לא היו להם פרטים על מיקום האירוח וגם לא קצה חוט של מקום שהותו של האבא בלונדון.
אחרי שלושה ימים הגיעה הידיעה, אבא אותר ללא רוח חיים בביסמנט בדירת המארח בלונדון. גופתו הייתה קרה והצוות הרפואי שהוזעק למקום זיהה כי הוא שוכב כך כבר מספר ימים.
תוך יומיים הוא הגיע לארץ, שמעון שהיה אז רק בן עשר נפרד ממנו בבית ההלוויות באמירת קדיש.
הימים של אחר כך היו ימי בדידות ומחסור, הדממה והעוני כיסו כל קיר בבית.
חרדת הנטישה לא עזבה אותו.
במילים כאובות הוא מתאר את החלומות הקשים שליוו אותו בימים ובלילות:
"פחדתי לעזוב את אמא, חששתי לנסוע לישיבה בעיר אחרת ולגלות אחרי כמה שבועות שאמא עטופה בלבן ואני נפרד ממנה בקדיש.
השתדלתי לעשות נחת לאבא ז"ל ולאמא שמאז אותו היום הפכה לאדם אחר.
כשבגרתי ורציתי לבנות בית לא היה מי שיהיה שם בשבילי שידאג לי. השנים התקדמו, המצב הכלכלי רק הוחמר וההמתנה לשידוך הייתה נראית כנצח.
ב"ה בסוף התארסתי, בחורה מעולה מרקע מאתגר.
עוד שלושה שבועות אני מתחתן ואין לי כלום לבוא איתו לחופה, אין לי שום דבר להביא איתי ליחידה הקטנה בה אנחנו אמורים לגור.
אני לא ישן בלילה ומייחל שיימצא פתרון…
אני מתבייש מההורים של הכלה, הם לא מבינים למה אני לא נותן את חלקי באולם.
העתיד שלי תלוי בליבכם הרחום!
בבקשה אל תתנו לי להתרסק, תעזרו לי לבנות בית חדש ולשמח את אבא ז"ל ואת אמא.
שימי הוא אחד מ 63 היתומים הנישאים בחודשים אב ואלול
