דרכו בקודש
דרכו בעבודת ה' מושתתת היתה על כל היסודות שהניח הבעל שם טוב, ור' ישעיה'לה הוסיף נופך מדיליה ובנה בבנין נפשו קומה שלמה של גמילות חסדים. עוד מנעוריו ניכר במידתו המיוחדת להאכיל רעבים. רבו הקדוש מינה אותו לחלק את החלות בעת השולחן, והיה אומר "כאשר ישעיה מחלק את החלות – הברכה שורה בהן". צדיקים אמרו כי כבר בנעוריו, מן האופן איך שחילק את החלות כבר אז ניכר היה עליו שהוא יהיה רבי.
לאחר פטירת רבו מליסקא נסמך לאדמו"רות על ידי הרה"ק רבי חיים מצאנז שהורה לו למלא את מקום רבו בעיירה ליסקא, אך כאמור, לאחר תקופה מסוימת קבע את מגוריו בכפר קרעסטיר ושם התגורר למעלה מיובל שנים. הוא נהג במנהגי רבו הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא כל ימיו. מנהגו היה לתת לחולים קוביות סוכר לסגולה ולרפואה. החסידים ידעו לספר כי קופסת סוכר נשארה לו בירושה מרבו הצדיק מליסקא, ומקופסה זו נתן את הקוביות. כשהקופסה התרוקנה והגיעה למחציתה, לקח קוביות משלו וערבב בקוביות הישנות ולפיכך הן לא נגמרו אף פעם…
"אורחים, בורחים, דורכים"
בקרעסטיר (אשר שמה המלא והמדויק הוא "בודרוג-קרעסטור") התחיל פרק חדש בעבודתו של רבינו. כאן החל לפתח את מצוות הכנסת האורחים שלו עד לפסגות. ביחד עם זוגתו הרבנית הצדקנית מרת שרה ע"ה, הקימו בית שהיה כעין ביתו של אברהם אבינו, פתוח מד' רוחות השמים לכל עובר ושב.
ואמנם, מכל עבר נהרו לביתו של רבינו שהפך הפקר לעניים, לרעבים ולכל אורח שעבר בסביבה.
רבינו עצמו היה אומר בחיוך כי שלושה מיני אורחים יש לו: "אורחים, בורחים, דורכים". דהיינו אורחים מכובדים שבאו להתארח בבית יום או יומיים או יותר. בורחים, אנשים שנמלטו מאימת המלכות ובאו לחסות בצילו ללון ולשבוע בצל קורתו. ודורכים. דורכי היין מעיירת הכרמים הסמוכה טוקאיי שבאו למצוא ארוחה חמה ומצע נוח לכמה שעות של מנוחה.
השמועה על גדלותו הענקית של רבי ישעיה'לה הן בהכנסת אורחים ומעשי צדקה ללא גבול ומידה, והן בקדושתו העילאית וכוחו הגדול בברכות ליהודים, התפשטה במהירות בכל קצוות המדינה, ומכל רחבי הונגריה נהרו אלפי יהודים לביתו של רבינו. אם בבקשת תמיכה, אם בבקשת עצה, ברכה, עידוד וכמובן, רובא דרובא של הבאים היו יהודים רעבים שידעו כי כאן יוכלו להשביע את רעבונם. אנשים פשוטים הרגישו כאן את עצמם כאורחים רצויים. פועלים קשי יום, עניים וקבצנים היו בני בית בכל ימות השנה.
