המנוחה הדגולה נולדה בא' חשון תשל"ח, לאביה יבלחט"א הרה"ח ר' אברהם שמואל לזר שליט"א, עסקן וותיק בחצר הקודש סערט ויז'ניץ ומחשובי נכבדי הקהילה, ולאמה תחי'. בנעוריה בית אביה ואמה, קיבלה את החינוך הטהור והיוקד על מבועי התורה והחסידות, באמונת אומן ובמידות טובות, במעשים טובים בצדקה וחסד, בהכרת טובה לכל יציר נוצר ובאהבת הבריות להפליא, כפי שהיטיבה כל ימיה ושנותיה בלב ונפש חפצה, במאור פנים ובחדווה אמיתית.
בחודש כסלו תשנ"ח נישאה לבעלה יבלחט"א העסקן הדגול והנמרץ, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, הרה"ח ר' חיים מנחם מענדיל פישר שליט"א, מנכ"ל מרכז מוסדות סערט ויז'ניץ. יחד הקימו את ביתם וגידלו את ילדיהם בטוב ובנעימים רבות בשנים, בעודה עומדת תמיד על המשמר לחנך את צאצאיה במסירות ובאהבה אין קץ, מתוך דאגה ואכפתיות לכל פרט ופרט קטן כגדול, משרישה בהם אהבת תורה ויראת שמים, מובילה אותם למסילות ישרים ולאורחות צדיקים בדוגמה חיה ואישית לדוגמה ולמופת בכל מעשיה והנהגותיה, לתפארה.
לפרנסתה תמיד בררה לעצמה דברים שלא יהיו חלילה על חשבון חינוך הילדים, כדי שתמיד תוכל להיות בבית בחזרתם מבתי החינוך, לקבל את פניהם בשמחה ובאהבה, לשמוע את אשר בפיהם ולהגיש לפניהם את אוכלם בעתו. בהיותה מחנכת בבית החינוך לבנות 'תורת אמך' ברמת ויז'ניץ, היתה מקדמת ילדות המתקשות בקריאה ובלימוד, מתוך ירידה לפרטי הפרטים בסבלנות וברצון פנימי להיטיב עם הזולת, וכך גם היתה נוהגת תמיד להחמיא בנדיבות לאימהות אותן פגשה ברחובות השיכון על ילדותיהן המתקדמות בקריאה ובלימוד בקצב זריז ומבורך.
סמל ודוגמה לרבים היו תפילותיה הזכות בכל עת מצוא לזכות לצאצאים תלמידי חכמים, אוהבי ד' וחושבי שמו. מעמד נרגש היה חוזר על עצמו בקביעות מידי ערב שבת בזמן הדלקת הנרות, עת נעמדה ברטט של קודש להתפלל על ילדיה שיצליחו בתורה ובחסידות, בבכיות עצומות שהרעידו את כותלי הבית בכל פעם מחדש. אכן תפילותיה התקבלו וזכתה לראות דור ישרים מבורך לתהילה.
כן היה רגיל על לשונה תפילת 'נשמת' בהלל ובהודאה ביום השבת ובכל זמן שמחה במשפחה. תמיד היטיבה לבטא את החובה והזכות שיש לנו להודות ולהלל להשי"ת על כל חסדיו ורחמיו איתנו בכל עת ובכל שעה, וכך היתה רגילה להגות במזמור לתודה בלב מתרונן בשיר ושבח לחי עולמים. ביותר ראו זאת כולם בימי מחלתה ל"ע, כשהייתה נאנחת בסאת ייסוריה הנוראים ובתוך כך היתה משחילה ואומרת בלחישה: 'שכויח, אייבישטער'… והיו הדברים מרטיטים ומחרידים כל לב שומעיהם.
מסירותה ונאמנותה למען המוסדות הקדושים בהתבטלות ובאמונה היו לשם דבר, כאשר בשמונה השנים האחרונות מאז התמנה בעלה ר' מענדיל שיחי' למנכ"ל מרכז המוסדות ברמת ויז'ניץ, הפקירה את כל ישותה עבור הצלחת המוסדות ולעצמה לא ביקשה דבר. רק זאת היתה בקשתה לפני קבלתו את התפקיד, לקבל ברכה והבטחה מפי כ"ק מרן אדמו"ר ה'חכמת אליעזר' זי"ע, שבשכר זאת יזכו הוא ובעלה לבנים ולחתנים תלמידי חכמים, צדיקים ויראי שמים, כי זה חלקה מכל עמלה.
