נמצאים אנו בימים הנעלים ביותר של השנה, בין כסה לעשור, הימים שבין ראש השנה ליום כיפור. לפני שעות בודדות עוד עמדנו בהיכל בית הכנסת וזעקנו "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה".
הימים האלו הם זמן להתבוננות, חשבון הנפש ותשובה. בגין קדושתם המיוחדת, כתב האר"י הקדוש שיש להתנהג בימים אלו כמו בחול המועד, שלא לעבוד רק אם יש לו הפסד גדול. בכדי שזמנו יהיה פנוי לצרכי שמים.
כתוב בספרים הקדושים כי "הפרש יש בין עשרת ימי תשובה לשאר הימים לעניין תשובה ותפילה כהפרש האור מן החושך, ויפה שעה בתשובה ומעשים טובים בימים האלה מימים שלמים בשאר הימים".
הרמב"ם כותב על עשרת ימי תשובה: "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר, ומיד היא מתקבלת".
כידוע, בהלכות תשובה להרמב"ם מבואר שהשב בתשובה צריך לעמוד בארבעה תנאים: חרטה על העבר, קבלה לעתיד, עזיבת החטא, וידוי. אולם גילו לנו רבותינו ז"ל סוד גדול ונכבד, שכל התנאים האמורים נדרשים לאדם רק כדי להביאו לניקיון גמור מהחטא, אבל מיד כאשר מהרהר הוא בתשובה, אף על פי שעדיין לא עבר את כל השלבים האמורים לעיל, מיד כבר נקרא הוא אצל הקב"ה בשם צדיק! לפי ששב לאביו שבשמים.
זה טיבה וזהו טבעה של העבודה הרוחנית בדרך העולה אל השלימות השייכת בבני אדם. וכמה חשוב שכל הנכנס למסלול העבודה הרוחנית יידע זאת מראש, ויקבל על עצמו בימים גדולים אלה של ההכנה לקראת יום הכיפורים, ובכל עת במרוצת השנה, קבלות מאוזנות ונכונות שיסייעו לו להגיע בבטחה אל היעד.