יהודי כי נכנס אל הבית נתנו לו ברכת שלום ביחד עם ככר לחם והזמנה לבבית ליטול ידיים לסעודה דשנה. בשבתות ובחגים סעדו על שולחנו במרוצת השנים אלפי יהודים. תופעה נפוצה היתה בקרעסטיר שמחותנים עניים היו מגיעים לעיירה כדי לחגוג את חתונת צאצאיהם בבית המדרש של האדמו"ר. רבי ישעיה'לה היה מתכבד בסידור קידושין, ואת כל ההוצאות הענקיות של הסעודה למאות אורחים, מימן מכיסו. בנוסף לכך היה הרבי מעניק סכום כסף גדול כדורון דרשה לחתן. ועוד היתה היד נטויה, עניים שנולד להם בן זכר היו עורכים את הברית בחצר הקודש קרעסטיר. מכבדים את הרבי בסנדקאות וכל ההוצאות של ברית המילה נעשו על חשבונו של הרבי. לאחר ברכת המזון היה הרבי ניגש אל אבי הבן, ובשקט ובצנעה מעניק לו מענק גדול במיוחד שיהיה להוצאות גידול הבן…
רבי ישעיה'לה מעולם לא ביקש תמורה מאוכלי שולחנו, אבל דמותו העילאית השרתה בבית אוירה של קדושה וטהרה וממילא הפכה את הכל לטובים יותר, כל מי שראה את פניו המאירים רצה להיות טוב יותר וטהור יותר. ממשיכים את המורשת ולוחצים כאן>>>
מזון וצידה השביע לנפשנו
חצרו החסידית של רבי ישעיה'לה היתה חצר שכל עיקרה עשיית חסד וטובה ליהודים. אדמו"רים אחרים עבדו את הבורא כשהם ספונים בחדרם, ר' ישעיה'לה עבד את בוראו כשהוא עומד ליד התנור ומבשל מזון להאכיל בו יהודים רעבים. ביתו פתוח היה לכל דכפין ובכל עת ושעה היו בו צלחת מרק חם, וככר לחם לכל אורח מקרוב ומרחוק. אולם, יהודים אינם טיפשים, והם "הריחו" כי מתחת למסווה של טבח-מבשל, מסתתר אחד מצדיקי הדור, ונהרו אליו במאות ואלפים, לעיתם קרובות לא כדי לאכול אלא כדי ללמוד הימנו דרך בעבודת ה', ולא פחות מכך כדי להיוושע מברכותיו שעשו רושם בשמים וחוללו נסים על הארץ. מפורסמות היו סעודות מלווה-מלכה שערך בבית מדרשו, אליהן נהרו מאות יהודים מדי שבוע מכל הגלילות סביב העיירה קרעסטיר. לקראת הסעודה היו אופים חלה שאורכה כקומת אדם בינוני. בתחילת הסעודה הונחה החלה הענקית על השולחן, נעטפה במפה לבנה גדולה ומשני צדדיה עמדו שני פמוטים עם נרות דולקים. מסופר על אורח מארץ-ישראל שנקלע לשם לראשונה, ולא הכיר את המנהג, והוא נבהל עד מוות בראותו 'נפטר' שוכב על השולחן וסביבו נרות. רק לאחר שנטל הרבי ידיו, הרים את המפה, גילה את החלה ובצע אותה, נרגע האיש…
לאחר שאכל כזית היה האדמו"ר מחלק 'שיריים' מן החלה לכל המסובים. שיריים שהיה בהם כדי להשביע אדם רעב לאחר כמה ימי תענית…
החלות הארוכות שהובאו לשולחנו לא נועדו להרשים איש. רבי ישעיה'לה חשב תמיד איך להאכיל כמות גדולה של רעבים, וחלה ארוכה כקומת איש סיפקה לכולם אוכל משביע בשפע.