מאז, לא נשמעה מפיה אף לא תלונה אחת, על כך שהיא נותרת לבדה ימים ושבועות עת בעלה נסע לחו"ל לתקופות ממושכות ונעדר מהבית לצורך החזקת המוסדות הקדושים. באחת הפעמים עוד שהתה בבית-חולים אחרי לידה, אך עם זאת שלחה את בעלה בחפץ לב אל מעבר לים לצרכי המוסדות, באמרה שהיא כבר תסתדר ויהיה מי שידאג לה, אבל המוסדות הק' הרי צריכים את הסיוע הדחוף הזה, ואם לא עכשיו, אימתי.
כך גם היה אחרי נישואיה עם בעלה שזכה לשמש בקודש בתפילת שחרית אצל כ"ק מרן אדמו"ר ה'חכמת אליעזר' זי"ע, ועבור כך היה יוצא מהבית בשעת בוקר מוקדמת, והיא היתה צריכה לבד להכין את ילדיה הרכים ולשולחם לבתי החינוך ולמוסדות הלימוד, כשכל זאת היא עושה בשמחה ובחדווה, מתוך הבנה וידיעה כי זכות גדולה היא לה שבעלה עומד לימין הקודש באותה שעה ובשכר זאת בוודאי יזכו לראות ולרוות נחת דקדושה מצאצאיהם היקרים להם יותר מכל דבר אחר.
כל ימיה היו מקשה אחת של אהבת תורה ויראת שמים, ולשמחתה לא היה גבול עת שמעה בשורה טובה על ילדיה העושים חיל בלימודיהם וקוצרים ברינה את פירותיהם. בכל מעמדי הסיומים שנערכו אצל ילדיה בכיתות ה'חדר', היתה משקיעה תמיד ומכינה עוגות מפוארות ושאר מאכלים ערבים לכבוד שמחת התורה של יקיריה. לא פעם נשאלה מדוע משקיעה היא עד כדי כך, ותשובתה היתה: 'אין אצלי אושר גדול יותר לטרוח עבור הבן-יקיר שלי שזכה ללמוד כל השנה ועתה הגיע אל הסיום בשעה טובה'…
כך גם תמיד נהגה לכתוב ולשלוח מכתבי הוקרה והערכה למלמדים בת"ת ולמחנכות בביה"ס, בהם היטיבה להביע את ברכותיה ואיחוליה על ההשקעה הרבה המוכנסת בצאצאיה. יום אחרי חג הפסח האחרון, עת נאלצה להתפנות לבית החולים בדחיפות באישון לילה מחמת גודל ייסוריה, בהיותה כבר במעלית הבניין ביקשה לשוב לכמה רגעים חזרה אל הבית. בהגיעה, התיישבה בשארית כוחותיה לכתוב פתק למורה של בתה תחי', באומרה שהרי הבטיחה לה במהלך ימי החג שתכתוב לה פתק על התנהגותה למופת ואינה רוצה לאכזב אותה.
מעשי הצדקה והחסד למאות ולאלפים היו מדהימים את כל רואיהם ושומעיהם, כאשר היתה מוסרת את עצמה בלב ובנפש למען הזולת, להרבות חסדים וטובות לכל מי שנצרך בעזרה ובמעש. ביתה היה הכתובת הראשונה לכל הפונים לקבל סיוע ותמיכה בגוף ובנפש, כשהיא עצמה מנהלת את מערך שליחת משלוחי מזון ליולדות ולבעלי שמחה, ובכל יום שישי היו יוצאים ממטבח ביתה משלוחים ומתנות לרוב. לא אחת היה אומר לה בעלה החשוב שיחי', כי בבית המדרש ניגשים אליו אנשים להודות לו והוא אפילו אינו יודע במה מדובר… תגובתה הקבועה היתה: 'תניד ראש כמי שנמצא בתוך העניין, ותמשיך הלאה'…
אחד מילדי השיכון שחלה והוריו התמודדו עם קשיים רבים בגידולו, הופתעו לקבל את הצעתה של גב' פישר ע"ה שבכל ערב שבת קודש אחרי הדלקת הנרות יבוא הילד לביתם, כדי שאמו תוכל לנצל את השעה הזו למנוחה ולהתאוששות אחרי שבוע ארוך ומפרך. כך נקבע הדבר למעלה מעשר שנים רצופות בכל עש"ק, וכך גם בזמני השמחות שהתקיימו במשפחה זו, שהיה הילד מגיע לביתם של משפ' פישר כדי להקל מההורים ולסייע להם עם הלב הגדול, הטוב והמיטיב.