כאמור, סעודת "מלוה מלכה" בקרעסטיר היתה מפורסמת לשבח בכל רחבי המדינה, ומכל הפינות במדינה היו נוהרים אליה. ואפילו ממרחקים עצומים. בחורף כאשר השבת היתה מקדימה לצאת בחמש וחצי בערב, היו החסידים עולים על הרכבת המהירה ("שנעל צוג") לאחר ההבדלה, וגם אם הגיעו עד חצות הלילה לקרעסטיר לא איחרו שום דבר. בערבי שבתות היו כל הכבישים המוליכים לקרעסטיר מלאות עגלות עמוסות יהודים שבאו לשבות אצל רבי ישעיה'לה. היו גם שיירות שבאו ברגל – חזיון
שהזכיר את עולי הרגל לירושלים. ההבדל היה כי לקרעסטיר באו בידיים ריקות ורעבים, ויצאו שבעים, מלאים כסף וברכות…
רברבייא, טפלא, און שייע…
רבי ישעיה'לה היה גם פיקח מופלג ומצוי בכל הוויות העולם, למרות שמימיו לא התערה בו. מקרוב ומרחוק באו אליו יהודים לשאוב מבאר עצותיו המחכימות. כד בדיחא דעתיה קרא על עצמו רבי ישעיה'לה את המקרא הבא (שמקורו מתפילת "יקום פורקן" השבתית). "רברבייא עם זערייא, טפלא, ונשייא". וכך הסביר: ישנם צדיקי הדור שהם בחינת 'רברבייא', גדולים שבגדולים. אחריהם באים 'זערייא', אלו הצדיקים הבינוניים, שהם אמנם קטנים מן הגדולים בצדקתם, אבל גם הם לגדולי עולם יחשבו. בדרגה השלישית הם הצדיקים הקטנים בחינת 'טפלא', וגם הם צדיקים. ואחרי כל אלה מגיע "און שעיה" (באידיש "וגם שעיה", משחק מילים על "ונשייא"), גם שעייה נמנה ביניהם, האחרון לכל הצדיקים…
(כך היא הגרסה העממית של הסיפור, אבל בספר תולדותיו הראשון של רבינו, "מי באר ישעיהו" מובאת האמרה בשינוי, שאת המליצה הזו אמר עליו הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא "ונשייא – מלכא דעלמא יברך", וישעיה נתברך להיות רבי על ידי האדמו"רים הגדולים, מאן מלכי רבנן).
שלא להחמיץ אף אורח
היה זה פעם אחת באמצע השולחן הטהור של ליל שבת אצל האדמו"ר הקדוש רבי צבי הירש שפירא ממונקאטש בעל שו"ת "דרכי תשובה", (אביו של בעל המנחת אלעזר). לפתע נתקלו עיניו של האדמו"ר בשני בחורים שעמדו וצחקו מלוא פיהם. התרעם הרבי ונזף בבחורים "נו, נו, מה זה עומדים ליד שולחן שבת וצוחקים? זה השולחן אשר לפני ה'. דרך ארץ!"
הצטדק אחד הבחורים ואמר לרבי, "ומה אעשה וחברי סיפר לי זה עתה על ביקור לילי שערך בקרעסטיר, ואיך האדמו"ר רבי ישעיה'לה פתח לו את הדלת באמצע השינה. התיאור שלו בידח את דעתי וצחקתי".
הרבי בעל דרכי תשובה ביקש להבין. "מה בדיוק היה שם בקרעסטיר?" פנה אל הבחור המספר, "גם אני רוצה לשמוע"…
התקרב הבחור במבוכה אל ראש השולחן וסיפר לרבי. "הזדמנתי לסביבות קרעסטיר באחד הלילות. זה היה מאוחר בלילה ואני הייתי רעב צמא ועייף. חיפשתי באופן נואש מקום לאכול לשתות ולישון. שמעתי שבקרעסטיר יש הכנסת אורחים לעילא ולעילא בביתו של רבי ישעיה'לה ושמתי פני לשם. הגעתי לבית בשתיים בלילה. דפקתי על הדלת והייתי בטוח שלא יפתחו לי. הבית היה חשוך. אבל לא עברה אלא דקה ואני שומע מישהו נוטל את ידיו ליד המיטה, וכבר נפתחה הדלת ואת פני מקדם לא אחר מאשר הרבי בעצמו שלא נרתע מלפתוח לי את הדלת גם כאשר היה ללא מלבושו העליון, ואז התברר לי כי הוא ישן באורח קבע ליד דלת הבית, כדי שאם יגיע אורח באמצע הלילה, לא יווצר חלילה מצב שהוא יישאר בחוץ, ולכן הוא שוכב ליד הדלת כדי לשמוע כל נקישה על הדלת.
הרבי הכניס אותי פנימה במאור פנים, ומיד הכיר בי שאני רעב וצמא, עמד על גבי עד שאכלתי ושתיתי לשובע ואז השכיבני במיטה נוחה. אח, זו היתה הכנסת אורחים לעילא מן כל ברכתא".
שמע הרבי ממונקאטש את התיאור המלבב, ובו במקום גמלה החלטה בלבו כי בהזדמנות הראשונה שיהיה באזור, יסור לקרעסטיר כדי להתוודע מקרוב לצדיק מופלא זה הגומל חסדים בעין כה טובה.
נו, נו, הֶפְסֶק, הֶפְסֶק
בתוך כמה שבועות הוזמן בעל הדרכי תשובה לשמש כמוהל במישקוליץ הנמצאת בפלך קרעסטיר, ולאחר הברית נסע הרבי לשבות את שבתו בקרעסטיר.
בליל שבת בא הרבי לשולחנו של רבי ישעיה'לה והגבאים הושיבוהו כמובן במקום מכובד ביותר. נכנס רבי ישעיה'לה וקידש על היין ולאחר מכן נטל ידיו וברך על הפת ברכת המוציא.
והנה, בין הברכה לבציעה, הרים הרבי את עיניו, ראה יהודי אחד זקן בין היושבים סביב השולחן ורימז לו "נו נו, קים אהער", שיתקרב אליו לקבל מן הפת.
הרבי ממונקאטש שהיה בעל הלכה מובהק, נבהל והקיש על השולחן לאות מחאה כשהוא קורא בשקט "נו, נו, הֶפְסֶק, הֶפְסֶק".
רבי ישעיה'לה לא שת לבו למחאה ורמז עוד פעם ליהודי שיתקרב אליו לקבל מן החלה וכאשר הלה עשה כן, בצע את החלה, חתך פרוסה נדיבה, קרע ממנה את החלק הבצקי הרך ונתן חתיכה גדולה ממנו לאותו קשיש, ורק אחר כך אכל בעצמו.
פנה אליו הרבי ממונקאטש וכולו תמיהה על תמיהה. "אינני מבין את הנהגת הרבי. בגמרא (ברכות דף מ.) מובאת דעה שאפילו מי שאמר לבני ביתו בין ברכת המוציא לבין הבציעה "גביל לתורי, גביל לתורי" כלומר גבלו את המורסן במים ותנו לשוורים לאכול, צריך לחזור ולברך המוציא, כיון שעשה הפסק בין הברכה לאכילה, וכאן הרבי בירך המוציא ואחר כך מזמן אליו מישהו במילים לקבל את הפת עוד לפניו?!".
הסביר לו רבי ישעיה'לה במתק שפתיו:
"באותה שעה שברכתי את הברכה, ראיתי מולי יהודי שיושב וכשראה את החלה הכרתי בו שאחזו בולמוס. כנראה כמה ימים כבר לא אכל, פיו נפער מרוב רעב ואני ראיתי באותה הזדמנות שאין לו שיניים. רציתי להרגיע אותו ולכן רמזתי לו וקראתי שיבוא אלי לקחת חלה, ולכן גם נתתי לו לאכול מהבצק הרך שייקל עליו לאכול".
התרגש הרבי ממונקאטש ואמר, "אין זאת אלא כי מי שכל ימיו מחפש לגמול חסד עם יהודים, מן השמים כבר מסייעים בידו. אני לא הייתי מרים את עיני מהחלה וממילא לא הייתי רואה את היהודי אחוז הבולמוס, לא הייתי שם לב שאין לו שיניים, ועד שהוא היה מקבל חתיכת חלה קשה, נשמתו היתה פורחת מרוב רעב".
מני אז החל מעריץ את רבינו עד בלי גבול.
דברי נביאות
וסיפר הגה"צ רבי שרגא פייבל מנדלוביטש זצ"ל מנהל ישיבת תורה ודעת בארה"ב אשר לפני נסיעתו לארה"ב, והוא עודנו אברך צעיר כבן 27 נסע להתברך מפי הרה"ק רבי ישעיה'לה וליטול ממנו ברכת הדרך.