אחת השכנות סיפרה בימי ה'שבעה', כי לפני כמה שנים נולדה להם בת חולנית שהייתה צריכה השגחה צמודה בכל עת, ובאחת השיחות גילתה לפניה כי מאד קשה לה להכין במצב הזה את הבית לכבוד שבת בבישולים ובניקיונות. מאותה שיחה, בכל ערב שבת היתה המנוחה מגיעה לביתה של השכנה ומטפלת בילדה החולנית במסירות ובאהבה, כדי שאמה תוכל להתעסק עם סידור הבית והכנתו לקראת שבת. כל זה בלי שאף אחד יידע על-כך, כמו שאר מעשי החסד הנפלאים שעשתה בינה לבין קונה.
יחידה ומיוחדת היתה במידות הטובות שעיטרו את דמותה בכלילת המעלות, וביותר היתה מצוינת לשבח בקיום מצוות כיבוד הורים בכל מצב ובכל מחיר, מתוך הוקרה והערכה לאביה ולאמה שיחי' שעמדו תמיד בראש מעייניה לשמחם ולכבדם. בכל הזדמנות ובעיקר בערבי שבתות היתה שולחת את בנותיה הגדולות לעזור לאמה תחי' לסדר ולהכין את הבית לכבוד שבת, כשהיא לעצמה מוותרת על העזרה החיונית הזו ועושה זאת בכוחות עצמה. כך גם במוצאי שבתות היתה שולחת אותן לסדר ולנקות את הבית אחרי שבת. ילדיה ידעו תמיד כי השמחה הגדולה ביותר אצלה תהיה אם יספרו לה שעזרו לאמה תחי' או שאמרו דברי תורה לאביה שיחי'.
רגיל היה על לשונה תמיד, כי ההורים נמצאים מלמעלה ואנחנו נמצאים מלמטה, כך שכל ההשפעות הטובות מגיעים מהם אלינו, וזוהי הזכות המיוחדת שלנו לכבד ולהוקיר אותם. עד כדי כך, שברגעים הראשונים אחרי שנודע לה כי מחלה קשה מקננת בגופה ל"ע, פרצה בבכי ואמרה שאינה יודעת כיצד תהיה מסוגלת לראות בצערם של הוריה לאחר שיתגלה להם דבר מחלתה, ואילו היא לכשעצמה התחזקה ביותר באותם רגעים באמונה פשוטה ובאהבת השי"ת, באמרה לבעלה שיחי' שאין שום סיבה להיות בצער ובדאגה, כי אותו רבש"ע שהיה לנו אתמול הוא אותו רבש"ע שיש לנו היום ויהיה לנו גם מחר, ועלינו רק לבטוח בו ולקוות לישועתו.
כך גם התאמצה ועלתה פעמיים מתוך הפעמים הבודדות שיצאה מביתה בתקופת מחלתה, לבוא אל הוריה אחרי שחזרה מטיפולים כואבים ומייסרים ביותר ר"ל בבית החולים, רק כדי להראות להם שהיא בסדר ושלא ידאגו לה יתר על המידה. באחת הפעמים האלו ניסו להניא אותה מהרעיון כי היא הרי אינה מסוגלת לעשות זאת מרוב חולשה וייסורים, אבל היא התגברה בכל כוחותיה לבוא ולבקר את הוריה דקות ארוכות, ורק ביציאתה החוצה מהבניין התמוטטה לגמרי באפיסת כוחות גוף ונפש.
במהלך החורף האחרון נחלשו כוחותיה ובחודש ניסן התגלתה המחלה הקשה ר"ל בקרבה. ביתר עוז ושאת התגברה על מכאוביה הנוראים והיתה מתחזקת את עצמה ומחזקת את אחרים להאמין ולבטוח בישועת ד'. מדהים היה לשמוע מפיה בשוכבה על מיטת חוליה, כי רק מי שמסוגל להיות בשמחה שייכנס ויבוא אל חדרה. כך גם היה עם רופאים שניסו לייאש אותה מפני מצבה הקשה, שלא רצתה לשמוע אותם ואת דבריהם, אלא תמיד בערה בה אש האמונה ושלהבת הבטחון שהדהימו את כל סובביה באותה תקופה קשה.
בגודל אמונתה בבורא רפואות, היתה מרבה לדבר בתקופה האחרונה על הימים הראשונים אחרי שתזכה להחלים ולהתרפא, שתלך לכל מקום ותחזק את הבריות לאמונה ולבטחון, להראות כי תפילות ישראל עושים רושם. לא-פעם אמרה בבטחון גמור, כי את דבריה בהרצאות אלו תפתח עם כוס מים שתברך עליה ברכת 'שהכל' ותשתף את כולם עד כמה צריכים להודות ולהלל על כל נשימה ונשימה, אפילו על שתיית כוס מים פשוטים, אחרי שהיא לא היתה מסוגלת לעשות זאת משך ארבעה חודשים.