לגודל פליאתו של רבי שרגא פייבל החל הרבי מדבר ברוח הקודש, כשהוא מנבא לרבי שרגא פייבל את כל העתיד לקרות אותו בארה"ב.
כחלוף שנים סיפר זאת רבי שרגא פייבל לתלמידיו בישיבת תורה ודעת ואמר להם, "כעת יכול אני לומר לכם כי צרור לא נפל מדבריו של הרבי הקדוש מקרעסטיר והוא אכן חזה במדויק את כל העתיד להתרחש עמי".
(על פי הספר "שלוחא דרחמנא" מאת הרב אהרן סורסקי לתולדות חייו של הגה"צ רבי שרגא פייבל מנדלוביטש זצ"ל).
מפתח של פרנסה בידו
מעשה בחסיד בעלזא שביקש לנסוע את רבו הקדוש הרה"ק רבי יששכר דוב זיע"א לחצר הקודש בעיירה בעלזא לקראת ימי החגים. אך בגלל סיבות שונות נמנע ממנו הדבר. בצר לו כתב לרבי כי לא יוכל לבוא לבעלזא וישהה בצל קדשו של הרה"ק רבי ישעיה'לה בקרעסטיר.
"טוב מאד" ענהו הרבי מבעלזא, "מפתח של פרנסה נמצא בידו של רבי ישעיה'לה, וכדאי והגון הוא הדבר להיות במחיצתו בימים קדושים אלו".
מעשיו של הרבי לפני התקיעות
וחסיד בעלזא אחר מן העיר סֶרֶנְטְש שגם הוא לא יכול היה להגיע לבעלזא לראש השנה בגלל עסקיו, לא רצה להישאר בביתו ולכן החליט לנסוע לקרעסטיר לראש השנה, ולעשות את ימי הדין במחיצתו של רבי ישעיה'לה.
מקובל בקרב עדות החסידים, כי לפני תקיעת שופר עושים הפסקה. החסידים הולכים למקוה, והרבי בנוסף לטבילה במקוה, נכנס לחדרו להתבודד וללמוד את הזוהר הקדוש, או ללמוד ברמב"ם הלכות תשובה או הלכות שופר. חסיד זה היה סקרן לדעת, מה עושה רבי ישעיה'לה לפני תקיעת שופר?
כשיצא הצדיק מבית הכנסת הלך החסיד בעקבותיו. הוא הציץ מבעד חור המנעול שבדלת הבית, וראה שהצדיק נכנס לחדר האוכל הענקי, נטל סכין ארוכה, והחל לחתוך את העוגות הענקיות לחתיכות קטנות. לשפוך יי"ש לכוסיות, ולערוך את השולחנות, כדי שהכל יהיה מוכן ומזומן לפני המתפללים כשיבואו לעשות קידוש מיד בסיום התפילה. אותו חסיד הביע את פליאתו בפני אחד החסידים, והלה השיבו תשובה ניצחת. שמא עבודה זו חשובה לפני הקב"ה יותר מלימוד הלכות? שהרי שנינו "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה".
לעצמו לא היה צריך כלום
למרות שנהרו אליו אלפי חסידים ורבים מהם ביקשו להציף אותו בכסף, נהג רבינו את ביתו בפשטות, בצניעות, ובעניות, עד כדי כך שבחדרו לא היתה רצפת אבנים או קרשים אלא אדמה וטיט.
כאמור קרעסטיר שכנה היא לטוקאיי, וכשהגיעו ימי הבציר לגבעות הכרמים היו מגיעים מאות יהודים עניים ממחוז מרמרוש, כדי לדרוך את הענבים ברגליהם ולייצר יין כשר לכל מדינות אוסטריה-הונגריה. במשך כל ימי השבוע עבדו יהודים קשי יום אלו בכרמים וביקבים עבודת פרך ולא טעמו טעם תבשיל חם, אך לקראת שבת קודש היו באים הפועלים בהמוניהם לקרעסטיר לחצרו של רבי ישעיה'לה.
לפעמים הצטופפו שם בשבתות (בשיא עונת דריכת הענבים בגת) כחמש מאות דורכי ענבים בבת אחת, והרבי כיבד אותם במאכלי מלכים והכל בשפע רב. האורחים היו כל כך רעבים שאכלו בשבת כל מה שהיה במחסן הגדוש, ולסעודה שלישית כבר לא נותרו חלות ואכלו לחם שחור. לסעודת מלוה מלכה לא נותר כבר גם לחם שחור… ועל כן הוזמן השוחט לשחוט בהמה נאה במוצאי שבת.
הצוואה הקדושה: "להכין הרבה אוכל ליהודים"
כל ימיו היה רבי ישעיה אדוק במידת החסד עד בלי גבול וקיים בהידור רב את המשנה באבות "ויהיו עניים בני ביתך".
בשנת תרפ"ה, כשהיה בגיל ע"ד שנים, התרופפו עמודי גוו של רבי ישעיה'לה וחולשה גדולה החלה אופפת אותו. אחרי פסח תרפ"ה עוד נסע לצאנז להשתטח על קברו של הרה"ק רבי חיים זיע"א ביום ההילולא שלו כ"ה ניסן, ובחזרתו משם חלה וכבר לא יכול היה לנסוע ברכבת מחמת חולשתו, והוכרחו להביאו הביתה במכונית. (דבר נדיר באותם ימים, לפני 85 שנה). הוא נפל למשכב והרופאים שהובאו למיטתו אמרו מיד נואש לחייו. סובביו הבינו כי למגינת לבם, בקרוב יעזוב אותם ויתעלה לעולם שכולו טוב.
אור ליום שני ג' באייר ניתן היה למשש בידיים את המעמד הנורא העומד להתרחש. הרבי ציוה על נכדו הרה"צ רבי מאיר יוסף רובין, חתן בנו הרה"ק רבי אברהמ'לי, לשורר את הזמר "יום זה מכובד" (מזמירות שבת קודש), וכאשר שאלו נכדו "האם שבת היום?" ענה "הן".
מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת – – –
"אני מבקש להכין כמות גדולה מאד תפו"א מבושלים והרבה ככרות לחם" ביקש על ערש דווי, "מחר יהיה כאן קהל גדול מאד וצריך לדאוג שיהיה להם מה לאכול".
זאת היתה צוואתו של הרבי שכל ימיו היו מסכת אחת של אהבת ישראל והכנסת אורחים בלתי פוסקת. על מה חשב בשעותיו האחרונות? האורחים שיבואו להלוויתו, מקרוב ומרחוק, צריך לדאוג שיהיה להם מה לאכול!
"קראו לבני רבי אברהמ'לי" ציווה הרבי. ובשעה שעמד בנו ליד מיטת חוליו אמר לו אביו. "אתה תביא את הקוויטלאך לקברי ובעז"ה אם תמשיכו במעשי החסד שלי כולם ייוושעו כמו שהיה עד עכשיו".
הוא שוחח עם בנו דקה אחת בלבד, וציווה לקרוא לנכדו רבי מאיר יוסף רובין, ממלא מקומו של חמיו רבי אברהמ'לי לאחר הסתלקותו, ואתו הסתגר ושוחח באריכות.
אחת מבנות המשפחה, שהיתה אשה משכלת וחכמה, אמרה באותו מעמד, "כלל לא מוצא חן בעיני דבר זה שהרבי מדבר כה מעט עם בנו, ושם את הדגש על הנכד".
ואכן, היא צדקה.
בנו רבי אברהמ'לי ממלא מקומו, נפטר פחות משנתיים לאחר פטירת אביו, ביום ח"י אדר תרפ"ז, ואילו הנכד, רבי מאיר יוסף רובין, חתנו של רבי אברהמ'לי מילא את מקומו טו"ב שנים, עד שנהרג על ידי הנאצים הארורים בשנות הזעם באושוויץ בט"ז סיון תש"ד.