בליל הסדר האחרון, התאמצה ביותר לשבת בשולחן יחד עם בני המשפחה וביקשה להרבות בניגוני שבח והודאה להשי"ת. כשנשאלה מה תבקש ב'אפיקומן', השיבה כי בקשתה היחידה היא שכולם יהיו בשמחה ויתחזקו באמונה, כי רחום וחנון ד'. עשרות פעמים חזרה וביקשה שישירו לפניה את המילים 'ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית', והיתה חוזרת על המילים האלו שוב ושוב בניגון מיוחד שביקשה להתאים עליהם.
באותה תקופה בה תכפו ייסוריה וגברה מחלתה ל"ע, הרבתה להתפלל ולשפוך שיח על גלות וצער השכינה. באחד מימי חוה"מ פסח, עת היו לה ייסורי איוב גם אחרי נטילת כדורי הרגעה שלא הועילו מאום מחמת גודל הכאבים, שאל אותה בעלה ר' מענדיל שיחי' במה אפשר כן לעזור ולהקל מעט מהייסורים הקשים? תשובתה היתה: 'תשיר בבקשה את הניגון 'ידיד נפש'…' ר' מענדיל שר לפניה את הניגון המרגש ושאל אותה: 'האומנם? זה מרגיע יותר מהתרופות ומשככי הכאבים'? אז השיבה לו: 'וכי חושב אתה שהייסורים האלו הם שלי? אלו ייסורים של גלות השכינה'… בדבריה אלו פרצה בבכי מטלטל ומאז לא חזרה לדבר עוד על-כך.
בערב חג השבועות האחרון, שלחה לה תבלחט"א הרבנית הצדקנית תליט"א מאות מכתבים ודפים של קבלות טובות, אותן קיבלו על עצמן נשות ונערות הקהילה לרפואתה השלימה במהרה. כשקיבלה המנוחה את התשורה והתחילה לעבור על הדפים, נשרו מעיניה דמעות שליש. לשאלת בני המשפחה האם בוכה היא בגלל כאביה, השיבה נחרצות: 'לא ולא! אני רק תמהה מדוע עושים את הקבלות הטובות האלו רק בשביל אשה חולה כמוני, למה לא עושים זאת כדי לקרב את הגאולה ולהביא כבר את המשיח'…
ילדיה היקרים שיחי' מספרים, כי בכל פעם שהיו יוצאים לנסיעה למקומות הקדושים, היתה שואלת אותם על מי הם יתפללו בהיותם על הציונים הקדושים, ולאחר שכל אחד השיב לה את משאלת ליבו, היתה מוסיפה ואומרת להם: 'אל תשכחו להתפלל על גלות וצער השכינה'. כל ימיה היתה שופכת דמעות על צער השכינה, ולפלא היה זה סימן לרבים כי יום פטירתה וימי ה'שבעה' שולבו יחדיו עם ימי בין המצרים.
חלקה היחיד מכל עמלה עלי אדמות היה לזכות ולראות את ילדיה הוגים בתורה ומעוטרים במידות טובות. לילה לפני פטירתה, בעודה נתונה במצב קשה ונורא מנשוא, עת שהו בני המשפחה המורחבת שעות ארוכות סביב מיטתה, פנו ילדיה היקרים הבה"ח ברוך שיחי' והילד יעקב שיחי' לבית המדרש בבניין בית החולים רמב"ם, ללמוד יחד בחברותא משך כשעתיים. כשסיפרו לה על-כך, הגיבה בחיוך שננסך על פניה החלושות והמיוסרות: 'זה מה שנותן לי את הכוחות וזה מה שגורם לי נחת רוח'…
בבוקרו של יום רביעי י"ד תמוז, התעניין בנה הילד יעקב שיחי' אצל אביו ר' מענדיל האם עליו ללכת ל'חדר', לתפילות וללימודים, לאחר שאמו נמצאת במצב כה קשה, ולבסוף הגיב והחליט לעצמו ללכת ללימודים, באמרו שבוודאי 'מאמי' תשמח לשמוע שהלכתי ללמוד תורה. בהפסקת הצהריים שב הילד לביתו והתיישב לומר פרקי תהלים לרפואת אמו, כשהוא לא יודע בכלל כי ממש באותן דקות עומדים בני המשפחה סביב מיטתה ונפרדים ממנה לנצח.