צוואתו זו לנכדו הצדיק רבי מאיר יוסף, מהווה הצוואה המובילה את שאר נכדיו ממשיכי דרכו בני משפחת רוטנברג, ראשי ארגון 'רב להושיע', להמשיך את מורשת החסד בסעודות המלווה מלכה וחלוקת מטרנה למשפחות נזקקות כדרך להמשכת הישועות בימינו אלה, כבחיים חיותו… לחצו כאן>>>
עדותו של מנהל הדואר
לאחר ההסתלקות כאשר השמועה הקשה התפשטה בכל האזור, התאספו רבבות יהודים לקרעסטיר כדי ללוותו למנוחת עולמים. הבכיות והיללות שהיו שם בשעת מעשה, לא היו כדוגמתן במדינת הונגריה מאז ומעולם. הציבור היה כה גדול עד כי בלתי אפשרי היה להשתלט על הסדר ולהביא את המיטה למקוה לשם טהרה.
קבוצת דורכי ענבים מאוכלי שולחנו, חפרו בתוך שעה קצרה מקוה בחצרו וכך טיהרו אותו. כמקובל אצל אדמו"רים לא הושמעו הספדים, אבל מספרים כי מנהל הדואר המקומי, איש הונגרי לא יהודי שהשתתף בהלוויה, פנה אל המלווים כשהוא נרגש ודומע ואמר לציבור הגדול: "מורי ורבותי, אתם שבאים לקרעסטיר מכל קצוות הארץ, אינכם יודעים מי היה "אבא שייקא" (כך קראו לו הגויים המקומיים), אבל אני שטיפלתי בדואר שלו יודע את מעשיו. במשך עשרות שנים שלח הרבי על ידי הדואר הון רב למאות משפחות עניות שמתגוררות בכל המדינה והוא תמך בהם. נכון שגם הגיעו לכתובתו בכל יום מעטפות עם הרבה כסף, אבל "אבא שייקא" שלח פי שלוש יותר ממה שקיבל"…
אם יהיו צדקות – יהיו ישועות
על ערש דווי, כאשר נשמתו הטהורה עמדה לעזוב את גופו ולפרוח למרומים, שאלו בני הבית והמקורבים את רבי ישעיה'לה, "מה יהיה? מה נעשה בלעדיך? כל כך הרבה ישועות היו לנו בזכותך, מה יהיה מעתה ואילך".
הזדקף רבי ישעיה'לה בכוחותיו האחרונים על הכרית, נשען על ראש המיטה והבטיח בפה מלא: "אם תמשיכו לעסוק במעשי החסד הלאה, כאשר נהגתי בימי חיי, ימשיכו גם הישועות לבוא מן השמים".
ואמנם, מקום ציונו הנמצא על ראש ההר בקרעסטיר היה לאחר פטירתו מקום ישועות גדול. אלפים רבים היו עולים לציון קדשו בכל ימות השנה, ובפרט ביום ההילולא שלו החל ביום ג' אייר. העולים קבלו עליהם לעשות מעשי חסד לעילוי נשמתו, אמרו פרקי תהלים, התפללו מעומק לבם, ונושעו שם בכל מילי דמיטב.
עם חלוף סערת הקורונה ושערי אירופה נפתחו שוב לרווחה, נעשתה הנסיעה להונגריה ענין קל, ומסורת העליה לציונו של רבי ישעיה'לה התחדשה ביתר שאת.
ומעיין הישועות של קרעסטיר החל לנבוע שוב ולתת את מימיו. עשרות רבות של מקרי ישועות בעקבות התפילה על הציון הקדוש כבר רשומות עם פרטים ופרטי פרטים. המקום ידוע כמקום מסוגל לפעול בו פרנסה ברווח. בני חיי ומזוני. רפואות וכל מיני ישועות.