כעבור שעה ארוכה, בחזרתו של ר' מענדיל הביתה עת בישר לילדו הקט כי עליהם להיערך לקראת ההלוויה, מיהר הילד להתיישב על הארץ וביקש להביא לפניו את הסידור המפורש כדי שיידע ויבין היטב את מילות הקדיש, באמרו שהרי 'מאמי' לא נתנה לנו אף פעם לומר תפילות בלי להבין את משמעותן… היה זה עדות מופלאה ומרטיטה ביותר של חינוך טהור ואמיתי אותו קיבלו הילדים כל השנים במידה גדושה.
גם אחרי שנחלשה במהלך החורף האחרון, המשיכה במעשי הצדקה והחסד עם כל המסירות וההתמסרות, בלי להתחשב כלל בכוחותיה החלושים. מאז חודש ניסן שהתגלה דבר מחלתה הקשה ל"ע, נישאו תפילות רבות לרפואתה בכל קצווי תבל, כשבעלה ר' מענדיל שיחי' לא מש ממיטת חוליה ועושה למענה כל דבר אפשרי ואף יותר מכך, להחיש לה מזור ומרפא במהרה. התעוררות רבתי ומיוחדת היתה בקרב הכלל להתחזק בשמירת הלשון ובקדושת בית הכנסת לרפואתה, אך לדאבון לב נגזרה הגזירה בבחינת 'גם כי אזעק ואשווע סתם תפילתי'.
בצהרי יום רביעי י"ד תמוז, בתום מסכת ייסורים קשים ומרים ביותר, השיבה את נשמתה הטהורה לבוראה ממורקת ומזוככת, למגינת לב כל מכיריה ומוקיריה. ווי אבדה נפש יקרה, מי יתן לנו תמורתה, בהותירה אחריה בביתה ילדים קטנים ורכים שלא זכתה להובילם תחת החופה, בהם ילדה קטנה כבת חמש שנים, ועתה נותרו כספינה המטרפת בלב ים.
מסע ההלוויה המחריד והמרטיט יצא מבית המדרש הגדול ברמת ויז'ניץ, בראשות כ"ק מרן אדמו"ר מסערט ויז'ניץ שליט"א והמונים מתושבי השיכון והעיר חיפה, שהגיעו לחלוק כבוד אחרון למנוחה הדגולה שהאירה את הסביבה בשנותיה הצעירות באור יקרות, כאשר רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק.
דברי הספד נשמעו בקול בוכים מפי הגאון רבי דוד שלמה זולדן שליט"א דומ"ץ חסידי סערט ויז'ניץ ומפי הרה"ג רבי אליעזר יחזקאל גרוסמן שליט"א מו"ץ ברמת ויז'ניץ, שהרעידו את נימי הלב בדברי כיבושין ועוררו את הציבור לבכייה ולתיקון המעשים על מה עשה ד' ככה. לאחר-מכן נשמע הקדיש מפי ילדיה הרכים בקול נשנק מבכי, עין לא נותרה יבשה ברגעים מצמררים אלו.
משם המשיך מסע ההלוויה לבית החיים 'שדה יהושע' בפאתי חיפה, כשהמונים מלווים את מיטתה עד סתימת הגולל וזכתה לבוא למנוחת עולמים טרם שקיעת החמה. לאחר-מכן ספדו לה הרה"ג רבי יעקב דויטש שליט"א מו"ץ ברמת ויז'ניץ, ובעלה הדגול ר' מענדיל שיחי' בדברי פרידה נרגשים שהרטיטו את כל הנוכחים בהרהורי תשובה ובהתחזקות באמונה פשוטה בכל מצב שהוא.
הותירה אחריה את בעלה: העסקן הדגול הרה"ח ר' מענדיל פישר שליט"א, מנכ"ל מרכז מוסדות סערט ויז'ניץ; את הוריה: הרה"ח ר' אברהם שמואל לזר שליט"א ואמה תחי'; בניה ובנותיה: חתנה הרב אהרן פוירשטיין הי"ו, בנה הרב יוסף זלמן הי"ו, בנה הבה"ח ברוך הי"ו, בנה הילד יעקב הי"ו, ובנותיה תחי', מהם ששה יתומים רכים בשנים שלא ישכחו את דמותה הקורנת לנצח. אחיה: הרה"ח ר' יצחק אייזיק הי"ו, הרה"ח ר' הערשל הי"ו, הרה"ח ר' ברוך הי"ו, הרה"ח ר' יעקב הי"ו והרה"ח ר' אליעזר לזר הי"ו.
יהי זכרה ברוך ומונצח לעד.
ת.נ.צ.ב.ה.
לא מכיר. אבל קראתי וחזרתי פעמים אחדות ודמעות זלגו מאליהן. זת"ע.
כל הכבוד על זה שהיה לך סבלנות לקרוא את כל זה