למפרע הובנה אמרת קדשו של מרנא בעל הייטב לב זיע"א שאמר כי "ישעיה יוכל להיות בעל פרנסה אפילו אויפן שפיץ בארג", רבי ישעיה'לה מקרעסטיר ממשיך לפעול פרנסה וכל מילי דמיטב לכל ההולכים בדרכו ולכל העולים על ציונו הנמצא בראש ההר בקרעסטיר…
הישועות ממשיכות גם בימינו
מורשתו הכבירה של הצדיק מקערעסטיר, ממשיכה ללוותינו עד ימינו אלה ולהשפיע טובה וברכה לכל הזקוקים לישועה, בזכות המשך עשיית החסד של הצדיק, כפי שביקש בחייו. חלק נכבד מסיפורי הישועות המפתיעים שנרשמו עוד מתקופות חייו של הצדיק מקערעסטיר זי"ע, מכילים בחובם סוד שלא ידוע לרבים: הצדיק מקערעסטיר זי"ע חילק קמיעות מיוחדות כדי להפקד בדבר ישועה ורחמים. כך גם העניק מטבעות מבורכות, אשר העניקו שמירה וברכה לכל נושאיהם.
עבור הקמיעות, היה הצדיק מקערעסטיר, רבינו רבי ישעיה בן רבי משה זי"ע, ממנה את צאצאיו לכתוב קמיעות לפי סודות טמירים ונעלמים על פי סוד הקבלה, אשר היוו סגולה לשמירה ולהצלחה למעלה מדרך הטבע. את המטבעות, חילק הצדיק מקרעסטיר לכל הנזקק לישועה ולשמירה ולנחת מהצאצאים.
באורח פלא רצוף שרשרת נסים, שרדה אחת מהקמיעות המקוריות הללו של הצדיק מקערעסטיר זי"ע ונשמרה בידי הרב הישיש רבי ישעיה זיידנפעלד זצ"ל ועל פיה ממשיכים הנכדים בני משפחת רוטנברג להפיצה בישראל לישועת הכלל והפרט. על מטבעות השמירה, שמענו מאת הרה"ח ר' דוד לייב בלאנק זצ"ל שזכה בשל כך להיוושע בישועה מעל לדרך הטבע.
כדי להמשיך את כוח זקינם הצדיק מקערעסטיר, ממשיכים ראשי 'רב להושיע' בני משפחת רוטנברג נכדי הצדיק מקערעסטיר, לחלק בישראל את הסגולות המופלאות הללו: קמיע שמירה ומטבע לברכה.
קמיע השמירה מועתק אות באות בסילודין בהכוונת והדרכת גדולי המקובלים שליט"א, על ידי סופר מיוחד ויראי-שמיים שנבחר על ידי הארגון בהיותו גם הוא מנכדי הצדיק מקערעסטיר זי"ע, לזכות התורמים לארגון החסד 'רב להושיע' הנקרא על שמו וממשיך את מסורת הצדקה בעוז.
המטבע לברכה, הוא הינו מטבע שנערך עליו תיקון מיוחד, עליו חרוט מפתח הישועות עם שמות הקודש שגילה הצדיק מקערעסטיר כמסוגלים לפתיחת שערי פרנסה, כאשר בנוסף מתנוסס עליו חתימת יד קדשו של הצדיק מקערעסטיר.
הסגולות הנדירות הללו – מעשי ידי נכדי הצדיק מקערעסטיר דייקא – יגיעו לידי השותפים בפעילות 'רב להושיע' סמוך לסיום יום ההילולא קדישא, מאחר והם יהיו נוכחים במעמד התפילה והתיקון שייערך בקברו של הצדיק מקערעסטיר, בעצם יום ההילולא קדישא!
המאמץ העליון הזה, בהכנת הסגולות, כתיבתן וחריטתן בציפורן שמיר והסעתם להונגריה למעמד התפילה בציונו של הצדיק מקערעסטיר והבאתם ארצה שוב, שמור לשותפים היקרים של ארגון 'רב להושיע', בהיותם המגינים של הילדים הרעבים והחולים, אשר זקוקים למנות מטרנה יקרות במיוחד והתנדבו לממן זאת עבורם, בזכות רבינו רבי ישעיה בן רבי משה!
אם עדיין לא לקחתם לעצמכם את הזכות, זה הזמן, חייגו כעת 180020-22-33
